לעולם התחתון חוקים משלו, לוח זמנים בלתי תלוי ותעריף נקמות גבוה. בעוד שבבית המשפט עדיין מתנהל ומתברר תיק ניסיון הרצח של בנו הבכור של שלום דומרני, ניסים "נינה" דומרני, מחוץ לכתליו נחרץ דינו של האויב מספר אחת של דומרני האב – ראש ארגון הפשע בני שלמה, שהוצא להורג בשבוע שעבר בלי פסק דין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לא רק שבמשטרה או בפרקליטות לא נמצאות ראיות משמעותיות שקושרות את שלמה לניסיון החיסול של דומרני הבן, נודע לנו ששלמה כלל לא נחקר בגין מעורבות באירוע ב־20 במרץ האחרון, שבו 14 יריות החרידו את שלוותה של שכונת “מגדל” באשקלון. כולן נורו מטווח קצר לעבר נינה בשעה שעבד במגרש המכוניות שלו בעיר. שישה כדורים פגעו בחלקים שונים בגופו, הוא הובהל במצב קשה לבית החולים ברזילי בעיר כשהוא מונשם ומורדם. חייו ניצלו, אבל חצי שנה לאחר מכן, נינה משותק בשתי רגליו ובידו הימנית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"בני שלמה לא נחקר בפרשה הזו, כי אנחנו דוגלים בגישה שמי שנחקר אצלנו – הולך לכתב אישום. זה מיותר לחקור אדם סתם", אומר רפ"ק ינון מדמוני, ראש מחלק מודיעין בימ"ר לכיש. "אנחנו מבינים שראשי ארגוני הפשע רוקמים מזימות, אבל הם לא מבצעים אותן בעצמם כי יש להם פחד תמידי שיצוץ נגדם עד מדינה. וזה, מבחינתם, נשק יום הדין".
אז למרות שהמשטרה החליטה לא לחקור אותו, גורמים מעורבים בפרשה אומרים שעל ראשו של שלמה הונח תעריף בשווי כמיליון וחצי שקלים, בעקבות הירי בדומרני ג'וניור. הג'וניור, אגב, הצהיר שעזב את עולם הפשע זמן רב קודם לכן ושלא היה לו מושג שעומדים לפגוע בו – כך עולה מהתשאול שערכו לו חוקרי ימ"ר מרחב לכיש, בעודו מאושפז בברזילי, ואשר מתפרסם כאן לראשונה.
חוקר: "האם למישהו יש סיבה לפגוע בך?"
דומרני: "לא, למה שמישהו ירצה לעשות לי דבר כזה?"
חוקר: "האם יש לך סכסוך עם אדם כלשהו?"
דומרני: "לא. ממש לא".
עוד לפני שצוללים לתמלול המלא, שיגיע בהמשך, ראוי להתעכב על שאלת המניע. "נקמה", אומר רפ"ק מדמוני. לדומרני הבן לא ברור, לטענתו, למי יש מניע לפגוע בו, אבל לאביו, שלום דומרני, היה ברור מאוד. השמועה על הניסיון להתנקש בבנו הגיעה לאוזניו במהירות, עוד לפני שהמשטרה הספיקה לעדכן אותו. "שלום דומרני ידע על הפגיעה בבנו ברגע שזה קרה. באשקלון יש הרבה אנשים שגדלו איתו, בעלי העסקים שם רוחשים לו כבוד ויראה. היו שם עדי ראייה שמיהרו לבשר לו".
באותם ימים, האב והבן למשפחת דומרני היו מסוכסכים והקשר ביניהם נותק, בעקבות שורה של אירועים, שניים מהם משמעותיים במיוחד; נינה גילה לאמו כי אביו בוגד בה, מה שהעלה את נישואי הוריו על שרטון והוביל לגירושיו של שלום דומרני, שלא סלח על כך לבנו. נינה גם הגדיל לעשות כשהלך בעצמו לבני שלמה, ואמר לו: “אני מבקש ממך, אל תכניס אותי לעניינים של אבא שלי איתך. אל תערב אותי במלחמות ביניכם". ברגע שדומרני שמע שבנו הבכור נפגש עם האויב הכי גדול שלו, מספר מקורב לדומרני, "הוא רצה לתלוש לעצמו את מעט השערות שיש לו. היה לו מאוד קשה עם זה, ועוד יותר, מזה שכולם מרכלים על הילד הטמבל שלו, שכל כך שונה מאביו".
