ביום שישי הקרוב, 27/1/23 נציין אנו והעולם כולו את יום השואה הבין לאומי. שבעים ושמונה שנים לאחר שכוחות הצבא האדום הרוסי נכנסו בשערי מחנות ההשמדה אושוויץ- בירקנאו ושחררו אותו מידי אימת הנאצים. חמש שנים בלבד הספיק לפעול קמפוס מחנות זה ובו נרצחו במהלך שנים אלו יותר ממיליון מאתיים אלף איש.
לפני מספר שנים יצאתי בראש משלחת בית ספרי למסע לפולין, חלפנו על פני ארץ יפה אשר שדותיה השקטים ורחבי הידיים מספרים סיפורים אין ספור. המסע נגע בהיסטוריה של עימנו, סיפורי עם וסיפורי יחידים. היהודים אותם באנו לדרוש לא היו שם. כאשר עצמנו את העיניים והתחבקנו, מורים ותלמידים המחזקים האחד את השני, הצלחנו לשמוע את קולותיהם העולים אלינו מן העבר.
ביום האחרון למסע, יחד עם ההתרגשות לקראת החזרה ארצה, יצאנו אל מחנות אושוויץ בירקנאו. אמרתי לתלמידי כי אנו עומדים להיכנס אל מחנה המוות הנורא ביותר שיצר האדם משחר הבריאה, מחנה אליו נכנסו יהודים כה רבים ולא יצאו ממנו לעולם. הגענו אל הקרמטוריום ועמדנו ליד המדרגות אשר דרכם ירדו יהודים אל תאי הגזים. עמדנו ושרנו להם או איתם, הכל מתערבב בתוך ערפל וקור, רסיסי גשם המתערבבים עם דמעות, ושירת התקווה שמתנגנת ספונטנית על שפתותינו בלופ בלתי פוסק.
השעה כבר הייתה מאוחרת, הטיסה שלנו לארץ עוד רגע יוצאת. לרגעים ספורים חשתי כמי שמחכה לאביו בתחנת האוטובוס בדרכי מהבסיס הצה"לי המרוחק הביתה לחופשת שבת. כולנו חשנו כי הגיעה העת לשוב. בדרך הביתה, ביקשתי מכל תלמידה ותלמיד ומורים ומורות במשלחת לעשות דבר אחד - תתקשרו לאדם קרוב לכם ויקר, שלחו לו הודעה, תאמרו לו שאתם אוהבים אותו ומתגעגעים אליו ותבטיחו לעצמכם שתעשו דבר אחד טוב למען משהו אחר ב-24 שעות הראשונות לאחר הנחיתה בארץ.
יום השואה הבין לאומי 2023, שבעים ושמונה שנים אחרי שחרור מחנה המוות הנוראי אנו צריכים להמשיך ולחנך את הנוער לזיכרון השואה, ללמידת לקחיו, להקשיב לסיפורים הרבים. אמנם מסעות לפולין כבר אין אולם זהו לא תירוץ לא לציין, לא ללמוד, לא לזכור, לא לדבר, אל לנו לשכוח את הימים ההם.
בני הנוער של 2023 לא נופלים מאף בן נוער שקדם להם בימים עברו במדינת ישראל
כאיש חינוך וגם כיום ב'מסע ישראלי' פגשתי עשרות אלפי בני נוער ואני יכול להגיד באמונה שלמה שבני הנוער של 2023 לא נופלים מאף בן נוער שקדם להם בימים עברו במדינת ישראל. נכון שהם הולכים עם הטלפון ביד שעות רבות, נכון שהם צופים בסרטוני טיק-טוק ומעבירים בהינף אצבע את מה שמעניין ואת מה שפחות. רמות הקשב מאותגרות מידי יום בשל טכנולוגיה אדירה שמביאה עימה שינויים תכופים. בן נוער של שנות ה-70 גידל את ילדיו בשנות ה-90 בעולם שבסך הכל היה די דומה, לעומת זאת בני הנוער של היום שהוריהם הינם ילידי שנות ה-80 (פחות או יותר) מגדלים את ילדיהם בעולם שונה לחלוטין.
נוער 2023 הוא סקרן, הוא שואל, הוא ביקורתי ולא מקבל את העבר כמוסכמה, דווקא בשל כך יש בו הזדמנות אדירה להתפתחות אנושית וחברתית. עלינו לתת להם תפאורה נכונה לשיח מעמיק, לתת ידע אבל בעיקר לגרות אותם לחפש את הידע, למצוא את הדרך אל ליבם ולא רק לדבר מן הראש, יש לשלב את הדברים באיזון נכון.
נוער 2023 הוא סקרן, הוא שואל, הוא ביקורתי ולא מקבל את העבר כמוסכמה
בארצנו יש כל כך הרבה מקומות שבהם ניתן ללמוד על השואה. אנדרטות רבות פזורות ברחבי הארץ כל אחת מספרת סיפור אישי והנוער הכי מתחבר לסיפורים אישיים. אם תכנסו לתדלק בתחנת הדלק בצומת נחשון בכניסה ל'כביש הגבורה' (בשל קרבתו לדרך בורמה) תמצאו בין העצים אנדרטה לזכר כמה משפחות שנרצחו ואחרוני שרידיהם הנציחו אותם בקרבת שדות מוריקים כי החיטה צומחת שוב. עדיין מהלכים בקרבנו שורדי שואה, יש להפגיש את הנוער איתם, לשמוע את סיפוריהם ולהרגיש את חום ידיהם. לאנשי החינוך יש תפקיד מרכזי, להורים בבית תפקיד מרכזי עוד יותר. אני מאמין כי הנוער שלנו מבקש לדעת זהותו וממה היא מורכבת, שירת הנוער היא שיר עתידנו והנוער הזה מדהים ואיכותי והוא כחומר ביד היוצר.
עידו אהרונוביץ' עצמיאת זיכרון השואה והכרתה יש לחנך על ידי שילוב בין השכל והרגש, יש להרבות בסיפורים אישיים, לא לדבר על שישה מיליונים כמכלול אלא על שישה אנשים פרטיים. אפשר גם לשלב עשייה מועילה כגון: שיפוץ מצבות לזכר קהילות שנחרבו הנמצאות ברחבי הארץ, צילום עדויות של שורדי שואה, הקמת מרכז מוזיאוני בבתי הספר. ברחבי הארץ נמצאים מכוני זיכרון שואה, כל אחד והמיוחדות שלו, ניתן להגיע אליהם לימי סדנאות. אלה הדרכים דרכן נצליח לקבל את הקשב של בני הנוער. רק כך נוכל להמשיך ולזכור את האירוע המשמעותי בתולדות העם היהודי.
אנו יוצרים כאן את המסע הישראלי החולף בשדות חרושים בתקווה ואמונה כי הנוער הזה יהפוך את מדינתנו וגם את עולמינו לטוב הרבה יותר. אני מאמין בלב שלם כי כך יהיה.
הכותב הוא מנהל 'מסע ישראלי', איש חינוך , ניהל בית ספר על יסודי במשך 10 שנים
