פחות משעתיים לפני הפיגוע בבר אילקה בתל-אביב, ב-7 באפריל, שוטטו העיתונאית הבחריינית הבכירה עהדיה א-סייד ובעלה איסמעיל ברחוב דיזנגוף. "עצרתי ליד הבר, ראיתי אנשים שמחים, שותים, משוחחים, שלפתי את הפנקס שלי ורשמתי הערות על חיים נורמליים", אומרת א-סייד. בני הזוג הלכו ברגל עד לכיכר דיזנגוף, ואז חזרו לכיוון הבר וחלפו על פניו שוב. "חברים כתבו לי אחרי הפיגוע, 'היה לך מזל", היא מספרת. "יכולת להיהרג'".
ומה את אמרת לעצמך?
"קודם כל, הייתי בהלם. כשהתאוששתי, חשבתי איך זה שדווקא אני, הזרה, נקלעתי לסיטואציה הנוראה הזאת. עשרות שוטרים ואנשי ביטחון עברו לידי בזמן שחיפשו את המפגע. אף פעם לא הייתי עדה לאירוע מזעזע כל כך".
איסמעיל: "כשעברנו שוב ליד הבר שבו התרחש הפיגוע, חשבתי על שני דברים. קודם כל שאצלנו, בבחריין, אין פיגועים, ואין לי ניסיון בתופעה נוראה כל כך. שנית, חשבתי שבוודאי ראינו את ההרוגים והפצועים כשעברנו שם בפעם הראשונה, כי הם ישבו על סף המדרכה".
עהדיה (ברית, בערבית) א-סייד, המפרסמת מאמרים בעיתונים "אל-ווטן" ו"אל-איתיחאד" היוצאים במפרץ ועד לאחרונה יו"ר אגודת העיתונאים בבחריין ‑ הייתה התיירת הבחריינית האזרחית הראשונה שהגיעה לישראל. בעלה איסמעיל כבר נחת כאן לפניה, כשהטיס עבור חברת "גאלף אייר" את טיסת הבכורה ממנאמה, בירת בחריין, לתל-אביב, לפני כשמונה חודשים. הפעם ישב בקוקפיט על תקן תייר. "לא יכולתי להתגבר על ההתרגשות העצומה שאחזה בי", הוא אומר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הכול החל בפגישה של עהדיה א-סייד עם השגריר בבחריין, איתן נאה, עם פתיחתה של השגרירות הישראלית לפני כשנה. "התיידדנו מיד, ומכיוון שהוא ידע על התמיכה שלי בהסכם השלום הוא שאל, 'למה שלא תבקרו בישראל?' אמרתי לו, 'באמת למה לא?' ואז הגיעה ההזמנה הרשמית".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שבעה ימים הסתובבו כאן בני הזוג א-סייד, והופתעו מאוד מכל מה שראו. "לא ידענו לקראת מה אנחנו מגיעים", אומרת א-סייד. "ארזתי קצת בגדים, אספתי מזכרות מבחריין שלא היה לי שמץ של מושג למי אחלק אותן, ועלינו על הטיסה.
"כשנחתנו, כל מה שחשבתי על הישראלים התנפץ בבת אחת. בכלי התקשורת הערביים מצטיירת תמונה מכוערת של הישראלי הממוצע כבעל זקן מחודד שמתעמר בפלסטינים כשהוא עטוף בטלית ונושא נשק ביד. שנים לימדו אותנו שהישראלים תוקפנים, רוצחי פלסטינים, שונאי ערבים, מחרחרי מלחמות. ופתאום אני באה לבקר ובכל מקום מרעיפים עלינו חיבה עצומה. לא שמעתי מילה רעה אפילו פעם אחת. נהג מונית שהסיע אותנו ליפו הפגין חוסר סבלנות, אבל ברגע ששמע שאנחנו מבחריין, שינה בבת אחת את ההתנהגות שלו".
גם בסביבתם הקרובה של בני הזוג א-סייד, היא מספרת, גילו הרבה סקרנות לגבי המדינה הלא-מוכרת. "כשנודע לחברים שלי שאנחנו ב'מדינת האויב', הם ביקשו עוד ועוד פרטים", מספר איסמעיל א-סייד. "הם רצו שאתאר את האנשים, שאכתוב בפרטי פרטים איך תל-אביב וירושלים נראות. לכולם הצעתי שיבואו לבקר בעצמם. 'זה לא מה שחשבנו', כתבתי להם. 'הישראלים הם בדיוק כמונו: אוהבים לחיות ולבלות, מוכשרים מאוד, חרוצים. הם קצת לחוצים, אבל ידידותיים. צריך להגיע ולהתחכך בהם'".