משקעי העבר האלה לא שיחקו תפקיד ביום שבו ניסו להתנקש בנינה. שלום דומרני טס במהירות לבית החולים, לדברי מקורביו, ונשם לרווחה כשנודע לו שבנו בחיים. אבל כשהבין שהוא מורדם ומונשם בטיפול נמרץ, כשגופו מנוקב בכדורים, הוא רתח מזעם. בינו לבין עצמו, דומרני ידע שהיום הזה עלול להגיע. הוא הזהיר את נינה לא פעם מפני הסכנה המרחפת מצד יריביו, לכן גם שלח אותו לחו"ל, התחנן בפניו שיעזוב את אשקלון וביקש שיירד למחתרת. זה לא הועיל.
"היה פה רצון להכאיב לדומרני על ידי פגיעה בבטן הרכה שלו – הבן שלו", אומר רפ"ק מדמוני. "נינה חטף את האש, תרתי משמע, מסיבה אחת: הוא היה טרף קל". "אנחנו נגיע למי שעומד מאחורי ניסיון החיסול של נינה", מוסיף מפקד ימ"ר מרחב לכיש, סנ"צ ג'יאר דוידוב.
ידעתם שנינה דומרני בסכנה, ידעתם שבעולם הפשע הגדירו אותו "צ'יפס, כזה שניתן לפרק אותו בקלות". אז איך זה קרה מתחת לאף שלכם?
"לצערנו המציאות השתנתה, ואיתה גם הקודים של העבריינים. פעם יכולתי להגיד שזה עבריין מול עבריין, אבל היום מעורבים גם בני משפחה וקרובים נוספים. כשרוצים לפגוע בעבריין, מגיעים למי שקרוב אליו. הקודים של הכנופיות הגרוזינית והקווקזית, למשל, שונים לגמרי משל אלה שהכרנו. אין להם בעיה לפגוע בנשים, בילדים ובכל מי שרק ינסה להפריע להם בדרך. לאכזריות שלהם יצא שם. הם לא בוחלים להשתמש בגרזנים, באלות, באקדחים ובמטעני חבלה".
ולמה נינה לא היה בפיקוח שלכם 24 שעות ביממה, כשידוע לכם שהוא מאוים?
"מבחינתנו, הוא היה אדם שקיבל החלטה ועזב את עולם הפשע. הוא הקים עסק משלו וחי כמו בעל משפחה נורמטיבי, לכן הוא גם היה פחות ערני למתרחש סביבו. תאמיני לי שאם היינו יודעים שהולכים לחסל אותו, היינו מונעים את זה".
גם אבא שלו לא חשב לשמור עליו?
"שלום דומרני לא חשב שמישהו יעז לפגוע בבן שלו. מבחינתו, ברגע שנינה הצהיר שהוא עוזב את עולם הפשע, הוא שמר יותר על הבן השני שלו, שהיה יותר חשוף לפגיעה".
רפ"ק מדמוני: "פעמיים ניסו לפגוע בבן השני של דומרני, והוא ניצל. רק לפני מספר שבועות היה ניסיון שלא צלח, כשירו לעבר דירה וזה הסתיים בלי נפגעים".
נינה באמת האמין שיניחו לו. בשנתיים האחרונות הוא עבר מהפך, שהצעד המשמעותי ביותר שהוא כלל, ומתפרסם כעת לראשונה, הוא שינוי שמו: לא עוד נינה דומרני, מעתה הוא נקרא מתן הלוי.
