(צילום: שמוליק דודפור)
שנה חלפה מאז אירועי שומר החומות, ואת גל הטרור הנוכחי צריך לראות כהמשך ישיר שלהם, וגם כחלק מסבבי הלחימה של שני העשורים האחרונים בכלל הזירות. האקס-פקטור העוצמתי של 2021-2022 הוא הדת, והחשש המרכזי במערכת הביטחון הוא מהתלקחות שכזו. שני המחבלים שביצעו את הפיגוע באלעד נטולי שיוך ארגוני, ובחקירה שמתנהלת כעת לא נמצא סימן שעלול היה לעורר חשד לביצוע פיגוע.
אבל דבר אחד כן התגלה בחקירה: אחד המחבלים השאיר צוואה, שממנה עולה כי הסיבה שהוא וחברו יצאו לפיגוע היא הפגיעה בהר הבית. על זה, נכתב, הם מוכנים לרצוח ולמות. גם בחקירת שני המחבלים בפיגוע באריאל, שנתפסו בחיים, עלתה תמונה דומה מאוד שלפיה המוטיבציה שלהם הייתה בעיקר ירושלים. מתברר שההסתה שאותה תידלק חמאס עבדה, והיא מסוכנת הרבה יותר. בצבא חוששים שהיא עלולה להדליק תבערה אזורית.
למלחמה הזו מנסה חמאס לצרף את ערביי ישראל, בינתיים ללא הצלחה, אבל מעניין שמהחומר המודיעיני עולה עד כמה האיראנים מנסים להצטרף לאירוע ומגבירים אחיזה בקרב ערביי ישראל. המשימה של קטיעת התאים מונחת לפתחו של ראש השב"כ, רונן בר, כמו סיכול תאי דאעש שנחשפו בפיגועים בבאר שבע ובחדרה, שבוצעו על ידי ערבים ישראלים מחורה ומאום אל פחם.
תובנות נוספות של בכירים בצה"ל בעקבות שומר החומות נוגעות ליחיא סינוואר. במסגרת הפקת הלקחים של מנהיג חמאס בעזה ממבצע שומר החומות גדל תאבונו של סינוואר והוא רואה עצמו כמנהיג העם הפלסטיני – "קצת כמו ערפאת", כפי שנאמר באחד הדיונים – ולכן הוא שזר משפטים שלו בנאומים ונקב בתאריך פטירתו. סינוואר מכוון ליום שאחרי אבו מאזן, והיה רוצה לשלוט בגדה בשלט רחוק, מעזה. את ירושלים סינוואר מאוד רצה לחמם, אבל לא עד כדי כך שתאלץ אותו להצטרף לירי ולהיכנס לסבב. המצב שבו הוא נמצא נוח לו מאוד: להוביל הסלמה עם תעודת ביטוח. ממה הוא כן מאוכזב? מזה שאת ערביי ישראל הוא לא הצליח לגרור פנימה, כמו לפני שנה.
האפשרות לחיסול סינוואר ושאלת השב"חים: פאנל באולפן
(צילום: שמוליק דודפור)
3 צפייה בגלריה
התאבון גדל, והוא כבר רואה את עצמו "קצת כמו ערפאת". סינוואר בסבב סלפי, אחרי שומר החומות
(צילום: AFP)
ההתעסקות הטקטית בפיגוע הנורא באלעד חשובה ונכונה, אבל דרושה גם הסתכלות רחבה יותר, בעיניים פקוחות, על המדיניות הישראלית מול כלל האויבים מחוץ ומבית. עלינו להבין שאם המדיניות לא תשתנה, המחיר שנשלם יהיה יקר וכואב. מה שקרה מאז מאי בשנה שעברה, עם סיום המבצע, היה מימוש המדיניות הישראלית שאותה דוחפים צה"ל והשב"כ לכל הממשלות האחרונות, וכולן אימצו אותה, קרי קניית שקט כמעט בכל מחיר.
