"הייתי עבריין 16 שנים, איבדתי את המצפון. אף אחד לא רצה לשקם אותי"
22 בני אדם נרצחו השנה בחברה הערבית, והפשיעה שמחלחלת לכל חלק באוכלוסייה מתחילה כבר בגילאים צעירים. ביומיים האחרונים אמרו בג'לג'וליה כי מי שעומד מאחורי רצח מוחמד עדס בן ה-15 ופציעתו הקשה של חברו, מוסטפא חאמד, הוא נער בעצמו. קרוב ל-20 קליעים נורו לעבר השניים, ובחברה הערבית מנסים להבין כיצד הגיעו כלי נשק ותחמושת כה רבה לידי אותו נער.
במסגרת הפרק השני בסדרת הכתבות של ynet על האלימות והפשיעה בחברה הערבית, שוחחנו עם עבריינים לשעבר שמעידים כי החלו בפשיעה כבר מגיל צעיר. בווידוי מצמרר הם מספרים על הדרך שבה התגלגלו כנערים לעולם הפשע, על אורח החיים המסוכן שניהלו ועל הפרספקטיבה השונה שקיבלו מאז שהשתקמו. צפו בריאיונות איתם.
"נערים מתחילים להסתכל על עבריין מוכר כעל מלך"
"עדיין חושש לחיים שלי"
עבאס (שם בדוי), בן 35 מהמרכז שישב בכלא בעבר בגין פשיעה חמורה, סיפר: "הייתי גר אצל העבריינים הכי אכזרים ורצחניים. סוחרי סמים. לא בחרתי להיות עבריין, זה לא בא מהרצון שלי. עברתי את הכל, פגעתי באנשים אחרים וניסו לפגוע בי ולרמות אותי. נכנסתי לבית סוהר, עשיתי עבודות שירות, עברתי מעצר בית והרחקות. הייתי דרוש במשך תקופה ארוכה לחקירת משטרה. עברתי כל מה שתרצה בעולם התחתון".
"עשיתי הכל", הוא מוסיף. "יריתי לאנשים ברגליים, יריתי על רכוש ועל בתים. שרפתי רכבים, סחטתי ואיימתי על אנשים". לאחר תקופה, הוא מספר, החליט לעזוב את העולם הפשע - אך לדבריו, זה עדיין לא נגמר. "כנראה שזה ירדוף אותי כל החיים", הוא אומר. "לא יהיה לי קל, אני חושש על החיים שלי. אני לא יודע איך לחיות בשגרה כמו אנשים אחרים, לא יודע לצאת לרחוב ולטייל כמו כולם. גם ללכת למכולת לקנות אוכל או לשבת במסעדה זה קשה. זה ייגמר רק במוות, אחרי שאקבל כדור. אני מרגיש שאם אתהלך חופשי ירצחו אותי בשניות, למרות שיודעים שאני לא פוגע באף אחד".
עבאס חושף בפני ynet גם את התמחורים עבור ביצוע רצח, שמושכים צעירים עניים לעולם הפשע. "ביצוע רצח עולה 15-10 אלף שקל, אבל זה תלוי את מי רוצים לרצוח", הוא אומר. "לפני שנים המחיר היה גבוה הרבה יותר, 100 אלף שקל ותעלה. אבל היום אפשר לעשות יותר דברים, וגם אף אחד לא מתעניין בחברה הערבית. במגזר היהודי כשהנער מגיע לגיל 18 הוא מתחיל חיים חדשים בצבא, אצלנו לא. אם הוא עושה עבירה פלילית, ישר למשטרה. הם רוצים שיהיה מלחמות, זה מתאים להם".
כשנשאל מה הרקע לרציחות הרבות בחברה הערבית, אמר כי "אם אתה רוצה לחפש סיבה מטומטמת לרצוח, אתה תמצא אותה. ההוא הסתכל עלי עם האף למעלה, ויכוח על חניה, יחסים עם נשים, זכות קדמה או חלקת אדמה - אנחנו במצב שכל דבר קטן יגרום לרצח. אני מפחד להגיד למישהו שלום, כי יש מצב שזה ייגמר ברצח". עם זאת, הוא טוען כי בעבר הלא רחוק העבריינים היו נזהרים יותר, ולא פוגעים באדם כשהוא ליד אשתו, ילדיו או אנשים חפים מפשע. כיום, הוא אומר, נרצחים צעירים רבים על לא עוול בכפם.
לדבריו, כדי למגר את הפשיעה יש לפגוע לעבריינים בכיס - מה שימנע מהם לפתות צעירים לעולם הפשע. "אם לא, הם יביאו עוד חיילים נערים לארגוני הפשיעה", אמר. "הם מביאים כסף דרך השוק השחור, סמים, סחיטות ואיומים. המשטרה יודעת איפה סוחרי הסמים נמצאים ומה השיטות שלהם. הם יכולים להרחיק אותם מהכפר, אבל לא עושים כלום וזה מאפשר לפושעים להתפרנס".
