"רציתי שתגור לידינו, לא חשבתי שזה יהיה בבית עלמין"
רס"ן בן שלי ז"ל
אלפים התאספו בבית העלמין ביישוב קדרון שבשפלה כדי ללוות למנוחות את רס"ן בן שלי ז"ל, מפקד פלגת לוחמים ביחידה 669 שנפל בקרב בש'גאעיה. בין המלווים היה גם הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי.
סא"ל ד', מפקד היחידה, ספד לו: "אתה המפקד שהיחידה הזו הייתה צריכה בעת הזאת. ספגנו מכה קשה בשבת ההיא, אבל אנחנו נלמד אותם לקח וכולם יידעו מהי עוצמתך. כבר חודש וחצי שאני מתגאה בך על המנהיגות והנחישות שלך. לכולם היה ברור שיש בך משהו שקול ומציל חיים".
הלווייתו של רס"ן בן שלי ז"ל
"בן בן שלי, עם הגיוס הבחירות שעשית לקחו אותך תמיד בהצטיינות", ספד אביו משה. "במרץ כבר חגגנו לך שחרור, התלבטת בקשר להמשך הדרך. בסוף מסיבת השחרור נסעת ליחידה להיפגש לשיבוץ מילואים, וחזרת עם תפקיד מפלג לוחמים לשנה. ואני חשבתי – לא נורא, זה רחוק מעזה".
"ב-6 באוקטובר אמרת שיש לך כרטיסים לנובה, אבל בגלל פעילות ביחידה לא תהיה שם. מאוחר יותר, כשגילינו מה קרה, אמא ואני הרגשנו ברי מזל. באחת השיחות השנה אמרת שביום הזיכרון לא ניסע יחד לבקר את משפחות הנופלים בחיל ההנדסה, אמרת שיש לך יותר מדי חברים להיפרד מהם. מאוד רציתי שיגור לידינו במושב, אבל לא חשבתי שזה יהיה בבית העלמין".
האם כרמל סיפרה על העזרה הרבה שקיבלה מבן לאורך השנים. "לאורך השנים שאלו אותי אם אתה לא שומע את המילה 'לא', עניתי שאתה שומע אבל רק כשצריך. כשהתחלת לדבר שאלת 'מתי יהיה לי אח?', ובזכותך נולד ים. כמה שמרת עליו, היו לכם יחסי אחים נהדרים. כשנולדה מיקה, והיית בן 12, אמרת 'אל תביאי מטפלות, אני איתה'. אפילו עכשיו, כשהיא כבר מתבגרת, היית מניף אותה באוויר".
"אהוב לבי, החבר הכי טוב שלי, זה לא אמיתי. לאן הלכת? חלמנו שנתחתן בדיוק במקום שבו אנחנו יושבים כעת שבעה. פחדתי מהרגע הזה. היית כל עולמי, תמיד סיפרתי איך הכל היה פשוט בינינו, אהבה ללא גבולות כאילו הסתובבנו בעולם ורק חיפשנו האחד את השנייה", ספדה בת הזוג אריאל ברקוביץ'. "חלמת להילחם והגשמת חלום, זה מנחם אותי. האמנת שזה תפקיד חייך. תודה על ארבע שנים שהרגישו כמו חלום. אנחנו עוד ניפגש מתישהו ונמשיך בדיוק מהנקודה הזאת. תנוח אהובי, מגיע לך".
"כולנו חיים בנס שנקרא תקומת עם ישראל בארצו"
רס"ר (מיל') אלישע לוינשטרן ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ר (מיל') אלישע לוינשטרן ז"ל, לוחם בגדוד 8104, שנפל ברצועת עזה מפגיעת טיל נ"ט.
הלווייתו של רס"ר (מיל') הרב אלישע לוינשטרן ז"ל
"הוא היה חייל למרות שהיה פטור ממילואים בגלל מספר ילדיו. הוא המשיך לשרת כי האמין שזה עוד ביטוי לקיום מצוות עבודת השם. הוא ראה את זה כזכות, לא כחובה", ספדה לו אימו. "הלבבות שלנו שבורים. כל זה מרגיש כמו חלום רע שנרצה לשכוח ברגע שנתעורר. זה היה הסיוט הכי גדול שלי מאז החיול שלך, והטרגדיה הזאת התגשמה.
רעייתו הדס ספדה לו: "אלישע, בכלל לא נולדת פה. נולדת בניו יורק, ובינואר קפוא. הייתה לך את כל האפשרות להמשיך לחיות חיי נוחות שם, אבל ההורים שלך בחרו לעלות לארץ ישראל ולקשור את גורלם בגורלה, כשנטעו כאן, בבית שמש, עץ ראשון. התרגשות על השורשים שהם מכים כאן באדמה הקדושה של ארץ ישראל. והנה, היום אותה אדמה קדושה תזכה לחבק אותך אליה".
"מאוד רציתי סוף אחר, שתחזור הביתה מהמלחמה ונמשיך לבנות יחד את החיים שלנו עם ששת ילדינו ולו"ז צפוף ומשימות, וכל הדברים הקטנים שהיו לנו. לפני שהתחתנו אמרתי לך שאני רוצה להקים סניף חדש לקב"ה, סניף שיהיה כולו מושתת על ענני הקודש, שנעשה באמת את מה שה' רוצה שנעשה. עכשיו נשארתי לנהל לבד את הסניף, ואני מבטיחה לך שלא רק שהופעת החיים שלנו לא תקטן, אלא שהיא תגדל על אפם וחמתם".