בעזה ניצל זאת סינוואר להתעצמות ולשיפור המצב הכלכלי כפי שנלקח בחשבון, אבל הוא ביצע עוד מהלך מתוחכם: פעולות הסתה לטרור ביהודה ושומרון ובירושלים, שהצליחו ובנו אותו כמנהיג אזורי, במקביל לחסינות שקיבל מישראל. כדי לשמור על החסינות הוא יעשה הכול כדי לשמר את השקט מעזה, ולא לתת לגיטימציה לישראל לגבות מחיר בזירה שנוחה לה יחסית.
בידול הזירות נמשך
ובכל זאת, הערכות המצב שהתקיימו בקריה עדיין לא מבשרות על מדיניות שונה של ישראל מול גל הטרור הזה. כפי שפורסם אמש ב-ynet, צה"ל והשב"כ לא המליצו על גביית מחיר אחר מחמאס עזה, ושר הביטחון בני גנץ, כמו גם ראש הממשלה נפתלי בנט, ממשיכים לתמוך במדיניות בידול הזירות כפי שהתנהלה בחודשים האחרונים.
גם תוך כדי גל הטרור, כלל הצמרת הישראלית הביטחונית והמדינית דיברה בקול אחד ולפיו צריך לשמור על שקט גם במחיר של הכלת האירועים כדי למנוע אירוע רב-זירתי ולעבור את רמדאן בשלום. סינוואר, שמכיר היטב את ההתנהלות הישראלית, תמרן נכון והביא את ישראל למלכוד. בנט יודע, למשל, שפתיחת סבב לחימה על ידי חיסול סינוואר פירושו הפלה מיידית של הממשלה. מנגד, בנט יודע גם שאקורד סיום כזה עשוי להיות שווה כמה מנדטים.
היוזמה חייבת להיות בידי ישראל. לא להיכנס למלחמה מיותרת, אבל בוודאי לא לברוח ממנה בכל מחיר, כי כשאתה משדר לאויבים שאתה לא רוצה עימות בשום אופן, אתה מקבל יותר פיגועים ויותר בניין כוח לעימות הבא שיתפוס אותך בזמן הכי לא נוח מבחינתך
בכל מקרה, החלטות כאלה של מכות פתיחה וחיסולים בעזה, כמו במבצע עופרת יצוקה או לאחר מכן בעמוד ענן עם חיסולו של אחמד ג'עברי, עושים בהונאה מושלמת, ולא כפי שמתנהלים כעת. כשאחד ממקבלי ההחלטות הבכירים ביותר שמע את הדיונים סביב חיסול סינוואר הוא תהה: "למה לא מוחמד דף? הוא מחולל טרור גדול יותר וסמל מובהק יותר. האיש שהצית את שומר החומות בשיחה אחת מוקלטת. אז אם להוציא מישהו מהמשוואה, קודם כל אותו".
בצמרת צה"ל כופרים באמירה שכל חיסול מוליד טרוריסט גרוע יותר ומזכירים חיסולים מוצלחים כמו של בהאא אבו אל-עטא למשל, אבל הם אינם תומכים במהלך בשלב הזה. למען הדיוק, החל מהיום החמישי למבצע שומר החומות אמרו בכירי צה"ל לראש הממשלה דאז, נתניהו, שמבחינתם הם סיימו ואפשר לקפל. נתניהו לחץ להמשיך ודרש להביא אחד משני הראשים, סינוואר או דף. צה"ל והשב"כ ניסו לסכל אותם מספר פעמים, תוך כדי התמקדות בדף, אך ללא הצלחה.
אז מה התגובה שמציע צה"ל? הראשונה היא להטיל "שמיכת קירור" על מדורת מלחמת הדת. זו אמנם לא סמכותו של הצבא לבצע, אבל הדרג המדיני יכול וצריך לפעול בנושא גם במחיר של מעורבות ירדנית בהסדרי העלייה להר הבית.