5 צפייה בגלריה
זירת הפיגוע בבר אילקה בת''א. ''חשבתי איך נקלעתי לסיטואציה נוראה כזאת''
(צילום: טל שחר)
אף שאינה מגדירה את עצמה כחובבת אופנה, אחד משיאי הביקור, מבחינתה, היה התצוגה של המעצבת האמירותית ד"ר מונה אל-מנסורי שפתחה את שבוע האופנה "קורנית תל-אביב". "אופנה לא כל כך מעניינת אותי", היא מודה, "אבל הגענו כדי לכבד את מוטי רייף, שהזמין אותנו, ולהתחכך בקהל. סיפרו לי שהיו שם גם רעיית נשיא המדינה, רעייתו של נתניהו, ועוד נשים חשובות".
אבל היה רגע אחד בלתי נשכח באירוע מבחינתה: הרגע שבו עלתה אל-מנסורי לבמה אחרי הדוגמניות, ופרצה בבכי מרוב התרגשות. א-סייד, ממקומה בשורה הראשונה, התייפחה יחד איתה.
עד לפני כשנה כיהנה א-סייד כיו"ר אגודת העיתונאים של בחריין, עד שהחליטה לפרוש. "זה היה תפקיד מאתגר, אבל נשאר לי זמן לכתוב בעצמי. בזמן האחרון מזמינים ממני מאמרים גם לתקשורת הישראלית".
איך זה עובר בבחריין?
"זו בהחלט חוויה. כשאני מתיישבת לכתוב מאמר לעיתון ישראלי, אני יודעת שלמחרת יופיעו תרגומים שלו בתקשורת הערבית".
את מקפידה להיזהר, מסייגת את עצמך?
"בשום אופן לא. מי שמכיר אותי יודע שאני תומכת בשלום".
"כשנודע לחברים שלי שאנחנו ב'מדינת האויב', הם ביקשו עוד ועוד פרטים. כתבתי להם. 'הישראלים הם בדיוק כמונו: אוהבים לחיות ולבלות, קצת לחוצים, אבל ידידותיים. צריך להגיע ולהתחכך בהם'"
ולמרות זאת, לא היה לה קל לקרוא את התגובות הארסיות שהתפרסמו בארצה אחרי שנודע שביקרה בישראל. "כתבו ברשתות החברתיות, ובהמשך גם בתקשורת הממוסדת, שאני סוכנת של הציונים, מכורה לישראלים. קוראים לי 'הבוגדת מבחריין'. כשפירסמתי תמונה שלי יחד עם אביחי אדרעי, דובר צה"ל בשפה הערבית, כשהוא לבוש מדים, ועם הסגנית שלו, ערבייה-ישראלית, התגובות העוינות יצאו מפרופורציה".
ההתקפות האלה לא מתיישבות עם התדמית של בחריין כמדינה שוחרת שלום.
"המלך שלנו, חמד בן עיסא, וכך גם שרי הממשלה ואנשי משרד החוץ, תומכים בשלום עם ישראל, אבל יש אצלנו גם חברים בתנועת האחים המוסלמים ובני העדה השיעית, שמאוד לא אוהבים את ההסכם הזה".
התמיכה הממלכתית מתבטאת גם במינויו התקדימי של רב-סרן מחיל הים, לפני כשלושה שבועות, לכהן בקואליציה האמריקנית שפועלת בבחריין, ובה נציגים של 34 מדינות. זו הפעם הראשונה שקצין צה"ל נבחר לשרת במדינה ערבית. רשמית הוא ישתייך אמנם לקואליציה האמריקנית, אבל הוא צפוי לכהן גם כקצין קישור לצה"ל וכנספח צבאי בשגרירות במנאמה.
אלא שבמקביל למינוי, וכאילו כדי לרצות את העולם המוסלמי, גינתה בחריין את ההתנהלות הישראלית בהר הבית. בהודעה הרשמית שפירסמה הודגש שהממלכה תומכת בעמדה הירדנית ובזכותו של המלך עבדאללה בשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים, אבל אין בה הטחת האשמות כלפי אף צד. "צריך להרגיע את הרוחות ולפתוח ערוצים חדשים לתהליך שלום", נכתב בה.