"כשיצאת למלחמה במוצאי שמחת תורה אמרתי לך שכל הספרים בספרייה מקנאים בך – הרמב"ם והרמב"ן, הפרי צדיק והריטב"א, כולם היו מתחלפים איתך בשנייה. זכית לעשות מה שאלפיים שנה יהודים רק חלמו – לצאת ולהגן על העם והארץ. מת מות גיבורים, עוטה את מדי צבא ההגנה לישראל, אוחז בנשק. באמת צריך לשמוח ולהגיד תודה על זה שעם ישראל חזר לארצו, מבסס בה את ריבונותו ויש לנו את האפשרות להגן על עצמו. ודאי, יש עוד דרך לעבור, הגאולה לא הסתיימה, אבל כולנו חיים בנס, נס שנקרא תקומת עם ישראל בארצו".
"הייתי משלם הון כדי לשבת איתו"
סמל אחיה דסקל ז"ל
אלפים ליוו למנוחות עולמים את סמל אחיה דסקל ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנפל בקרב בשג'אעיה, והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעיר מגוריו, חיפה. "אחיה היה עדין נפש, מופנם, אבל עם לב ענק וטוב. אני אמא מאוד דאגנית ולחוצה, לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר. שלחתי לו הודעות וזה נשאר עם וי אחד", סיפרה האם שלומית.
הלווייתו של סמל אחיה דסקל ז"ל
"ברור לנו מה היה תפקידו של אחיה בעולם. הוא סיים את תפקידו בהצטיינות יתרה. אחיה נהרג במלחמה שעם ישראל שלח אותו להילחם בה. הוא היה מאוד גאה ורץ לשם בשמחה, חתר למגע עד לרגעיו האחרונים", ספד האב עמוס. "הוא נהנה תמיד ללמוד תורה ועשה זאת כל פעם שיכול היה, גם בצבא. הוא רצה להגיע לגולני, להיות לוחם. תמיד רצה להגיע הכי רחוק שאפשר".
"הייתי משלם כל הון שבעולם כדי לשבת איתו רגע לפני שנהרג. אני לא מבטל את המוות, אבל רק לשמוע ממנו חוויות שהוא עבר שם, כי מרגע הכניסה לא שמעתי ממנו", הוסיף האב בדמעות. הוא הקריא דברים ששלח אליו חבר נפש מהצבא, שבנו שירת בחפ"ק של מג"ד 51. "אם אתה מדבר עם עמוס תגיד לו שהבן שלו נפל גיבור. ראיתי אותו בעיניים שלי שהוא נלחם כמו אריה, ושיהיה גאה בו".
"חזר לי האמון בצה"ל"
רס"ב זיו דדו ז"ל
בני משפחה וחברים רבים הגיעו היום לחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון להלוויה השנייה של רס"ב זיו דדו ז"ל. זיו, מנהל עבודה לוגיסטי בגדוד 51 של גולני, נרצח בדרך למוצב כיסופים וגופתו נחטפה על ידי חמאס. השבוע החזירו לוחמי צה"ל את הגופה משטח רצועת עזה.
הלווייתו השנייה של רס"ב זיו דדו ז"ל
"אהוב שלי, הנה אנחנו שוב פה לחלוק לך כבוד אחרון. לצד האבל שלנו, שאיבדנו, היינו צריכים להילחם להחזיר את גופתך. היום יש לי נחת שהגעת לקבר ישראל, כמו שמגיע לך", ספדה לו אלמנתו סתיו. "באותו יום ארור איבדתי את האמון בצה"ל. עם החזרת גופתך לקבר ישראל, חזר לי האמון בצה"ל. הם עשו הכל להחזיר אותך".
"אתה חסר לי בכל נשימה ודקה, בעל שלי. מיה נכנסה השבוע לגן. בטח אם היית פה היית מחזיק לי את היד ואומר שהכל יהיה בסדר. כל התמודדות כל כך קשה", הוסיפה סתיו. "רק אני ואתה יודעים איזו אהבה גדולה הייתה לנו, היינו קשורים בנפש, הבנו האחד את השנייה בלי לדבר, רק במבט בעיניים. הלוואי שיכולתי לתת לך חיבוק ונשיקה אחרונים".
ניר בן דוד, חמיו של זיו, ספד: "גיבור ישראל תדע שהצבא שכל כך אהבת לא ויתר עליך, עשו הכל להחזיר אותך לקבר ישראל. אשתך סתיו נלחמה בכל כוחותיה. גם עכשיו לא נוותר ונמשיך לאור הערכים שלך. עשינו הכל כדי לתת לך את הכבוד הראוי לך, אתה תשמש השראה לרבים".
בתום ההספדים על הקבר, שנפתח היום מחדש להשלמת הקבורה, נורו שלושה מטחי כבוד על ידי המשמר. על הקבר הטרי הונחו זרי פרחים ודגלי גולני, החטיבה שכל כך אהב והיה קשור אליה בכל נימי נפשו מאז התגייס אליה לפני 18 שנים.