הצעד השני הוא להמשיך בבידול הזירות בין עזה לאיו"ש. רעיון בידול הזירות, חשוב לזכור, לא נולד בממשלה הזו אלא אצל נתניהו, שהעדיף רשות פלסטינית מוחלשת ואת חמאס ריבון בעזה. אלא שכעת נכנסנו לעידן אחר, שבו בעזרת הרשתות החברתיות מתלהטת מלחמת דת שבה כל הזירות פעילות. בחודשים האלה ראינו פיגועים של אזרחי ישראל הערבים, ירי מלבנון, ירי מעזה ופיגועים רצחניים ששונים מאוד מגל הסכינאות הקודם וכל זאת צריך לעורר חשיבה על הדרך הנכונה שבה צריך לטפל בו.
ברמה הטקטית הצבא מודה בכישלונו והרמטכ"ל אביב כוכבי אף אמר בקולו "נכשלנו" אחרי הפיגוע באלעד שמתווסף לפיגוע בדיזנגוף, שיצא במתווה זהה, אחרי שהוצבו מאות לוחמים על הפרצות בגדר. המהלך הנוסף הוא לחץ על מוקדי הטרור בצפון השומרון ובכלל להגביר את המעצרים ולהכביד את הענישה מול מעסיקי השב"חים, המלינים והמסיעים.
ההכלה שלא עובדת
ואחרי שדנו בעמדת הצבא, צריך מבט על ברמה האסטרטגית על תפיסת ההכלה המוחלטת, שאינה עובדת. גם כאשר הגל הזה יסתיים – ובצה"ל לא מעריכים שזה יקרה בקרוב – לא לפי כמות ההתרעות וההסתה ברשתות, צריך לדון בנושא בכובד ראש ולהיערך בהתאם. מי שמנסה לקנות שקט בכל מחיר, יקצור סופה בטווח הארוך. זה נכון לחמאס, לחיזבאללה ולטרור של ערביי ישראל שהרים ראש. כשהאויבים מבינים שישראל רוצה שקט בכל מחיר, המוטיבציה שלהם להתעצם וללכת לעימות גדלה. מי שחושב שהשקט בלבנון למשל הוא רק בגלל הרתעה ישראלית טועה טעות קשה. חיזבאללה התעצם פי כמה מאז, והעיתוי למלחמה הוא בינתיים לו ולפטרונו.
ואם נלך קצת אחורה לשנת 2000, אז נסוגה ישראל משם בבריחה, וניהלה מדיניות של הכלה מוחלטת עד 2006 – כל כך גרועה עד שהציבה את האזרחים לפני החיילים, והגיעה עם צבא לא מוכן ולא מאומן לעימות. שש שנים ברחנו ממלחמה בלבנון, הכלנו בלי סוף, לא נערכנו, לא התאמנו, וחטפנו את מלחמת לבנון השנייה כשהיינו לא מוכנים.
הסריקות מהאוויר אחר המחבלים מאלעד
(צילום: דוברות המשטרה)
היוזמה חייבת להיות בידי ישראל. לא להיכנס למלחמה מיותרת, אבל בוודאי לא לברוח ממנה בכל מחיר כי כשאתה משדר לאויבים שאתה לא רוצה עימות בשום אופן, אתה מקבל יותר פיגועים ויותר בניין כוח לעימות הבא שיתפוס אותך בזמן הכי לא נוח מבחינתך.
מאז מבצע שומר החומות צה"ל והמשטרה היו צריכים להשלים, ולא רק לתכנן, בניין כוח חדש שמותאם לאיומים. המשטרה קטנה על המשימות שעומדות בפניה. אנשיה נמתחים עד הקצה מפיגוע לפיגוע וממשימות חדשות במגזר הערבי ובהכנות למשל לאירועי מירון בעוד שבוע, כאשר כל ראשיה טרודים במסקנות ועדת החקירה הממלכתית לאסון שהתרחש לפני שנה.
