להתעורר בבוקר כשמאמצעי התקשורת ניבטות פניו המחויכות של חייל צעיר ומעליהן זועקת הכותרת "נהרג מירי דו-צדדי". להתעורר למילים שהולמות בבטן: "אירוע קשה ומצער שלא היה אמור להתרחש", "היו כאן חריגות משמעותיות מנהלי הפתיחה באש" ו"התחלנו לתחקר, נמשיך להעמיק ולהפיק את כל הלקחים הנדרשים".
המשפטים הנוראיים האלה זרקו אותנו מיד שבעה חודשים לאחור, אל התקרית ביחידת אגוז שבה סגן נ' ירה בטעות בבנינו, רב-סרן איתמר אלחרר ז"ל ורב-סרן אופק אהרון ז"ל, ואל אותן ההבטחות של הצבא שהשמיעו לנו באבלנו: "נעשה הכול, אבל הכול, כדי שאירוע כזה לא יחזור".
והנה, בחלוף זמן קצר כל-כך מהחלטת הרמטכ"ל לעצור את הפעילות בצבא ולהטמיע את הלקחים שהופקו, וזמן קצר כל-כך מאז שהובטח לנו שיילמדו לעומק יסודות ההתנהלות בשגרה, באימונים ובמבצעים - שוב טרגדיה של זיהוי שגוי וירי. והתוצאה הרת האסון.
ליבנו יוצא למשפחתו של נתן פיטוסי ז"ל. אנחנו חשות בכל איברינו את ההלם, את הכאב ואת חוסר האונים ויודעות שדרך כה קשה עוד לפני המשפחה, למרות מאמצי המכרים והחברים לעטוף, לחבק, להקל.
אנו ומשפחותינו חיים יום-יום, דקה-דקה, את האובדן של אופק ואיתמר. זה כאב שאינו מרפה. והאירוע הנורא שלשום מציף שאלות קשות, לא רק שלנו אלא גם בציבור הרחב.
הנסיבות אמנם שונות אך התוצאה היא אותה תוצאה נוראה. אופק ואיתמר היו מפקדים משכמם ומעלה. שני מפקדי פלגות מקצועיים שהצעידו את הפלגות שלהם להישגים מרשימים.
אנחנו מקוות שהחייל שירה בנתן פיטוסי ז"ל ימצא את העוז לבקש סליחה מהמשפחה ולקחת אחריות על מעשיו, ושהמפקדים ישמרו עליו וייתנו לו תחושה שאפשר לסמוך עליהם.
ואנו דורשות מהצבא לעשות באמת הכול כדי למנוע דפיקה על דלתה של המשפחה הבאה.
משפחת פיטוסי היקרה - ליבנו איתכם.