בהיעדר הסכמה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ, לא ניתן יהיה לקיים הצבעה מחר (יום ד') בממשלה על המשך הסגר, שכרגע אמור להסתיים ביום שישי ב-7:00 בבוקר. הסיבה: כללי ההסכם הקואליציוני.
בהתייעצויות אמש סוכם שביום רביעי בבוקר ייבחנו נתוני התחלואה וסטטוס מקדם ההדבקה, ולפי זה יוחלט אם לבקש מהממשלה להאריך את הסגר עד יום ראשון בחצות. אם לא תהיה ירידה בנתוני התחלואה עד מחר, נתניהו צפוי לבקש להאריך את הסגר. עד כה, גנץ התנגד לכך.
אחרי גל הפרישות וההתפטרויות, לכחול לבן נותרו עשרה שרים (גנץ, גבי אשכנזי, חילי טרופר, מיכאל ביטון, אורית פרקש הכהן, פנינה תמנו שטה, עומר ינקלביץ', אלון שוסטר, עמיר פרץ ואיציק שמולי). לגוש הליכוד והחרדים, לעומת זאת, 17 שרים. ועדיין, כל עוד הגוש שלו מאוחד - לגנץ נתרה אפשרות למנוע החלטה שאינו מסכים לה.
כדי להסביר את הסיבות למצב המסובך נחזור אחורה - לחוות דעת בנושא של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר דינה זילבר, בגיבויו של היועץ אביחי מנדלבליט, שהועברה בחודש דצמבר למזכיר הממשלה צחי ברוורמן - ואף אחורה עוד יותר, להקמת ממשלת נתניהו-גנץ בחודש מאי.
בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן נקבע שבתוך 100 ימים מהקמת הממשלה, לא ימונו בעלי תפקידים בכירים. בחודש אוגוסט, כאשר גובשה "פשרת האוזר" לדחיית מועד אישור תקציב המדינה, ובכך הארכת תקופת הכהונה של הממשלה, חיפש הליכוד דרך חלופית למנוע את המינויים הבכירים, שכן תקופת 100 הימים עמדה לפקוע. גובשה אז הצעה להחלטת ממשלה שהקימה צוות שרים לבחינת נושא המינויים ולפיה כל עוד לא יגובשו כללים חדשים למינוי בכירים בשירות הציבורי, לא יתמנו בעלי תפקידים חדשים.
משמעות הצעה זו הייתה הארכת תקופת הקפאת המינויים ללא הגבלת זמן. כחול לבן (שבין השאר רצתה למנות פרקליט מדינה חדש) לא הסכימה להצעה זו, ועלתה השאלה מה יקרה אם הליכוד בכל זאת יביא את ההצעה לדיון בממשלה, שכן כבר אז, היה לליכוד יתרון במספר השרים בממשלה.
במשרד המשפטים חיברה אז המשנה ליועץ דינה זילבר חוות דעת. היא הסתמכה על חוק יסוד: הממשלה, שתוקן עם ההסכם בין נתניהו לגנץ, וקובע כי "מספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה יהיה שווה למספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה החלופי. ואולם לא היה מספר השרים שווה כאמור, תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה בממשלה יהיה שווה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, או כללים לעניין אופן קבלת ההחלטות שיבטיחו יחס כאמור".
על פי הסעיף בחוק היסוד, יש לקבוע מנגנון שיאפשר שוויון בכוח של הגושים בהצבעות בממשלה. שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן ניסה לקבוע מנגנון כזה בתקנון הממשלה, אך הליכוד סיכל את הניסיון. לכן, אין כיום בתקנון הממשלה מנגנון מאזן.
חוות הדעת המשפטית של זילבר שאומצה על ידי מנדלבליט קבעה שבהיעדר מנגנון מאזן בתקנון הממשלה, אם תהיה הצבעה שיש בה מחלוקת בין הגושים (להבדיל ממחלוקת בין שרים מסוימים), הדבר יהיה מנוגד לחוק היסוד. וכך לעומת מקרה "רגיל", בו פשוט "סופרים ידיים" בהצבעות, נקבע שאם המחלוקת היא בין הגושים, מכיוון שאין הסדר בתקנון הממשלה שמיישם את חוק היסוד, לא ניתן לקיים את ההצבעה - עד שייקבע הסדר כזה.
כל הרקע הזה הוא ההסבר לכך שהממשלה לא תוכל מחר להצביע על החלטות שלגביהן קיים פיצול בין הגושים. כלומר, אף שלא נקבע אותו הסדר שביקש גנץ לקבוע - מי שיקבע אם תהיה הצבעה מחר על החלטה כזה גורלית תהיינה המפלגות, הליכוד וכחול לבן בלבד.