טוראי דב (ברלה) ברודר ז"ל, שנפל במבצע "מדינה" במלחמת העצמאות ומקום קבורתו לא נודע, אותר לאחר חקירה מאומצת שנמשכה יותר מעשור על ידי הענף לאיתור הנעדרים במערך הנפגעים של צה"ל. כך הותר הבוקר (יום א') לפרסום.
ראש אכ"א, אלוף יניב עשור, בישר אמש למשפחתו של ברודר על מציאת מקום קבורתו. האלמנה בתיה וייסמן בת ה-95 אמרה כי ציינה את זכרו של דב בכל יום זיכרון. "לא התייאשתי", אמרה. "היינו בתנועת נוער ביחד, היינו בצבא ביחד ופתאום בן אדם נעלם. לא ידעתי למי לפנות, ממי לקבל תשובה. הוא היה רגיל תמיד להיות בקשר".
עשור ענה לה כי "זה לא ערב של שמחה, אבל מדובר בהתרת ספק ומבחינתנו בחוב קטן או ענק שאנחנו חייבים לדב מוסרית וערכית, כצבא, כמפקדים וכאומה".
מאז קרבות מאי 1948 במלחמת העצמאות, ישנו קבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה שהקבור בו הוגדר "אלמוני". ב-2006 החלה חקירה של הענף לאיתור נעדרים במטרה לאתר את זהות החלל הקבור בקבר זה.
מאז ועד היום נעשו פעולות חקירה מגוונות לאיתור זהות האלמוני, ובין השאר בדיקה מדוקדקת של מסמכים ועדויות רלוונטיים מהתקופה, תחקור עדים מהקרב, ניתוח מהלך הקרב ובחינת פינוי הנפגעים לבית החולים בלינסון לאחריו וכן בדיקות אנתרופולוגיות. "מסיכום הממצאים שעלו בחקירה לאורך השנים, אפשר לייצר רצף כמעט מלא מגיוסו של דב ז"ל כנהג משוריין, מהלך הקרב והפגיעה במשוריין, הפינוי לבית החולים לבלינסון והקבורה בסגולה", נמסר מדובר צה"ל. "רצף זה הוביל לבסוף לזיהוי החלל האלמוני כדב (ברלה) ברודר ז"ל".
ב-13 במאי 1948 יצא גדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני" למבצע "מדינה". המבצע נועד לכיבוש כפר סבא הערבית במטרה לייצב את קו הגבול בגזרת קלקיליה, לפני הפלישה הצפויה של מדינות ערב עם הכרזת המדינה. ברודר השתתף בקרב כנהג משוריין ובעת שנשלח לסייע בחיפוי על כוח אחר, הכוח שלו נקלע להיתקלות, המשוריין שבו שהה נפגע מפגזים והוא נהרג.
גופתו של ברודר לא אותרה או זוהתה בין ההרוגים. הוא נחשב חלל שמקום קבורתו לא נודע. זאת, עד לסיום החקירה בתקופה האחרונה.
"בתקופה הקרובה ייסגר המעגל ויתקיים טקס לגילוי מצבתו של החלל, במהלכו, לאחר 75 שנים, שמו של דב (ברלה) ז"ל יחליף את הכיתוב 'אלמוני' שהיה על הקבר עד כה", נמסר.
"ברור לנו שזה הוא"
כחלק מפעולות החקירה נבדקו עדויות ומסמכים שלפיהם החלל שהגיע לבית החולים בילינסון בפתח תקווה ענד טבעת זהב - שמתאימה לתיאור של אלמנתו של דב, שהיה הנעדר היחיד מהקרב שענד טבעת. עם זאת, מיקומה של הטבעת היום לא ידוע. "אנחנו פוגשים אתמול את הגברת בתיה, אלמנתו של דב ברל'ה. היא מספרת בהתרגשות רבה, שהם מכירים בעצם מגיל 14, הם הכירו בירושלים, הם נישאו נישואים טריים יחסית ביחס לזמן ולעיתוי הפגיעה. בפועל שניהם נושאים טבעות", מספר ראש צח"מ אית"ן, אל"מ (במיל') יוקי אוליאל.
"אני אומר מבחינתנו לפחות זה פרט מוכמן, שהוא בעצם מלווה וגם מכתיב, ולשאלה המאוד קבועה שאנחנו שואלים את עצמנו, גם מבחינת שאלות בקרה: תגידו, מה, אין עוד אנשים שנשואים בקרב? זה לא יכול להתאים למישהו אחר? אז אנחנו בתהליך מאוד מאוד ארוך, מאוד מאוד ממושך, שוללים בזה אחר זה את האפשרויות. אנחנו גם מתייעצים עם אנשי הרבנות הצבאית, שחשוב להזכיר את תרומתם לחקירה הזאת, ובפועל מאתרים גם מסמך שנמצא בחברה קדישא שהביאה את דובל'ה לקבורה כאן".
"בסופו של יום אנחנו צריכים לקשר בין שדה הקרב, פגיעה במשוריין, לקבר האלמוני שנמצא כאן, והדילמה הכי משמעותית זה איך בעצם לחבר בין הדברים. ובתהליך של הבנייה, של איך בסופו של דבר הם מגיעים ל'אלמוני', אז בעצם צריך לשרטט את כל התהליך עצמו. כל אנשי הקרב, כל מי שנפצע או נהרג בקרב, הוא מפונה לבית החולים בילינסון".
מכאן ממשיכה רב-סרן (במיל') יפעת ענבר-אברמוב, חוקרת בענף שמספרת כי "בחברה קדישא, כל הזהות של אותו אלמוני נובעת מאותה רשימה בבילינסון, ולכן ברור לנו שזה הוא שקבור שם. הם מדברים על הטבעת שנמצאה וכך אנחנו עושים בעצם את הקישור מכל שלבי הקרב. באמצע לקח לנו המון שנים למצוא עדויות של מפני הגופות, עדויות של מישהו, של נהג שפינה, ולחבר את כל העובדות ביחד".