"אני לא רואה את התמונה מזווית חד-צדדית, לא לטובת ישראל ולא לטובת הפלסטינים", אומרת גם א-סייד, "ואני לא מבינה מה יש לכם נגד בית המלוכה בעמאן. נראה לי שאתם מזדרזים להאשים את המלך עבדאללה, כאילו הוא אחראי להתנהגות הפלסטינים. לישראל ולירדן יש הרבה אינטרסים משותפים, מודיעיניים וביטחוניים, אז פתאום, אחרי ברית של עשרות שנים, אתם קופצים נגדם?"
את שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבחריין היא קושרת למאבק באיראן. "האויבים שלנו הם החות'ים בתימן, חיזבאללה בלבנון, ומאחוריהם האויבת מספר אחת, איראן. בדברים הללו אני מייצגת את עמדת המדינה שלי. בעבר הרחוק ביקרתי באיראן, אבל בעשרות השנים האחרונות, מאז שעלו האייתוללות, אין על מה לדבר. האיראנים נערכים לתקיפה, ואני יודעת שאצלכם מייחסים חשיבות גדולה לסכנה שמגיעה מכיוונם".
ואכן, במהלך ביקורה לא חסכה א-סייד במילים חריפות על איראן. נדיר לשמוע עמדות נחרצות כל כך בנושא מאדם שמגיע ממדינה ערבית. "איראן היא מדינת טרור מתוחכמת ומסוכנת לא רק לישראל אלא לכל עמי האזור", היא אומרת. "בפסגת הנגב שאירח שר החוץ יאיר לפיד, ראיתי מסר מלוכד נגד איראן, ואני מעריכה שיהיה לו המשך".
ב-2011, מספרים בני הזוג א-סייד, פרץ בארצם משבר אחרי שאיראן החליטה לממן את המאבק של בני העדה השיעית לכבוש את השלטון בבחריין. "הייתה התקוממות, וישראל התגייסה לעזור מאחורי הקלעים", הם מספרים, "אבל בזמן אמת לא ידענו על המעורבות הישראלית. בתקופה ההיא אסור היה להכניס לבחריין ספר בעברית או להחתים דרכון בחותמת מישראל".
אפשר להניח שמאז, ואולי קודם, התקיימו קשרים בין גורמי מודיעין וביטחון בחריינים וישראלים.
"אני לא יודע על כך", אומר איסמעיל א-סייד ומחייך.
בימים הראשונים לביקור התארחו בני הזוג א-סייד במלון בתל-אביב, ובהמשך עברו למלון גדול בירושלים, שם הועמדה לרשותם מלצרית ערבייה "שנראית כמו יהודייה", מציינת א-סייד. "היא סיפרה לי על החיים שלה בישראל וראיתי איך מתייחסים אליה. מה אגיד לך, לא יכולתי לחלום שזאת המציאות אצלכם".
בהמשך הופתעו השניים גם מהדו-קיום שגילו בארוחת האיפטאר, לשבירת הצום היומי של הרמדאן, בביתו של השר לשיתוף פעולה אזורי, עיסאווי פריג', בכפר-קאסם. "אנחנו מגיעים לעיר ערבית ורואים בה יהודים וערבים יחד", אומרת עהדיה א-סייד. "זה מצב שלא מכירים אצלנו בבחריין. גם לי זו הייתה הפתעה ענקית. הייתי בטוחה שהיהודים בישראל חיים במקום אחד והערבים במקום אחר, בבידוד מוחלט. פתאום ראינו יהודים שמסתובבים בעיר ערבית בלי בעיות, והשר מארח אותם אצלו בבית.
"כשחזרנו לתל-אביב נתקלתי בערבים ברחוב, בחנויות. נסענו במונית עם נהג ערבי. החלטתי שאני חייבת להסביר לחברים שלי בבית איך באמת נראים חיי היומיום בישראל". א-סייד התרשמה גם ממנסור עבאס. "אני עוד לא יודעת לקרוא אותו עד הסוף, אבל בהחלט אמליץ לא לזלזל בו".
