ההתחייבות של ראש המוסד
(צילום: רועי אברהם, לע"מ, הקלטה: בן פרץ, לע"מ)
עצרו את מכונות הדפוס: ראש המוסד הבטיח שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. "לא בשנים הקרובות, לעולם לא, זו התחייבותי, זו התחייבות המוסד", כך אמר דדי ברנע ביום חמישי, בבית הנשיא, ואף הוסיף ש"נעשה יחד עם עמיתינו במערכת הביטחון את כל שנדרש כדי להרחיק את האיום ממדינת ישראל". הדייר הראשי במקום היה שם, כמובן, כמו גם ראש הממשלה. כלומר, זה לא שחסרו באירוע דמויות בולטות שנמצאות בלב העניינים וההצהרות שלהן נושאות משקל מדיני ולאומי.
אז במסגרת אסטרטגיית ה"תחזיקו אותנו" של ישראל בימים אלה, שנפרסת מההודעה של בנט על "שיחה קשה" עם מזכיר המדינה האמריקני ועד מטס יחסי הציבור של חיל האוויר, נשלח לחזית גם ראש הארגון הכי חשאי שיש, זה שפעם הציבור אפילו לא ידע איך הוא נראה ומה השם שלו. וזה כמובן מעניין, כי נאמר על ברנע שהוא שונה מקודמו, יוסי כהן, זה שעיתונאים היו "נתקלים" בו לשיחות און-רקורד על ענייני דיומא. אבל אחרי שהוכח מדעית כי אכן "ראש המוסד מדבר", השאלה היא מדוע זה היה נחוץ והאם זה השיג את המטרה.
אם הדחיפות נולדה מתוך רצון להפעיל לחץ על ארה"ב, כדי שלא תתקפל בדרך להסכם חדש מול איראן, אזי קשה לראות איך דווקא הצהרה של ראש המוסד שונה מזו של כל אישיות אחרת. מישהו מדמיין את ג'ו ביידן מקבל עדכון על ההתפתחות בחדר הסגלגל ומיד אומר לעוזריו הבכירים: "טוב, אם דדי ברנע אמר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, אז עכשיו כולם חוזרים מווינה"?
אם ברנע והממונה עליו ממש נחושים להתחייב על משהו, עדיף שיבטיחו להפסיק להשתמש במוסד לצרכים שבשבילם המציאו את הפורמט של הנהגה
ואם המטרה היא לאותת לאיראנים שאופציית התקיפה באש של מתקני הגרעין (ולא בסייבר, נניח) לא נמצאת רק בפנטזיות של הצבא וכמה מדובריו היותר נלהבים בתקשורת, אז נראה שגם הם לא נזקקו לכיסא כדי לשבת ולעכל את הבשורה.
נשאר רק הציבור הישראלי, וגם הוא לא יכול לעשות יותר מדי, שלא לומר כלום, עם ה"התחייבות" של ראש המוסד, משום שרק הקומדיות של שישי בערב בערוצים המסחריים יותר בנאליות ממנה. כלומר, ספק אם יש אדם במדינה שמפקפק במחויבות של ברנע והמוסד לעשות כל שביכולתם כדי שנשק גרעיני לא יהיה בארסנל של האויבת האסטרטגית הגדולה ביותר של ישראל. אבל מחויבות להשגת היעד היא לא התחייבות מפורשת לעמוד בו.
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס לכן ברנע מתחייב בלי שתהיה סנקציה במקרה של כישלון: מה יקרה אם איראן אכן תשיג נשק גרעיני, בין אם זה "בשנים הקרובות" ובוודאי בטווח הזמן האינסופי שנקרא "לעולם לא"? ברנע לא יראה שוב את פרצופו בפומבי? המוסד יוחלף במוסד אחר? האחרון שיכבה את האור?
המעמד שנבחר להצהרה הזאת - טקס הענקת תעודות הצטיינות ללוחמי המוסד, על פעילויות שככל הנראה לעולם לא נדע עליהן את כל הפרטים - הוא ההוכחה שלא היה שום טעם בהצגה הזאת. ואם ברנע והממונה עליו ממש נחושים להתחייב על משהו, עדיף שיבטיחו להפסיק להשתמש במוסד לצרכים שבשבילם המציאו את הפורמט של הנהגה.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