מאסרו האחרון היה ב־2018, אז הוא גם קיבל נזיפה אישית משופט בית המשפט המחוזי בבאר־שבע, נסר אבו־טהה, שאמר לו: "אתה צריך להפסיק ולהיות שם עבור הילדים והמשפחה שלך". מהיום ההוא דומרני הבן לקח את עצמו בידיים.
כשהשתחרר מהכלא הוא טס לתאילנד בהוראת אביו, כשבידי המשטרה היה אז מידע מבוסס על כוונה לחסל אותו, בעקבות חיסולו של אח של בני שלמה, שלום שלמה, שנרצח ב־2015. כמה חודשים חלפו, נינה חזר לישראל והפעם – שוב, בהוראת אביו – נשלח למרוקו. גם שם הוא לא שהה יותר מחודשים ספורים, וחרף רצונו של אביו שיהגר לחו"ל – נינה שב לארץ כדי לגור עם משפחתו במגדל יוקרתי באשקלון. מנגד, הוא מיגן היטב את הבית, רישת אותו במצלמות אבטחה, הסתובב עם שומרי ראש והוריד פרופיל בעולם הפשע, כדי להמחיש ליריביו של אביו שהוא מחוץ למשחק.
נינה באמת האמין שיניחו לו. הוא עבר מהפך, פתח עסק לגיטימי ואפילו שינה את שמו: מעתה הוא נקרא מתן הלוי. רפ"ק מדמוני: "לא משנה איך הוא יקרא לעצמו, הוא תמיד יהיה 'הבן של'. אי–אפשר לברוח מזה"
חייו של נינה היו בסכנה גם בתקופת המאסר האחרונה של אביו, שנמשכה שש שנים, וגם מאז שחרורו לפני שנה בדיוק. לכל אורך התקופות האלה הפציר האב בבנו לברוח מישראל. זה לא עזר לו. "שלום היה שולח לבן שלו עבריינים, חברים שלו, כדי לבדוק את הערנות שלו מדי פעם. נינה בכלל לא שם לב", אומר מקורב לדומרני.
כי נינה היה בטוח ששכחו ממנו. בשנתיים האחרונות הוא פתח קו לשיווק עוגות ומאפים לחנויות, וגם הקים חברה למכירת מכוניות. הוא לא הרגיש מאוים, ולראיה החל להסתובב באשקלון כשהוא לא חמוש וללא מאבטח, ובילה "חשוף לגמרי" במקומות בילוי בעיר.
גם במשטרה, צריך להודות, חשבו כמו נינה – שהאיום שריחף מעליו כבר נמוג. "זה לא דבר פשוט עבורו לעשות מהפך של 180 מעלות", אומר רפ"ק מדמוני. "לא משנה איך הוא יקרא לעצמו, תמיד יהיה 'הבן של'. גם כשהוא מגיע לעשות עסקים לגיטימיים, הוא נתפס כדומרני. אי־אפשר לברוח מזה". גם לא מהקעקוע הענק על גבו של נינה, שנושא את הכיתוב "דומרני".
ואז זה קרה. ב־20 במרץ השנה, בלשי ימ"ר לכיש היו עסוקים בכלל במטען שהופעל יום קודם לכן במכונית של תושב קריית־גת. "לא היה לנו מודיעין קונקרטי על נינה", משחזר מדמוני. "אזרח התקשר למוקד 100, דיווח על אירוע ירי ואמר שמדובר בנינה דומרני. כמוהו היו רבים שהתקשרו. הבנו שנינה במצב קשה, שאיש לא יודע לומר האם הוא יחיה, והבנו שזה יכול להפוך לאירוע עם הרבה השלכות".
