פרס המסגור המופרך בתקשורת שייך ללא ספק לעיסוק ב"מכירת הנגב" למנסור עבאס. התרגלנו לראות עמותות כ"רגבים" מובילות מסע הסתה גזעני שאליו מצטרפים ללא הבחנה רבים בימין, אבל מפתיע לגלות תינוקות שנשבו ממחנה ה"שמאל-מרכז" ובערוצי המיינסטרים. האגדה האורבנית הפופולרית הנלווית לממשלה המסתמנת עוסקת בהכרה ב-16 כפרים בדואים בדרום. אגדה נוספת, צנועה קצת יותר, בישרה על תשעה. בפייסבוק ליכודי דובר על ההכרה ב*כל* הכפרים הבלתי מוכרים. לא פחות ממשיח הבדואים הרוכב על חמורה של ימינה.
מדובר ברטוריקה המצוצה מהדמיון. האמת היא שבהסכם הקואליציוני הובטחה הכרה בשלושה כפרים בלבד - עבדה, רכמה וחאשם זנה. זהו. ומי שבקיא בפרטים יודע שגם סעיף זה מגלם הצהרת כוונות יותר מאשר התחייבות ממשית.
נניח, למשל, שהממשלה תאשר בדחיפות הכרה בכפר עבדה שמצפון למצפה רמון. האם זה אומר שיוכר? אולי, ביום מן הימים, ואולי לא. בממשלה שבה נפתלי בנט בראש, אביגדור ליברמן שר האוצר ואיילת שקד שרת הפנים הממונה על התכנון, ספק אם עגלת ההכרה תתקדם במרוצה. בתהליך שבו היוזם הוא יאיר מעיין, מנכ"ל הרשות להתיישבות הבדואים, והמאשר הוא עודד פלוס, יו"ר הוועדה המחוזית דרום - סביר שהתהליך ייתקע בשולחנות התכנון חודשים ואף שנים. וייתכן בהחלט שייפול ללועו של בולען ויכרסם את שארית הרצון הטוב של כ-800 תושבי עבדה.
הנגב נמכר מזמן כשהממשלה סירבה להכיר באזרחיה ולהעניק להם שוויון. במציאות, גם כפרים שהוכרו לפני כשני עשורים עודם מתקיימים בתנאים שאסור לשאת אפילו יום אחד
ומה אם תשרה על ליברמן וסער רוח ליברלית? ושקד תהפוך חברבורותיה? ובנט יחתור לדו-קיום? גם אז המצב לא משהו. ההחלטה בעניין עבדה מאשרת הכרה בכפר אחד - ובאותו הינף ממש מוחקת הכרה בכפר אחר. עבדה תוכנן בהנחיית אורי אריאל, המאמין בריכוז הבדואים במינימום שטח. הצעת ההחלטה שדחף עמיר פרץ מתנה את ההכרה בעבדה במחיקת ההכרה ברמת ציפורים (סאהל אלבגאר). 300 תושבי הרמה ניהלו עם המדינה משא ומתן בסבלנות יוצאת דופן משנת 2000 ועד 2014. אז אושרה ההכרה ביישוב, אבל הממלכה נמלכה בדעתה מסיבות תכנוניות סבוכות ותוכנית ההכרה התפוגגה.
אם לא די בכך, ההכרה בעבדה נכרכה בהפיכתם של שלושה כפרים בהר הנגב ל"מוקדי תיירות" (רמת ציפורים, נחל חווה וואדי אריכא). נקבע שתותר בהם רק לינה זמנית, כלומר לינת תיירים. המשמעות עגומה: ההכרה בעבדה תסתום את הגולל על גורלם של שלושה כפרים ובהם כ-400 תושבים. אם אלה ירצו, יוכלו להצטייד במזוודה, להזמין מקום, ולבוא לבתיהם כתיירים וללון בהם לינת לילה.
ויודגש: עבדה הוא רק דוגמה. גם עתידם של רכמה וחאשם זנה לוט בערפל. לא נפרט, נסתפק בקביעה: ההבטחה בדבר הכרה עלולה להיות אות מתה.
אין צורך להיות מופתעים. הכפר ביר הדאג' הוכר רשמית ב-2003, לאחר משא ומתן ארוך על תוכניתו, אבל עד היום התוכנית לא בוצעה. נכון, קמו בכפר מוסדות חינוך וקהילה ונסלל כביש גישה. אבל כל השאר קפוא. ובעיקר, התוכניות לבניית שכונות מגורים ואזור תעשייה מעלות אבק. הסיבה היא שהמדינה התחייבה בהסכם חתום להקצות לתושבים חלקות חקלאיות בצמוד לבתיהם, אבל לא הבטיחה לקיים. ההתכחשות להתחייבות תוקעת את מימוש ההכרה זה 15 שנים.
חיה נחזה לא מקרה יחיד של הכרה נטולת הכרה. הכפר אלפורעה הוכר ב-2006 וב-2010 הוכנה לו תוכנית מרשימה. מאז הכול קפוא. רבבת התושבים לא זכתה אפילו למרפאה. הכפר ממתין להכרעה בגורל המכרה בשדה בריר (אפרופו "מכירת הנגב"), שתקוע בצנרת הסבוכה של ועדות התכנון ובבג"ץ. התושבים ממתינים יותר מעשור בלי כביש, מים, חשמל וביוב, לפני שידעו אם יוכרו או יפונו. יחד עמם ממתין המיליארדר עידן עופר השוכן נינוח בלונדון.
זאת ועוד. לאחרונה התבשרנו שאושרה הכרה בכפר ואדי אלנעם, אלא שהתוכנית מתאימה לרשות להתיישבות הבדואים ולא מקובלת כלל על רוב התושבים. היא מתעלמת, למשל, מדרישתם להקצות להם שטחי חקלאות המספיקים לפרנסתם. עשרת אלפים אזרחים, שניהלו משא ומתן עם המדינה מ-1998, ימשיכו לחכות בשקיקה לתוכנית שתתחשב בצרכיהם ובמשאלותיהם.
אבל, תגידו, קיימת התחייבות של הממשלה החדשה שתוך תשעה חודשים תאושר תוכנית כוללת להכרה בכפרים הבלתי מוכרים. לצערנו, לא תהא זו הפעם הראשונה שבה תשעה ירחי לידה מסתיימים בלא כלום. איש לא יודע אם היא תעמוד בהתחייבות וממילא לא בטוח שתשרוד עד לחודש העשירי. תוכנית אולי תוכן, וייתכן שאפילו תאושר, ואולי יגיע שר למאהלים, יבלוס כבש ויגזור סרט, אבל הכרה?
חליל אלעמורכותרות הימים האחרונים מעוצבות במרחב וירטואלי. במציאות, הנגב נמכר מזמן כשהממשלה סירבה להכיר באזרחיה ולהעניק להם שוויון. במציאות, גם כפרים שהוכרו לפני כשני עשורים עודם מתקיימים בתנאים שאסור לשאת אפילו יום אחד.
- חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. חליל אלעמור הוא איש חינוך תושב הכפר סירה וחבר מזכירות הפורום לדו-קיום בנגב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
