1,622 ישראלים נפטרו מקורונה מאז פרוץ המגפה בישראל. רובם הותירו אחריהם בני משפחה, שלא יכלו לשהות לצידם ברגעים האחרונים שלהם, ובמקרים שונים גם לא היו יכולים ללוות אותם בדרכם האחרונה. ynet מביא את סיפורי האנשים שעומדים מאחורי המספרים המאמירים.
"כשאבא היה הולך, הייתי צריכה לרוץ"
שלושה שבועות בלבד מהרגע שאובחן כחולה, הנרי חנניה סבח (73) מבית שמש נפטר מקורונה. "אנשים מזלזלים ואומרים שהקורונה זה שטויות, אבל אנשים לא מבינים. אבא שלי היה אדם בריא וחזק, ללא מחלות רקע, שפתאום הלך. כשהוא היה הולך, אני הייתי צריכה לרוץ", סיפרה בתו דנה. "אנשים צריכים לפחד. שמעתי אנשים ברחוב אומרים בזלזול 'אין קורונה', אמרתי להם שאני איבדתי אבא".
סבח, שאשתו נפטרה לפני חמש שנים ממחלה, הותיר אחריו ארבעה ילדים. בתחילת אוגוסט הוא לא חש בטוב ועבר בדיקת קורונה, שיצאה חיובית. בני משפחתו לקחו אותו לבית החולים קפלן ברחובות מאחר שלא נמצא לו מקום פנוי בבתי החולים בירושלים, אך יום למחרת הוא כבר נשלח למלונית.
"אבא התקשר ואמר שהוא לא מרגיש טוב, אז הזמנו אמבולנס שלקח אותו לוולפסון. ביום שישי הוא דיבר רגיל, בלי שיעול ובלי כלום ואמר שהוא מרגיש חולשה ועייפות. אמרו שיכניסו אותו לטיפול נמרץ, ואחרי 20 דקות הוא התקשר ואמר לי שמרדימים אותו. ביום שבת אחרי זה הוא נפטר", סיפרה בתו דנה.
"אמרו לנו שאין סכנת חיים, והוא גם דיבר איתי באופן רגיל לפני שהרדימו אותו. אמרתי לו: 'אני אוהבת אותך', זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו", הוסיפה הבת. "כשהוא נפטר אנשים היו בהלם, כי הוא היה פעיל וחזק, הוא מעולם לא חלה בשפעת או סבל מאיזו מחלה. הוא מעולם לא היה בבית חולים. פשוט איבדנו אבא בשניות".
"בימים האחרונים עוד שר עם כולם בפרסית"
ביום שלישי האחרון נפטר שלום שנהב (87) מרעננה מסיבוכי הנגיף. אף שסבל מדמנציה והיו לו מחלות רקע נוספות, קרוביו אומרים שהנגיף והבידוד הם אלו שלקחו את חייו. "אנחנו כבר מתגעגעים", אמר בנו, מאמן הכדורגל רמי שנהב.
שנהב נולד וחי עד גיל 35 באיראן, שם הכיר את אשתו פנינה. נולדו להם שבעה ילדים בטהרן, וב-1968 החליטו בני הזוג לעלות ארצה והתיישבו ברעננה. בהגיעו ארצה החל לעבוד בתעשייה האווירית, ומאוחר יותר עבד באגף חזות פני העיר בעיריית רעננה.
"בשביל אבא לעלות ארצה הייתה הגשמת חלום, אף שבהתחלה היה קשה. הגענו לרעננה כי האחים של אמא כבר גרו פה, ואבא היה צוחק עם כולם בעיר. גם בימים האחרונים שלו בבית האבות אמרו לי שהוא היה יושב ושר עם כולם בפרסית", סיפר בנו רמי. "הוא אהב את החיים. הוא היה בא לכל משחק שלי כשחקן בהפועל רעננה ומאוד נהנה מזה".