וכיצד הנערים מתגלגלים לעולם הפשע? "חייל שמתחיל לעבוד עם עבריינים גדולים מגיע לרוב מרקע סוציו-אקונומי בעייתי", הוא אומר. "מדובר במשפחות שאין להן לאן ללכת או לפנות. האבא נפטר או חולה, ההורים נפרדו ודברים אחרים - במצבים כאלה עבריינים מנצלים את הנערים כדי להפוך אותם לפושעים. הנערים מתחילים להסתכל על עבריין מוכר כמו על מלך, הוא יהיה הדוגמה שלהם. הם ירצו להיות כמוהו - יש לו כסף ומכוניות חבל על הזמן. להם אין כלום".
דברים דומים אמר השבוע באולפן ynet גם אביו של מוחמד עדס, עבד אל-ראזק עדס. "יש עבריינים שמגייסים פה אנשים ונותנים להם כסף, עושים להם הכול", אמר. "הם לא עובדים, מה אכפת להם. נראה לי שאין להם אבא ואמא, כי אם היה להם הם לא היו עושים דברים כאלה". צפו בריאיון:
אביו של בן ה-15 שנרצח: "רצתי לעזור לפצוע, ולא ידעתי שהבן שלי שם"
(צילום: נדב אבס, שמוליק דודפור)
עבאס תקף את אזלת היד של המשטרה ומערכת המשפט בטיפול בפשיעה בחברה הערבית, וטען: "בעבר, אם הייתי יורה על בית, היו מגיעים שוטרים ועושים חיפוש גם בבית של האמא. היו לוקחים אותה לתחנה ואומרים לה שהיא לא תשוחרר עד שהבן יבוא לתחנה. חיפשו בכל המקומות שהייתי בהם ואולי אני מתחבא בהם. היום כבר לא אכפת להם, הם יודעים שאני הרוצח ולא מעניין אותם".
"רוצה לעבוד, אבל אף אחד לא מושיט יד"
אמיר (שם בדוי), בן 40 מהמשולש, מספר: "בעבר הייתי מאיים על אנשים ויורה בנשק. הייתי בעולם הזה במשך 16 שנים ואיבדתי את המצפון. שום גורם לא רצה לשקם אותי, הייתה רק ענישה. היום אני איש אחר לגמרי, אבל לצערי שום מקום לא מוכן לתת לי עבודה. כולם מסרבים בתוקף בגלל העבר הפלילי שלי".
מנהל בית הספר של מוחמד עדס ומוסטפא חאמד
(צילום: ניצן דרור, שחר גולדשטיין)
"אני לא מתמצא בחברה, הסטיגמה רודפת אותי", הוא מוסיף. "אני רוצה לעבוד בזיעת אפי ולאכול את הלחם, אך אף אחד לא מושיט לי יד. יש כמוני עוד צעירים רבים בחברה הערבית".
אמיר הוסיף כי מערך תעסוקתי שתקים הממשלה יוכל לתת מענה לכל אדם שינסה להשתקם ולצאת מעולם הפשע. "הייתי מעורב בירי, תקיפת שוטרים ומעשים חמורים מאוד", הוא אמר. "אני מודע לכך. יש לי מצפון היום, אני מנסה להשתקם. אני אבא לילדים ומנסה להרוויח את לחמי בזיעת אפי. הכוונות שלי הן טובות, אבל אף אחד לא נותן לי צ'אנס. אני לא רוצה לחזור לעולם הפשע, אני כמעט הרוס מבפנים. אני לא רוצה שהילדים שלי יושפעו מהמצב שלי.
"אנחנו חיים בהפקרות במשך שנים על גבי שנים", הוא אומר. "למשטרה יש חלק בכך, אבל צריך להפסיק להצביע עליה. הגורם העיקרי לפשיעה הוא אנחנו, קודם כל. רק אחר כך הזלזול של המשטרה ומערכת אכיפת החוק".
ומה יש לו להגיד לאלה שנמצאים כבר עתה בעולם הפשע? "כל אדם כזה יודע שסופו יהיה קשה. כל עבריין שנושא נשק, עדיף שישאל את עצמו לאן יגיע. בטוח שלא לחוף מבטחים, גם אם יברח מאנשים. כך או כך הוא ישלם את המחיר, אין מנוס מזה. לכל פשע יש מחיר, וכל אחד מהם יודע בתוך תוכו מה יהיה סופו".
פורסם לראשונה: 23:44, 11.03.21
