נציגים של משפחות הנעדרים הרבים מאז פרוץ המלחמה מול חמאס מסרו היום הצהרה לתקשורת - ולצד הסיפורים המצמררים על הקשר שאבד מול יקיריהם, דרשו לקבל תשובות מגורמים רשמיים ובהקדם.
אסף, קרוב משפחה של תאיר שנעדרת, הנחה את ההצהרה: "כבר 48 שעות שמאות משפחות נמצאות בסיוט שלא נגמר. סיוט שלפני 48 שעות היה נשמע כמו תסריט דמיוני. הוקמה נציבות שלנו, בני משפחה מדרגה ראשונה, ולצד קבוצות נוספות שחברו אלינו, קרוב ל-900 בני משפחות, במטרה לעדכן את משפחות הנעדרים. כולנו נעבוד יחד במטרה אחת ברורה להחזיר את השבויים והנעדרים. אנחנו קוראים לכל משפחה שיקיריה נעדרו. אתם לא צריכים להתמודד לבד. יהיו ימים קשים, אני קורא לכם בבקשה ליצור איתי קשר באופן אישי ונפנה אליכם - 052-4481981".
אורי, אביהן של הודיה ותאיר, אובד עצות: "אונסים אותן בעזה? הן זרוקות בתעלה?"
(צילום: עידו ארז)
אורי דוד, אבא של תאיר והודיה הנעדרות: "ערב טוב לכולם, בראש ובראשונה אני רוצה להשתתף בצער כל המשפחות שמקבלות מרגע לרגע בשורות קשות מאוד. זה פשוט לא יאומן מה שקורה. אני משתתף וכולם משתתפים בצער כל המשפחות, מה שקורה הוא בלתי סביר. אנחנו דורשים מהממשלה שלנו להיות בקשר עם המשפחות - ואנחנו דורשים לקבל תשובות - לא כל התשובות יהיו משמחות. אנחנו רוצים להחזיר את הילדים את הבנים הבנות את המשפחות כמה שיותר מהר הביתה.
"יש הרבה משפחות שלא יודעות כלום וממש כלום. שתי הבנות שלי היו איתי בקשר אתמול בוקר, הן שכבו על הרצפה עם טלפון פתוח בלחץ אטומי. שמעתי ברקע מטווח של ברווזים, פשוט מטווח. היו צעקות, שמעתי דיבורים בערבית. אמרתי להן לשכב על הרצפה או עם הפנים אחת לשנייה, לעצור את הנשימה. הייתי איתן בטלפון 30 דקות עד ששמעתי ארבע נשימות - ומאז היא לא ענתה לי. אני מבקש שכל העולם יראה את זה שכל העולם יראה את מה שאני אומר".
"אנחנו חייבים להחזיר את הילדים הביתה וכמה שיותר מהר, אנחנו רוצים להיפגש עוד הלילה עם נציג שיתן לנו תשובות, אולי לא את כל התשובות, אבל לפחות חלק. 48 שעות עברו ולא קיבלתי פסיק של מידע, לא מהמשטרה, לא מבתי החולים, לא משום דבר. שתי הבנות שלי שם. אני עוצם עיניים ואני לא יודע איפה הן. או שאונסים אותן בעזה, או שהן זרוקות באיזו תעלה במרחק חצי שעה נסיעה ממני - ואני לא יכול לעשות כלום. מישהו חייב לעצור את זה".
מירב, אמא של רומי: "יודעת שיש כאוס, אבל אנחנו צריכים תשובות"
מירב לשם גונן, אמא של רומי הנעדרת: "רומי היא הילדה הכי יפה בעולם. אין מקום שלא זוכרים אותה, היא מלאת חיוביות. אתמול בבוקר נכנסו לסיוט. ב-10:00 הייתה איתה על הקו, היא הייתה ברכב עם חברה ובחור מקסים שנכנס כדי לחלץ אותם. ב-10:15 היא אמרה שירו עליהם והם פצועים. היא אמרה שהיא מפחדת למות ולא יודעת מה לעשות. זה סיוט לשמוע את הילדה אומרת 'אמא בואי לעזור לי' ואתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלהגיד לה שאני אוהבת אותה, שתהיה בשקט ושהיא תהיה בסדר".
דבריה של מירב לשם גונן במסיבת העיתונאים של נציגות משפחות הנעדרים והשבויים
(צילום: עידו ארז)
"בערך ב-10:50 שמענו יריות קרוב אליהם, שמענו שיח בערבית. ב-10:58 כבר לא היה לנו מושג איפה הארבעה שהיו ברכב, אנחנו לא מוצאים את הרכב. אני יודעת שיש כאוס נוראי וכולנו בו, אבל אנחנו צריכים תשובות. עברו 36 שעות ואין נציג שאפשר לפנות אליו. יש כל כך הרבה רשימות, אף אחת לא יעילה".
"הדיסאינפורמציה קשוחה. אנחנו מצפים מהממשלה למצוא דרך ליצור איתנו קשר. אנחנו מצפים מהמנהיגים שלנו ליצור קשר עם גורמים אחרים באזור כדי להשפיע על המצב. מה שקורה פה זה פשע מלחמה. זו אוכלוסייה של ילדים, נוער, זקנים, אנשים שלא עשו כלום. זה פשע מלחמה. אנחנו מצפים שהמנהיגים ילחצו על מנהיגים אחרים ושמישהו יגיד לנו איפה הילדים שלנו. אנחנו מצפים שזה יקרה עוד הלילה. 36 שעות של סיוט כזה - זה בלתי אפשרי".