כשהתחזיות של המשטרה קורסות, ונינה הוא יעד מאוים מכפי שחשבו, במשטרה מבינים שהם צריכים לעבוד מהר. "לזמן יש משמעות, והשעה הראשונה היא החשובה מכולן", אומר מדמוני. "מה שלא תעשה בה, אולי לא תוכל לעשות בכלל בהמשך. התחיל מרוץ נגד הזמן; שלחנו כוח לשטח שבדק את מצלמות האבטחה והבין שיש מאזדה גנובה שהגיעה למגרש המכוניות עם שני מחסלים בתוכה, ומבצע הירי נמצא ברכב הגנוב הזה. הגענו למכונית אחרי שהם העלו אותה באש, יחד עם הציוד ששימש אותם באירוע, כולל האקדח ולוחית הרישוי המזויפת. מזה הבנו שיש נהג חילוץ נוסף, שסייע לשניים לאחר שריפת המאזדה. הם גם שרפו את הבגדים שלבשו והחליפו לבוש ולוחית רישוי. עבודת הכנה שלמה. תוך מספר דקות מערך המודיעין שלנו הבין מי הדמויות וגם שהן בבריחה, לכיוון אילת. בשיתוף פעולה עם מרחב נגב וימ"ר נגב, שנרתמו לסייע לנו בדקות הקריטיות האלה, עצרנו שלושה מהחשודים בכניסה לדימונה".
איך וידאתם שאלה אכן הם?
רפ"ק מדמוני: "בזמן המרדף אחריהם דרומה, אספנו ראיות בזירה במקביל והבנו שמי שביצע את ניסיון הרצח נפל פעמיים; כלומר, יש ביניהם אדם שצריך להיות פצוע. כשיש רכב עם חשודים וצריך להשתלט עליהם, לפעמים אתה מפיל את החשוד חזק לרצפה, וכששואלים אותו 'מאיפה הפצע ברגל?' הוא אומר 'מהשוטרים'. אז תידרכנו אותם לחרוג ממנהגם, וכדי לא לשבש את הזירה – הורינו להם להוציא אותם מהרכב עם מינימום השתלטות, כי היינו חייבים לשמור על הראיה הזאת".
ומה קרה כשהמרדף הסתיים?
"הם היו מתוחכמים, שמו כיסא תינוק ליד הנהג, להטעיה, ושניים ישבו מאחור. זה לא נראה לנו טבעי ששני צעירים יושבים מאחור, כשאין נוסע שיושב ליד הנהג. עצרנו אותם, ערכנו בדיקה מהירה וראינו שבאמת לאחד מהם יש פצע טרי ומדמם ברגל. לא אמרנו לו כלום בשלב הזה, אבל נשמנו לרווחה כי זו הייתה חותמת שאנחנו בכיוון הנכון".
השלושה, אז חשודים - והיום כבר בגדר נאשמים, הם ולדיסלב מייכלוב בן ה־29, רוברט אובנסוב בן ה־22 וישראל ביטון בן ה־28, שלושתם תושבי אשקלון ומשתייכים למאפיה הקווקזית שמזוהה עם ארגון הפשע של בני שלמה; לשלושתם עבר פלילי עשיר מאוד וכל החבורה ריצתה מאסרים בעבר.
"הם היו בשוק כשעצרנו אותם", משחזר רפ"ק מדמוני. "הם לא הבינו מה קורה. בעוד שבחדרי החקירה הם שמרו על זכות השתיקה, ביניהם הם דיברו, ניסו לשחזר היכן טעו ואיך ייתכן שאחרי כל עבודת ההכנה המקיפה שעשו – עלינו עליהם".
ובאותן שעות, כשהחשודים הובלו לחדרי החקירות, להארכות מעצר בבית המשפט וחזרה לתאים, בבית החולים ברזילי נאבקו הרופאים על חייו של נינה. בכתב האישום שהוגש נגד השלושה, מפורטת הפגיעה של דומרני: פצעי ירי ביד ימין, בגב קרוב לעמוד השדרה, בישבן, בירך ובכף רגל שמאל. בבדיקת סי־טי נמצא קליע נוסף בתת־עור בחזה ורסיסים במקומות נוספים.
