שלילת חירותו של אדם ומעצרו מאחורי סורג ובריח הייתה המשימה הקשה ביותר עבורי כשופט מעצרים בבית משפט השלום בתל אביב. מי שלא חווה יום אחד במעצר באבו כביר או בבית סוהר – על לא עוול בכפו – לא יוכל להבין איזו אחריות כבדה מוטלת על שכמו של השופט בבואו להחליט על מעצרו של אדם החשוד בפלילים.
נזכור עוד שמתוך עשרות אלפי עצורים המובאים על ידי המשטרה לבית המשפט להארכות מעצר, רק אחוז קטן מהמקרים מבשיל לכדי הגשת כתב אישום. עובדה זו יש בה כדי ללמד על חשיבות שיקול הדעת של השופט אשר לנגד עיניו מונח כל החומר הראייתי והוא מבסס החלטתו תוך עשיית איזון ראוי בין שמירה על שלטון החוק מחד וזכויות האזרח מאידך.
גם במסגרת גזירת דינו של מי שנמצא אשם בביצוע עבירה עושה השופט שימוש בארגז הכלים אשר החוק וההלכה הפסוקה מעניקים לו, כאשר על הכרעתו לאזן בין השיקולים השונים הנדרשים בכל מקרה ומקרה. אין על השופט מרות, אלא מרותו של החוק.
ה"עליהום" התקשורתי על השופטים ועל מערכת השפיטה יוביל בסופו של דבר לתוצאה הרת גורל שבה ישפכו את התינוק עם המים. לכך אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע
המרות היחידה שעל השופט להביא בחשבון שיקוליו בבואו לגזור הדין או לפסוק אותו הינה מרות הדין ולא מרותו של גוף תקשורת כזה או אחר, או של כל ארגון אחר שמנסה בדרך זו להטיל אימה ופחד על השופט לבל יפעיל שיקול דעת עצמאי במסגרת החוק. בימים האחרונים נחשפנו כאן לביקורת מדאיגה שלפיה מעלים על המוקד שופטים מסוימים אשר פוסקים בהתאם לצו מצפונם ובהתאם לחוק ולפסיקה, ולפי מיטב שיקוליהם המקצועיים, ולא לפי ציפיות או מחשבות הנותנות משקל לדעת הקהל השוררת בחברה בזמן נתון כזה או אחר.
לא יעלה על הדעת ששופטים מוקעים בריש גלי תוך מתיחת ביקורת קשה על דרך ואופן הפעלת שיקול דעתם ויסרקו את בשרם במסרקות ברזל קבל עם ועדה, לעיתים קרובות מבלי לדעת את מכלול הנסיבות הרלבנטיות של המקרה המיוחד עליו נשענת הביקורת.
אין ספק שהשופטים במערכת השפיטה אינם חסינים מביקורת, ובלבד שזו תהיה ביקורת עניינית לגופו של עניין ולא לגופו של השופט היושב על הדין. הפרסומים האחרונים שיצאו בתקשורת תוך הצגתם של שופטים ישרים והגונים העושים מלאכתם נאמנה ובמקצועיות ובהתאם לחוק ולפסיקה, אגב פרסום תמונתם בשער בת רבים, מעלה חשש שהביקורת עליהם תוביל להשפעה על שיקול הדעת המסור להם, ועלולה לפגוע לא רק במלאכת השפיטה אלא גם להוות פגיעה אנושה בעצמאות השופטים, מוסד השפיטה ושלטון החוק.
היום אלה, למשל, ארגוני הנשים אשר מטביעים סטיגמה ואות קלון על שופטים מסוימים, ומחר יהיו אלה ארגונים אחרים שיש להם עניין בתוצאה משפטית מסוימת אשר ירימו קול צעקה וצווחה כנגד השופטים ומערכת בתי המשפט למען יישרו קו עם תפיסת עולמם תוך התעלמות מחובתו המקצועית של השופט להתעלם מרעשים סביבתיים העלולים להשפיע על שיקול דעתו במשפט הנדון בפניו.
השופטים זכאים להגנתה של המערכת, שכן אין להם פתחון פה ואין להם במה להסביר את שיקוליהם ונימוקיהם לפסק דין כזה או אחר שיצא מתחת ידם. ה"עליהום" התקשורתי על השופטים ועל מערכת השפיטה יוביל בסופו של דבר לתוצאה הרת גורל שבה ישפכו את התינוק עם המים. לכך אף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע.
בל נשכח שהשופטים נתונים לביקורת של ערכאת הערעור על פסק הדין שיצא מתחת ידם וזו מוסמכת להתערב בשיקול דעתו של השופט המברר את הדין ולקבוע כי טעה ולתקן את הטעון תיקון.
כללו של דבר, ביקורת בונה על השופטים ומלאכתם מתקבלת ותתקבל בברכה כל עוד אין בה ניסיון להשפיע שלא כדין על אופן הפעלת שיקול דעתו של השופט. אין באמור כדי לגרוע או לפגוע בזכותן המלאה של נשים לשלמות גופן, חירותן וביטחונן, ולכל פגיעה בזכויות הנתונות להן בחברה שומרת חוק.
- אריה שרעבי הוא עו"ד ושופט בדימוס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