בת שבע, אמא של אליה: "סליחה שצרחת ולא ידעתי מה לעשות"
בת שבע אילוז, אמא של אליה אילוז הנעדר: "הסיוט התחיל ב-6:30 אתמול. התקשרתי לבן שלי כי ידעתי שהוא בחוץ. הוא שלח לי סרטונים וצרח לי שהוא מת מפחד. בהתחלה הם היו בוואדי, אמרתי לו שיתארגנו ביחד ואם יראו כביש - שייצאו משם. לא ידענו שיש מחבלים כשהם עלו על הכביש, תוך כדי נסיעה, שמעתי יריות והוא אמר לי 'אמא נפגעתי, הרכב התנפץ, אני מלא רסיסים"
בת שבע, אמא של אליה: "הוא צרח 'אמא יורים בי'. מאז לא שמעתי אותו יותר. דורשת פגישה עם גל הירש"
(צילום: עידו ארז)
"הוא היה עם עוד שני ילדים באוטו, אני לא יודעת אם הוא חי או מת. אחרי זה הוא השמיע קול ואמר שהצליחו להיחלץ מהאוטו ושיורים עליהם. הוא הצליח לרוץ לאיזה מקום, אמרתי לו לנסות למצוא מקום מסתור ואז הוא צרח לי שהוא נפגע בכתף. הכול ככה בשידור חי. הוא מצא מאבטח שהיה שם במקרה והוא חבש אותו. נשמתי עמוק לפחות הוא עצר לו את הדם".
"ואז היה איזה שהוא קטע שהם נכנסו לאיזה בוטקה, אמרתי לו תנסה להישאר שם אבל כבר לא ידעתי מה נכון ומה לא. באיזשהו שלב כולם התפזרו ואז פשוט תוך כדי שמעתי יריות יותר חזקות. הבנתי שהם קרובים אליו, הוא צרח לי: 'אמא יורים עליי' - ומאז לא שמעתי ממנו יותר. צרחתי: 'אליה אליה' ומאז לא שמעתי מהבן שלי יותר.
הוא הספיק לשלוח לי מקום התחלתי כדי להתקשר למשטרה, למד"א, לכל העולם. היה כאוס שלם, אף אחד לא יכל לתת לי תשובות. עברנו שעות מורטות עצבים. הייתי כל הלילה בסורוקה היום התכנסנו פה - ואני אומרת לו: 'אליה, סליחה שלא יכולתי לעזור לך יותר'. זה הדבר הכי קשה, אולי לא עשיתי משהו נכון, אולי כשהוא שלח מיקום הייתי צריכה להניע את האוטו ולנסוע. אני כל הזמן אומרת לו 'אליה סליחה, שלא הייתי בשבילך, סליחה שצרחת ולא ידעתי מה לעשות'".
מלכי, אביו של עומר: "הבן שלי חי. ראיתי אותו כפות"
שלי שם טוב, אמו של עומר הנעדר: "מאתמול ב-6:30 אני פשוט בחלום בלהות. עומר שלי, השמש והלב של הבית, יצא ביום שישי אחרי ארוחת שישי. הוא נתן לי חיבוק ויצא לרקוד וליהנות. הסיוט הכי גדול זה פשוט להיות במצב של חוסר ודאות. לא עצמתי עין. הבן שלי במקום להיות במיטה שלו, נמצא אני לא יודעת איפה, הוא בסך הכול ילד".
"הסיוט הכי גדול - חוסר הוודאות. לא עצמתי עין בלילה, לא יודעת מה עושים לבן שלי"
(צילום: עידו ארז)
מלכי שם טוב, אביו של עומר: "התקשרתי אליו כשהתחילו האזעקות ואמרתי לו - 'עומר, פשוט תעוף משם' הוא אמר שהוא לא יודע איך, שאנשים רצים ורכבים לא מוצאים את הדרך. השיחה התנתקה וכשהצלחנו ליצור קשר שוב, הוא אמר שיש יריות. אני שומע את זה ושואל 'מה זו המסיבה הארורה הזו?'. תוך כדי אנחנו מבינים שהמצב שם הרבה יותר מורכב. חשבתי שזה ירי של טילים, אבל לאט לאט התחלתי להבין - והתחילו לשדר שיש שם מחבלים בשטח. באיזשהו רגע בשיחת טלפון, הוא אמר שהוא מצא רכב. הוא עלה עליו, הם התחילו לנסוע והבת שלי ביקשה ממנו לשלוח לנו את המיקום בלייב. אנחנו רואים שהוא נוסע על הציר, קצת קדימה, קצת אחורה ופתאום הרכב נוסע לכיוון עזה.
"ניסיתי להתקשר אליו, אבל כבר לא הייתה תשובה. נקודת הציון הבאה שלו הייתה מעבר לגבול. לא ידענו מה לעשות עם זה, חשבנו שאולי ה-GPS לא נכון. נסעתי לסורוקה, חיפשתי אותו בנקודות איסוף שונות של אוטובוסים עד שסביבות 20:00 סיפרו לי שיש וידאו שהוא מופיע בו. ראיתי אותו כפות על הרצפה, מפוחד. ראיתי אותו זז, הוא חי.
"מאותו רגע, כמו שכל השאר אמרו - אנחנו לא יודעים עם מי לדבר. אין נציג של צה"ל, של המדינה. אני מבין שיש כאוס, אבל אנחנו מבקשים שקיפות, לדעת מה קורה עם הילדים. עומר בשבי, הוא חי ונושם ואני כל הזמן מרגיש אותו.
אני יודע שהוא נמצא שם, אני כל הזמן חושב מה עובר עליו. נותנים לו אוכל או לא? עומר אם אתה שומע אותנו, אתה תחזור הביתה".