לפני חמש שנים נפטרה אשתו פנינה בגיל 81. מצבו הבריאותי של רמי הידרדר והוא לקה בדמנציה, ובעקבות כך הוכנס על ידי בני המשפחה לבית אבות בהוד השרון. "במהלך תקופת הקורונה הכול היה בסדר. היו נדבקים בבית האבות, אבל אבא לא נדבק", אמר רמי. "לפני מספר שבועות הוא לא הרגיש טוב, לא בגלל קורונה אלא באופן כללי. לקחנו אותו לבית החולים, ולאחר מכן כשהוא חזר לבית האבות הוא התגלה כחיובי לקורונה".
שנהב לא סבל מתסמינים בהתחלה והועבר לבידוד בבית אבות אחר המיועד לחולי קורונה. לאחר שבוע חום גופו עלה והוא הועבר למחלקת הקורונה בבית חולים רמב"ם בחיפה, ולאחר שבוע נוסף הועבר לבית חולים השרון בפתח תקווה בשל עומסים כבדים בבתי החולים בצפון הארץ. "מכיוון שלא יכולנו לבקר אותו, היינו בקשר יום יומי עם הצוות", סיפר הבן. "ביום שישי לפני שבוע וחצי הודיעו לנו שהוא לא נושם טוב וחיברו אותו למכונת הנשמה, וארבעה ימים לאחר מכן הוא נפטר".
הבן מספר על אב מופלא שהיה מוקף באהבתם של שבעה ילדים, 17 נכדים ו-20 נינים. "החלק האחרון של חייו היה קשה כי אי אפשר היה לדבר איתו או לראות אותו, רק בוואטסאפ. ככה נפרדנו, דרך האפליקציה. זה נורא שהם מתים בבדידות נוראית כזאת. אולי זה מה שהורג אותם", טען הבן. "ישבנו שבעה ואנשים לא באו אלא רק התקשרו, כי הם מפחדים מהמצב. בהלוויה היינו רק 15 אנשים. זו תקופה ממש מגעילה ועצוב שככה נראתה הפרידה ממנו. אני מקווה שהנגיף הזה יעזוב אותנו כבר כי אני רואה את את ההורים של חברים שלי נפטרים אחד אחרי השני".
"איש אופטימי, חייכן, אדיב ונעים הליכות"
דדי ארנסט (56) נפטר מקורונה לפני שבועיים לאחר שהיה מורדם ומונשם במשך חודש וחצי. הוא היה אלמן ואב לארבעה, אך מכריו מספרים שלמרות כל התלאות שעבר בחיים, תמיד היה מחייך לכל עבר.
ארנסט היה חבר הנהלת סניף ארגון אקים במודיעין המסייע לאנשים עם מוגבלות שכלית, בו היה חניך גם בנו שמתמודד עם צרכים מיוחדים. שחר מי און, חבר מועצת העיר מודיעין שהיה קרוב מאוד לדדי, סיפר כי מדובר באדם טוב לב. "הוא סייע בכלל הפעילויות באקים ותמיד היה הראשון להתנדב, החל מהכנת מארזים למשפחות ועד הקמת מערך קייטנות", אמר מי און. "הייתה לו תרומה מכרעת להקמת עשרות מפעלים שפועלים עד היום למען אוכלוסיות וילדים עם צרכים מיוחדים. הוא היה איש אופטימי, חייכן, אדיב ונעים הליכות".
לפני כחודשיים בנו של דדי, רועי ארנסט, סיים מכינה קדם צבאית עם בני נוער בגילו, למרות המגבלה שלו. דדי, שכבר היה מאושפז בבית החולים, לא נכח באירוע הסיום, אך זכה לברך את בנו לאחר מכן ואמר: "זה מגיע לרועי ולכל מי שיכול לקבל מכך אמונה והשראה לפרוץ מגבלות, גבולות וסטיגמות".
פורסם לראשונה: 23:27, 01.10.20