דומרני הוכנס לניתוח חירום, במהלכו נכרתה לו כליה ומצבו התייצב. בהמשך נותח גם בירך ימין, ביד ימין וקיבעו לו את הגב. נינה אושפז במצב סיעודי כשהוא סובל משיתוק בשתי רגליו ובידו הימנית, הועבר מטיפול נמרץ נשימתי למחלקה האורתופדית בבית החולים, ומשם – בחודש מאי, אחרי חודשיים של אשפוז בברזילי – הועבר על כיסא גלגלים לשיקום ארוך במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. לפני כחודש שוחרר לביתו.
נינה דומרני בעדותו: "פתאום הגיע אדם וירה עליי. אני זוכר שניסיתי לצאת מהרכב כדי לברוח ולהסתתר, אבל מעדתי ונפלתי. הוא המשיך לירות עליי, וזהו, מאז אני לא זוכר כלום, רק שהתעוררתי בבית החולים"
בתשאול הראשוני שעבר, עוד כששהה בבית החולים וכשבועיים לאחר שחזר לדבר, הוא דיבר עם חוקריו. תוכן העדות מובא כאן לראשונה.
חוקר: "ספר לנו איפה אתה גר ועם מי?"
דומרני: "אני גר באשקלון, ברחוב... בשכונת אגמים בדרום העיר. אני גר שם בדירה בערך שנה וחצי עם אשתי והילדים".
חוקר: "מה אתה זוכר שקרה באותו יום?"
דומרני: "קמתי בשעות הבוקר כרגיל, בערך בשעה 8:30, ואחרי התפילה יצאתי מהבית. זה היה בסביבות השעה 9:15".
חוקר: "מי היה איתך?"
דומרני: "אף אחד. נסעתי לבד ברכב שלי, מסוג יונדאי איוניק, לעבודה שלי, שזה עסק שרשום על שם המגרש של 'השטיפה המבריקה', שזה נמצא ברחוב העבודה בדרום העיר".
חוקר: "המגרש שייך לך?"
דומרני: "לא, עסק שטיפת המכוניות לא שייך לי, אבל מגרש הרכבים שלי נמצא באותו המתחם".
חוקר: "באיזה דרך נסעת לשם?"
דומרני: "נסעתי כמו שאני נוסע כל יום, כשהמסלול שלי לשם זה מהבית שלי בשכונת אגמים לבית הקפה 'נוף ים' באשקלון. בית הקפה הזה שייך לדוד שלי".
חוקר: "כמה זמן שהית שם?"
דומרני: "הגעתי לשם בסביבות השעה 9:30 וכמו בכל יום החניתי את הרכב שלי ממש מול בית הקפה. נכנסתי לשם, התיישבתי והגישו לי קפה. שתיתי אותו ונסעתי חזרה עם הרכב שלי. הגעתי לעבודה במגרש".
בשלב הזה, החוקר מנסה להבין האם נינה היה במעקב.
חוקר: "האם זה המסלול הקבוע שאתה עושה כל יום?"
דומרני: "כן, בערך. יש ימים שבהם אני זה שלוקח את הילדים שלנו לגן".
חוקר: "מה קרה אחרי זה, כשהגעת לעבודה?"
דומרני: "נכנסתי פנימה. החניתי את הרכב שלי. יצאתי ממנו והתחלתי לעבוד במקום. חניתי ליד רכב מסחרי גדול מסוג פיג'ו, שהיה במגרש הרכבים. עליתי עליו, התיישבתי ליד כיסא הנהג וניסיתי להניע אותו".
חוקר: "ומה אז?"
דומרני: "ואז הגיע פתאום אדם והוא ירה עליי. אני זוכר שניסיתי לצאת מהרכב המסחרי כדי לברוח ולהסתתר מאחוריו, אבל אז מעדתי ונפלתי על הרצפה. ההוא המשיך לירות עליי וזהו, מאז אני לא זוכר כלום, רק שהתעוררתי בבית חולים".
חוקר: "האם ראיתי מי היורה?"
דומרני: "לא".
