שעות אחדות לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, אנגלה מרקל הייתה עדיין האדם שהגרמנים ראו בו המתאים מכול לדבר אל לבו של ולדימיר פוטין ולשכנע אותו שלא לשלוח את צבאו אל שטח המדינה השכנה. אבל ברגע שפצצות רוסיות החלו ליפול על ערי אוקראינה, עננה כבדה ירדה על המורשת שהותירו 16 שנות כהונתה של מרקל: רבים בגרמניה תוהים כעת אם המדיניות שנקטה הקנצלרית לשעבר כלפי רוסיה של פוטין – הימנעות מעימותים ככל האפשר – הותירה למעשה את ארצם ואת אירופה כולה פגיעות יותר.
באמצע העשור הקודם רבים ראו במרקל מנהיגת העולם החופשי, אבל כעת אשת המרכז-ימין, שפינתה את הכיסא בדצמבר האחרון לאולף שולץ מהמרכז-שמאל, מואשמת על-ידי חלק מהפרשנים כי הניחה לאירופה להפוך תלויה יותר ויותר בייבוא אנרגיה מרוסיה וכי הזניחה את יכולות ההגנה של מדינתה. היומון השמרני "די וולט", למשל, שנוהג זה זמן רב למתוח ביקורת על מרקל, האשים בימים האחרונים כי חתירתה של מרקל לדיפלומטיה וניסיונה ליצור עם משטרים שונים קשרים המבוססים על הסכמים וחוזים מסחריים נראים כעת כמו שגיאה. "מה שגרמניה ואירופה חוו בימים האחרונים הוא לא פחות מאשר היפוך של מדיניות מרקל, מדיניות של הבטחת השלום והחירות באמצעות חוזים עם רודנים", נכתב בעיתון.
במהלך העשור האחרון גדלה התלות של גרמניה ברוסיה בכל הקשור לתחום האנרגיה, ואם בשנת 2014 36% מהגז שייבאה הוזרם אליה מארצו של פוטין – השנה כבר הגיע השיעור הזה ל-55%. ההסכם להקמת צינור הגז "נורד סטרים 2", שאמור היה להגדיל דרמטית את ייצוא הנפט מרוסיה לגרמניה ולהכניס סכומי כסף אדירים לקופת הקרמלין, עמד להעמיק עוד יותר את התלות הזו, אבל בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה הודיע בחודש שעבר הקנצלר החדש שולץ על השעיית הפרויקט, וכעת קשה להאמין שהוא יושק בעתיד הנראה לעין. כך או כך, ניכר כי התלות שעודנה קיימת בגז הרוסי מנעה מגרמניה לנקוט עמדת הובלה בהטלת הסנקציות על משטר פוטין, וכעת היא גם אינה מסוגלת להצטרף לחרם הנפט והגז שארה"ב הטילה על רוסיה.
אם לא די בכך, מערכת הביטחון של גרמניה מצאה עצמה דועכת בגלל שנים של השקעה כספית נמוכה מדי. עובדה זו עוררה זעם מצד ארה"ב ובעלות ברית אחרות של ברלין, והן לחצו עליה שוב ושוב לעמוד בדרישה של נאט"ו להקצות לביטחון לפחות 2% מתקציבה. הפלישה לאוקראינה הוכיחה כעת כמה חשוב חיזוקה של הברית הצפון-אטלנטית מול הרוסים.
אחת מבעלות הברית הקרובות ביותר למרקל, שרת ההגנה לשעבר אנגרט קרמפ-קרנבאואר, גינתה לאחרונה בעצמה את "הכישלון ההיסטורי" של גרמניה בחיזוק כוחה הצבאי במהלך השנים. "אחרי גאורגיה, קרים ודונבאס לא הכנו שום דבר שבאמת ירתיע את פוטין", צייצה בטוויטר. שלושת האזורים שציינה הם כולם שטחים שאליהם פלשה רוסיה במהלך כהונתה של מרקל כקנצלרית.
היא ידעה די טוב מי זה פוטין
מרקל עלתה לשלטון בשנת 2005, אחרי ניצחון בבחירות על הקנצלר הסוציאל-דמוקרט גרהרד שרדר. שרדר עצמו ספג ביקורת חריפה על קשרי הידידות שלו עם פוטין ועל סירובו להתפטר מתפקידיו בענקיות האנרגיה הרוסיות רוסנפט וגזפרום. כך או כך, מבקריה של מרקל מדגישים כי אף ששרדר הוא שהוציא לדרך את התהליך שהגביר את התלות בגז הרוסי, עם פרויקט "נורד סטרים 1", מרקל היא שאישרה את פרויקט "נורד סטרים 2".