אלא שמיד אחרי שחזרו לבחריין, פרצו המהומות בהר הבית, ובתנועת רע"מ הכריזו על הקפאת חברותם בקואליציה. כך הוקפאה גם הכתבה שתיכננה א-סייד לפרסם. "החלטתי לדחות את פרסום הכתבות שלי על הנסיעה לישראל", אומרת א-סייד. "הדברים לא פשוטים, ואני לא ממהרת להטיל אשמה חד-צדדית על הישראלים או על הפלסטינים. זו בעיה מורכבת יותר, ובבביקור הבנתי אותה יותר לעומק. אבל זה לא הזמן לשבח את ישראל".
לאחר שנמנעה מלהאשים את ישראל באחריות למותה של הקולגה, העיתונאית שירין אבו-עאקלה, מ"אל-ג'זירה", שוב זכתה א-סייד ברשתות החברתיות לכינויים כמו "הבחריי-ישראלית" וגם "הסוכנת הציונית". "יש הבדל עצום בין מות הקדושים של שירין, לבין בוגדנותה של עהדיה", כתב לה איש האחים המוסלמים בבחריין. ואחר הוסיף: "תפסיקי, יא עהדיה הציונית, לדבר בשמם של הרוצחים הישראלים. את בוגדת ולא מייצגת את המדינה שלנו".
"שירין הייתה עיתונאית שהערכתי מאוד", היא אומרת. "חרוצה. חכמה. נחמדה ומסורה לגמרי לעניין הפלסטיני. היא גם שיתפה עיתונאיות צעירות בסודות המקצוע והיה חשוב לה שהן ילוו אותה בעבודתה. אחת מהן גם נצמדה לשירין בשעות האחרונות לחייה. זה היה נורא.
"אני מתאבלת ומצטערת מאוד על מותה המיותר. היא לבשה הרי אפוד מגן שעליו הכתובת 'עיתונות' בענק. זה לא היה צריך לקרות".
בינתיים, התיירות לכיוון השני, מישראל לבחריין הולכת ומתפתחת. "חלק מהישראלים כבר הגיעו אליי הביתה", היא אומרת. "הטלפון שלי עובר מיד ליד".
45 שנה טס איסמעיל א-סייד במטוסי גאלף אייר לסוריה, למצרים, ללבנון ולירדן. "הייתי רואה מרחוק את גבולות ישראל ונזהר לא להתקרב, אבל בהחלט הייתי סקרן", הוא אומר. כשהוא נשאל על ההסתייגויות במצרים ובירדן מהנורמליזציה עם ישראל, הוא מושך בכתפיים. "אני יודע שאתם רוצים יותר, אבל המצרים והירדנים בחרו בעיקר בשיתופי פעולה ביטחוניים. ממה שאני שומע, זה הולך לא רע".
איך הקשרים שלכם עם שכנתכם סעודיה?
עהדיה: "קוראים לנו שם 'האחות הקטנה'. אנחנו עולים למכונית, מציגים בגבול דרכון, ונכנסים למציאות חדשה של בתי קפה מודרניים ומסעדות שבהן נשים וגברים יושבים סביב שולחן אחד. מי שמע על זה לפני שנתיים-שלוש? סעודיה התעוררה לחיים חדשים. בכל פעם שאני קופצת לביקור שם, אני המומה".
אבל יורש העצר בן סלמאן סוחב קופת שרצים מאז חיסולו של העיתונאי חאשוקג'י. ולא לשכוח גם את עשרות האסירים הפוליטיים.
"הוא בהחלט ער לסביבה. חלק גדול מהאסירות הפוליטיות כבר השתחררו. טורקיה העבירה את הטיפול ברצח חאשוקג'י לבתי המשפט בסעודיה. ארדואן רוצה לבקר, אני מניחה שמסיבות כלכליות. גם ישראל מעוניינת מאוד בקשרים עם סעודיה, ונתניהו הגיע לשם לפני שנתיים וקילקל הכל עם הדלפת הביקור. אני מניחה שהקשרים נמשכים מתחת לשולחן".
העיתונאים הבחריינים אומרים שחלק גדול מהפגישות בין ישראלים לסעודים מתקיימות על אדמת בחריין. זה נוח יותר לשני הצדדים.
בני הזוג שותקים. ואיסמעיל אומר: "תכתבי שחייכתי מתחת לשפם".
פורסם לראשונה: 07:42, 20.05.22