חוקר: "האם יש למישהו סיבה לפגוע בך?"
דומרני: "לא. למה שמישהו ירצה לעשות לי דבר כזה?"
חוקר: "יש לך סכסוך עם אדם כלשהו?"
דומרני: "לא".
החוקר רושם הערה: "העדות נפסקת בשלב זה, כי נינה צריך לקבל טיפול רפואי".
6 צפייה בגלריה
המעידה של היורה הובילה להפללתו. זירת ניסיון החיסול של ניסים דומרני
(צילום: מתוך מצלמות אבטחה)
כמה ימים לאחר גביית העדות הראשונה ממנו, נינה דומרני – עדיין בבית החולים – עבר תשאול נוסף על ידי חוקריו. אז הוא גם התבשר על מעצרם של שלושת החשודים בניסיון החיסול שלו, והתבקש על ידי החוקרים לשחזר שוב את האירוע. דומרני, מצידו, השיב שהוא "לא יודע" או "לא זוכר".
חוקר: "האם אתה מכיר את מייכלוב, אובנסוב או ביטון?"
דומרני: "לא".
חוקר: "האם אתה מסוכסך עם אחד מהם?"
דומרני: "לא".
חוקר: "האם אתה יודע לזהות מי מהם ירה בך?"
דומרני: "לא".
חוקר: "האם אתה יודע למה הם ירו בך?"
דומרני: "לא".
"אף אחד מהמעורבים בניסיון החיסול לא שיתף איתנו פעולה בחקירה", אומר סנ"צ דוידוב. "יש גם עדים לאירוע, שאינם חשודים, ולא רוצים לשתף פעולה. נינה סיפר לנו באמת את כל מה שהוא זוכר או יודע, ושהוא לא יכול לדעת מי מנסה לפגוע בו. אין לו אינטרס לשקר, להפך". "הנאשמים בניסיון החיסול הם תושבי אשקלון", אומר רפ"ק מדמוני. "כך שגם אם הייתי רואה אחד מהם מסתובב באזור של נינה, זה היה נראה לי טבעי".
בחדרי החקירות הם לא דיברו, אבל נאשם אחד בניסיון החיסול של דומרני הפליל עצמו בשיחה עם מדובב משטרתי שהוכנס לתאו. בחדרו של נאשם אחר נמצאו על הקירות הכתובות "נאמנות לבני שלמה הגבר"
למרות שתיקת השלושה בחקירה, לחוקרים היו ביד ראיות כבדות משקל שהובילו להגשת כתבי אישום חמורים נגדם; החל מתיעוד ממצלמות האבטחה בזירת האירוע ולאורך המסלול שעשו, לרבות תיעוד ממצלמת “עין הנץ” – מערכת חכמה שפרוסה בכבישי ישראל ומצלמת לוחיות רישוי – וכן הרכב הגנוב ששימש אותם, שנשרף על תכולתו, וכלל את הנשק שבו נעשה שימוש בזירה, 14 קליעים שנמצאו בזירה, דנ”א של החשודים ועדויות ראייה. כתב האישום מייחס להם שבעה סעיפים, בהם עבירות של ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קבלת רכב גנוב, שינוי זהות של רכב, השמדת ראיה וחבלה במזיד לרכב.
אלא שכתבי האישום, שהוגש בידי עו"ד הילה דרימר־יאיר, סגנית בכיר בפרקליטות מחוז דרום פלילי, לא מסביר את המניע של השלושה לנסות לרצוח את דומרני. החוקרים גם לא ידעו בתחילה לומר מה הייתה חלוקת התפקידים בין המעורבים. מנגד, השלושה הצליחו לסבך את עצמם בחדר החקירות באופן שסייע רבות להגשת כתב האישום נגדם.
הנאשם ישראל ביטון, למשל, נפל לידיו של מדובב משטרתי שהתחזה לֶעצור שחלק איתו תא, והפליל בפניו את שותפיו. ביטון רשם את שמותיהם של שני שותפיו למעשה על פתק, והצביע על השמות תוך שהוא מגלה למדובב שמייכלוב הוא שירה בדומרני ואובנסוב היה זה שנהג ברכב המילוט.