הפרויקט השנוי במחלוקת, שעלות הקמתו הייתה כ-10 מיליארד דולר, עורר את חמתן של כמה מבעלות הברית של גרמניה, ובראשן ארה"ב ומדינות במזרח אירופה שהזהירו את ברלין מהגברת התלות במוסקבה ומהשלכותיה המדיניות. הצינור גם היה אמור לעקוף את נתיב הייצוא הנוכחי מרוסיה, העובר באוקראינה, וכך לשלול מהממשלה בקייב דמי מעבר שהיא גובה על השימוש בשטחה. "מרקל חייבת להכיר בחלק שיש לה באשמה בגלל הלהיטות שלה לחתור ליחסים כלכליים הדוקים עם רוסיה", נכתב בעיתון Sueddeutsche. "כעת אנחנו רואים את השלכות הטעות האיומה הזו".
בחזית הגיאו-פוליטית, רבים מזכירים לחובתה של מרקל את העובדה שממשלתה לא גילתה התלהבות רבה לצרף גאורגיה ואוקראינה לנאט"ו ב-2008, צעד שארה"ב דווקא תמכה בו.
ירג פורבריג, מנהל השלוחה של קרן מרשל הגרמנית במרכז אירופה ובמזרחה, דוחה את הרעיון שמרקל הייתה נאיבית מדי בכל הנוגע לכוונותיו של הבוס מהקרמלין. "היא ידעה להעריך די טוב מיהו ולדימיר פוטין ומהי רוסיה היום", הוא טוען, "אבל היא קיבלה את ההחלטות ההן למול לחץ מצד הסוציאל-דמוקרטים, שהיו שותפים בקואליציה שלה ב-12 מ-16 שנות כהונתה והעדיפו להתקרב לרוסיה".
גם רצונם של אנשי עסקים בכירים לפתח מסחר ענף יותר עם רוסיה והצורך של גרמניה למצוא מקורות אנרגיה חלופיים בשל החלטתה לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות שלה נמנו עם השיקולים שעודדו את מרקל לפתח את קשרי המסחר עם מוסקבה. "כל זה הפעיל עליה לחץ שלא באמת אִפשר לה לנקוט כלפי רוסיה מדיניות שתתאם את האופי של מוסקבה", אומר פורבריג.
תאשימו את הסוציאל-דמוקרטים
מרינה הנקה, מרצה ליחסים בינלאומיים, אומרת שהצורך לשמור על שלמות הקואליציה שלה היה קריטי עבור מרקל, מנהיגה הידועה ברצונה לבנות גשרים ובהעדפתה להתקדמות איטית בתהליכים, צעד אחר צעד. "היא הקדישה הרבה יותר מחשבה לשאלה איך היא יכולה לשפר את הדברים בשנה או בשנתיים הבאות", אומרת הנקה.
7 צפייה בגלריה
שולץ בביקור אצל פוטין בניסיון שכנוע אחרון, ימים לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה
(צילום: רויטרס)
אף שפרשנים מציינים כי אין ספק שמרקל טעתה בכל הקשור להסתמכות על האנרגיה הרוסית, הם מאמינים שהסוגיה הרוסית לא תפגע במורשת הפוליטית הכללית שהותירה אחריה. לדעתם יש לזקוף לזכותה את העובדה שהצליחה לנווט את גרמניה לחוף מבטחים מבעד לשלל משברים אחרים ולהשאיר את האיחוד האירופי עומד על רגליו בימים של טרור, התרסקויות כלכליות כמו זו של יוון וגל פליטים אדיר מאפריקה ומהמזרח התיכון.
אם שואלים את הנקה, האחריות של הסוציאל-דמוקרטים מהמרכז-שמאל בכל הקשור לעמדה הגרמנית כלפי רוסיה במרוצת השנים גדולה בהרבה מזו של מרקל. "אם אתה לא מכיר את גרמניה ואתה חושב שהקנצלרית או ראש המדינה הם כל-יכולים, אתה יכול לחשוב שמרקל היא האדם שאותו צריך להאשים, אבל אם אתה גרמני אז אתה יודע שביסודו של דבר זו טעות ענקית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית".
פורבריג מזכיר פגישה שבה הודתה מרקל בפני מנהיגת האופוזיציה הבלארוסית סבטלנה טיחנובסקאיה כי אל לה לצפות לעזרה גדולה מאוד ממנה, מהקנצלרית, מול הרודן הבלארוסי אלכסנדר לוקשנקו, בעל בריתו הקרוב של פוטין שדיכא באכזריות את ההתקוממות העממית נגדו. מרקל הסבירה לה שמרחב התמרון שבו היא פועלת צר בהרבה מכפי שאנשים חושבים: "היא הבינה היטב את גבולות הכוח שלה", אומר פורבריג.
