המערכת הפוליטית סערה בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון שלפיה גם מי שלא עבר גיור הלכתי בארץ - יוכר כיהודי לצורך קבלת אזרחות לפי חוק השבות. המתנגדים לפסק הדין, בעיקר מהמפלגות הדתיות, תקפו את בג"ץ על "החלטת שערורייתית", על "אקטיביזם שיפוטי" ו"התערבות בוטה במערכת הדמוקרטית", לצד האיום הקבוע כי ממשלת הימין שתקום "תחוקק פסקת התגברות".
התגובות הסוערות אולי מוצדקות נוכח מערכת הבחירות שאנו נמצאים בעיצומה, אך הם אינן מוצדקות לגוף פסק הדין, שכן מבחינה משפטית אין בו כל חידוש משמעותי. תוצאותיו היו ידועות לכל, ובוודאי שלא ניתן להגדירו כפסק דין "אקטיביסטי".
בית המשפט בפסק דינו לא ביטל חוק, לא התערב בעמדה של הרשות המחוקקת או הממשלה, לא קבע מהי ההלכה היהודית, לא ייצר מערך גיור שלא קיים ולא נכנס לתחומים לא לו. על כן, גם אין להתפלא כי לתוצאה המשפטית של פסק הדין הצטרפו השופטים הדתיים בבית המשפט העליון, ובהם גם השופטים סולברג ומינץ הנחשבים שמרנים יותר.
המחוקק שתק
פסק הדין הוא המשך ישיר לפסיקות קודמות ומושרשות. בית המשפט בסך הכול עשה מה שבתי משפט בישראל וברחבי העולם עושים מידי יום ביומו – מתן פרשנות למילות החוק. במקרה זה השאלה הפרשנית שהתעוררה היא ביחס לפרשנות המונח "יהודי" בחוק השבות. המחוקק קבע כי יהודי הוא "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". במקרה זה, לא הייתה מחלוקת כי העותרים נולדו לאם שאינה יהודייה, וכן לא הייתה טענה כי מי מהם הוא "בן דת אחרת". לפיכך, התיבה הטעונה פרשנות במקרה זה הייתה התיבה "שנתגייר".
כבר לפני שנים רבות קבע בית המשפט כי המונח "נתגייר" לא הוגדר על ידי המחוקק כגיור אורתודוכסי או כגיור ממלכתי שנעשה על ידי הרבנות הראשית. פסק הדין שהוביל למעשה לפסק הדין הנוכחי הוא דווקא פסק דין שניתן בשנת 2016 ביחס למערכי גיור אורתודוכסים פרטיים בבני-ברק ובירושלים. בית המשפט העליון קבע כי ניתן להכיר בבתי דין "פרטיים" אורתודוכסיים, שלא על פי הרבנות הראשית, גם בישראל לצורכי גיור.
בכך נפתח הפתח להכרה בכל גיור בקהילה יהודית מוכרת על אף שלא נעשה במערך הגיור הממלכתי.
חרף הפסיקות של בית המשפט לאורך שנים, המחוקק שתק. הכנסת בחרה שלא לאמץ את הצעת חלק מחבריה, ולהוסיף למונח "שנתגייר" את המילים "לפי ההלכה" או "לפי הרבנות הראשית". מכאן שכל התלונות יכולות להיות מופנות אך ורק כלפי נבחרי הציבור שבחרו בדרך הקלה ביותר – שלא להכריע, והותירו את הסוגיה לפרשנות של בית המשפט.
אין קשר לפסקת ההתגברות
מה ניתן לעשות כעת? מי שאינו "מרוצה" מפסק הדין יכול כמובן לפעול לתיקון החוק. אין כל קשר בעניין זה כמובן לפסקת ההתגברות, ומדובר בשימוש שגוי במונח חוקתי שלא קשור לעניין. פסקת התגברות אינה קשורה כלל לביקורת של בג"ץ על החלטה של הממשלה או לפרשנות החוק. כל עיסוקה של פסקת ההתגברות הוא באפשרות של הכנסת לחוקק חוק זמני הפוגע בזכויות יסוד חוקתית מבלי לעמוד בתנאים של פסקת ההגבלה. כלומר, אין מדובר כלל בהתגברות של הכנסת על בית המשפט, אלא בהתגברות של הכנסת על חוקי היסוד, וחקיקת חוק הפוגע בזכויות יסוד באופן שאינו מידתי.
ד"ר מתן גוטמןשלומי יוסףהכנסת יכולה כמובן לפעול לשינוי המצב באמצעות הקמת מערך גיור ממלכתי בישראל, ושינוי ההגדרה של המונח "יהודי" בחוק השבות. שנים ארוכות הממשלה והכנסת העדיפו, כאמור, שלא להחליט, והותירו את ההכרעה לבית המשפט, כמו בסוגיות נפיצות אחרות בתחומי דת ומדינה. לא אקטיביזם שיפוטי היה לנו כאן, אלא פסיביזם שיפוטי.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי במרכז הבינתחומי