גם הנאשם אובנסוב הפליל עצמו, כשבתא שבו שהה במעצר נמצאו על הקירות הכתובות "נאמנות לבני שלמה הגבר", "שלום ז"ל" (הכוונה לשלום דומרני – ש"מ), "נאמנות לקווקזים הגברים", "אשקלון על המפה" ועוד.
אם הם שותקים בחקירה, מה גורם להם לעשות שטויות כאלה שמפלילות אותם?
רפ"ק מדמוני: "הרבה אנשים פועלים כך מתוך מצוקה, כי אם הם היו יודעים שייתפסו – הם לא היו מבצעים את העבירה מלכתחילה. לפני המשימה הם הרגישו הכי חזקים, ושאף אחד לא יכול עליהם, אבל ברגע שהופתעו ונעצרו – התחיל משחק מוחות. הם מתחילים לתהות 'מה יש למשטרה עליי?'. כשביטון היה בחוסר ודאות, זה שיבש לו את המחשבה. הרי אין לו עניין אישי עם נינה, הוא התגייס למשימה כדי להיות חלק מהחבורה ולהרוויח כבוד וכסף".
ומה לגבי אובנסוב, שקישקש על הקירות?
"גם הוא לא יודע להסביר לעצמו למה הוא עשה את זה. במהלך החקירה אנחנו עושים הרבה מהלכים, והם מצידם עושים טעויות, גם אם הם שתקו בחקירה עצמה. ביטון, למשל, יכול היה להפליל את חבריו ולצאת בעונש מופחת, אבל אף אחד מהם לא מוכן להיות עד תביעה. הם מעדיפים לסבול ולשבת בכלא".
הם ידעו כשנעצרו אם נינה חי או מת?
"לא, רק אחרי כשעתיים היה להם מושג שהוא חי".
הזהרתם את שלום דומרני שלא ינקום את הפגיעה בבנו?
"ברגע שהבנו ששלום יודע מי מעורבים, הזמנו אותו לשיחת אזהרה ואמרנו לו, 'אל תעשה שום טעויות'. שלום לא פראייר, הוא יודע שהוא עומד מול המשטרה ואין לו עניין שיעצרו אותו. אבל מה באמת התוכניות שלו בלב? רק הוא יודע. אני מבין מה הוא רוצה לעשות כשפוגעים בבן שלו, אז הוצאנו לו צו הרחקה מאשקלון כדי להרגיע את המצב".
הוא הגיע לבקר את נינה בבית החולים באשקלון, כשהצו בתוקף?
"בגלל הרגישות לסיטואציה, הוא קיבל אישור חריג, תחת אבטחה שלנו, לבקר את בנו בברזילי".
אחד מ־50 עדי התביעה בתיק הוא נינה דומרני. הוא יבוא להעיד?
"אין לו על מה להעיד, וגם אין לו סיבה להמשיך לפחד על חייו, לדעתי. אין להם סיבה להתעסק איתו יותר, כי הוא כבר חי בסבל שלו. אני לא רואה את זה קורה".
על חיסולו של בני שלמה בתחילת החודש, נינה דומרני למד ממכריו. אביו, שלום, חגג באותו יום את יום הולדתו ה־47 במרוקו בעת שחוסל יריבו הגדול, ואילו יריב אחר של שלמה – עמוס לביא, שעל פי החשד אנשיו של שלמה הניחו את מטען החבלה שהתפוצץ בחתונתו, בינואר השנה – חגג ביום החיסול בחפלה בביתו. לצד האלכוהול והחוגגים, היה גם זמר ששר, "למרום לך לשלום, ואיתך אח שלך שלום (הכוונה לשלום שלמה, אחיו של בני, שחוסל ב־2015) / בן שלי, זין שלי, אלוהים לקח אותך למרום / לך לשם ואיתך אח שלך, שלום / היידה, משפחת שלמה". הנוכחים פרצו בצחוק למשמע המילים, כפי שנראה בסרטון שדלף מהאירוע.
