עם התפטרותו הפומבית של יעקב ברדוגו מגלי צה"ל ביום שישי הושלמה המהפכה בתחנה הצבאית. לא חשוב אם מסכימים לטענות שלו על סתימת הפיות, אי אפשר להתעלם מכך שהדחתו מסמלת את עוצמת המשילות של השמאל.
הכול החל באפריל שעבר, כאשר ועדה פנימית של משרד הביטחון העלתה כמה אפשרויות לפתור את שרשרת האנומליות שהיא גלי צה"ל (מה עושה תחנת רדיו במסגרת צבאית? איך חיילים עוסקים בפוליטיקה על אף האיסור? ואיך מייצרים גוף שידור ציבורי שייצג את כולם?). השר בני גנץ החליט שהפתרון הרצוי ביותר הוא זה שהרמטכ"ל אביב כוכבי דוחף לו: לסגור את התחנה, או לכל הפחות להפריד אותה מצה"ל. אם סוגרים, אין צורך למנות מחליף למפקד התחנה שמעון אלקבץ שמסיים את כהונתו, ואם כן – אז רק באופן זמני.
לכן למשבצת נכנסה גלית אלטשטיין, באופן זמני כמובן. אבל בישראל אין דבר קבוע מהזמני. חוות דעת של היועמ"ש קיבעה את מעמדה של ממלאת המקום: אם רוצים לסגור את גל"צ, דרושה חקיקה או החלטת ממשלה. לפתע, התלהבותו של גנץ מסגירת התחנה שככה, ואלטשטיין החלה לנהוג כמפקדת.
אחרי המהפך הרגיע בגין את פקידי הממשל שציפו לעריפת ראשים. באנו לשרת ולא לרשת, אמר. בשמאל הבינו: לפעמים לרשת זהו השירות הגדול ביותר
אחד הצעדים הראשונים שלה בתחנה הייתה להזיז מעמדת ראש חטיבת החדשות את אמיר איבגי, עיתונאי שכוכבו דרך בתוכנית הלילה שלו בערוץ 20. הצעד האחרון, כאמור, היה הדחת ברדוגו. בדרך נפרדה התחנה גם משני מגישים תורנים של תוכנית הלילה, העיתונאית ליטל שמש ואושיית הרשת יבגני זרובינסקי. בפוסט שהעלה האחרון הוא טען שהסיבה לכך הייתה הביקורת שלהם על הממשלה. במקרה, או שלא, גם ישי שנרב סיים את דרכו בתחנה והודיע כי "אחרי ארבע שנים הגיע הזמן להתקדם. עדכונים מעניינים בהמשך".
במכתב ששלחה לחיילי התחנה בנוגע לסאגת ברדוגו הסבירה אלטשטיין מה הסטנדרט העיתונאי המצופה מהם ("עובדות, לא פרשנויות"), וקיבעה במסמרות את מקומה כמפקדת התחנה. זוהי מלאכת מחשבת של משילות ויישום עקרונות פוליטיים באמצעות מינויים. אפשר להיזכר, למשל, בגיהנום שהועבר עו"ד דן אלדד, שמונה באופן זמני לפרקליט המדינה תחת שר המשפטים אמיר אוחנה. לאחר קרבות וכיפופי ידיים מול היועמ"ש, הוציא השופט מני מזוז צו ארעי שלא מאפשר להאריך את כהונתו של אלדד. על אף השוני בין הגופים, ברור היכן המערכת נתנה למינוי רוח גבית והיכן קיצצה את כנפיו.
יעקב ברדוגו נוטש את השידור בגל"צ
(צילום: מאיר אוחיון, מתוך שידור גל''צ)
הדוגמה המאלפת ביותר למשילות השמאל הייתה כמובן מרתון שלוש השעות של הוועדה למינוי שופטים בראשות אבי ניסנקורן, שמינתה בדיון בזק 61 שופטים בשלוש שעות. ממש מפעל לייצור נקניקיות. במשך עשור של שלטון ימני לא הצליחו למנות פרקליט מדינה אחד. השינוי הדרמטי ביותר במערכת המשפט היה מינוי אלכס שטיין לעליון, אך הוא היוצא מהכלל שמעיד על הכלל, וממילא הוא עבר כדיל עם מינויים של שופטים משמאל.
עקיבא לםדניס ויסלפוהשינויים המעטים שחולל הימין במשך תריסר שנות שלטון רצופות מתגלים כעת כבני הפיכה בן רגע. המצוקה בגל"צ חמקה לו בצוק העיתים, ותחת מעטה הממלכתיות ניגש גנץ למלאכת ההשתלטות והוביל את הדחת ברדוגו.
כשמנחם בגין ז"ל חולל את המהפך הוא הרגיע את פקידי הממשל שציפו לעריפת ראשים וניקוי אורוות נרחב במסדרונות המשרדים השונים. באנו לשרת ולא לרשת, אמר. הימין יכול להתלונן ובצדק על סתימת הפיות ועל פגיעה בחופש הביטוי בתחנה הצבאית, אך מוטב שילמד את השיעור הגדול מהמחנה היריב: לפעמים לרשת זהו השירות הגדול ביותר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