במשטרה אומרים שבני שלמה הוזהר על ידם מספר פעמים על הכוונה לפגוע בו. באוגוסט אף פורסמו בטיקטוק מודעות שהכריזו על מותו. "בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על פטירתו של בני שלמה", נכתב אז במודעה שהופצה ברשתות. "ההלוויה תתקיים מחר, בבית העלמין חלץ".
המשטרה טוענת שעשתה הכל כדי להרחיק את שלמה מהאזור, אבל הוא עשה טעות שעלתה לו בחייו. שלמה חוסל יממה לאחר שחזר מטורקיה, ושעות ספורות לפני שעלה לטיסה לספרד, כשהגיע לפגוש את מספר שתיים בארגונו, אייל נגר, שניצל בעור שיניו מהתנקשות. שלמה נפל ל"כיפה אדומה", כשנקבעה לו פגישה באזור, שם הוא מחזיק בדירה שכורה ובמגרש מכוניות, עם אחד ממקורביו, תושב שכונת ג'ואריש ברמלה, שהיה שותף שלו בתחום ההימורים ברשת. ברגע האחרון אותו מקורב לא הגיע ושלח נציג מטעמו לתחנת הדלק בדרך השבעה, שם קבעו להיפגש. זו הייתה מלכודת.
שלמה הופתע בידי המתנקשים שחיסלו אותו ביריות, ובתום מרדף נעצרו שלושה חשודים, בני משפחת הפשע ג'רושי מג'ואריש, בהם מוחמד סלאח, סטודנט לרפואה, אחיו הגדול עלא וחברם מועד מילעד. סלאח מכחיש את מעורבותו והשניים האחרים שומרים על שתיקה.
"יהיו עוד הרבה עצורים בתיק הזה", אומר סנ"צ דוידוב. "אנחנו רק בתחילתו. לבני שלמה היו הרבה אויבים בעקבות סכסוכים כספיים".
איך תיראה עכשיו מפת הפשיעה בדרום?
"היא חייבת להשתנות, וזה הזמן שלנו להגביר הילוך כי אנחנו רואים מה קורה לנגד עינינו. אף אחד מהארגונים לא יהיה מספר אחת, כי מתרחשות הפתעות ויש תהליכים. לנו יש תוכנית סדורה, שנקראת 'עונת הקציר', להתמודד עם התקופה הזו".
ובכל זאת, לא בכל יום נרצח ראש ארגון פשיעה בישראל.
"מובן מאליו שיגידו שהאחראי הוא שלום דומרני, כי הבן שלו הפך נכה, או האחים לביא, כי פוצצו לעמוס את החתונה. אבל יש הרבה בעלי אינטרס לחיסול של שלמה. חלקם יכולים להיות פעילים, סמויים, או כאלה שמימנו את הפעולה".
בעולם הפשע מספרים כי לכל הארגונים היריבים, יהודיים וערביים, היה עניין משותף שבני שלמה ייצא מהתמונה. בישיבה שקיימו נציגי הארגונים בכלא, נקבע גורלו וגם הסכום - מיליון וחצי שקל - שהונח על ראשו. לצד דומרני ולביא, שרצו בחיסול מתוך נקמה, גם במשפחת ג'רושי ביקשו את מותו של שלמה - ממניעים אחרים. הכל החל כשעבריין שפעל תחת משפחת ג'רושי בחר לחבור לבני שלמה, בתיווך עבריין ירושלמי מוכר. מנגד, גורמים יודעי דבר אומרים שבמשפחת ג'רושי, שם לא רצו לראות את הפורש מתעצם תחת כנפיו של שלמה, חברו לכאורה ליריביו הגדולים - דומרני ולביא - כדי להביא לחיסולו בכל מחיר. זו, לטענתם, גם הסיבה שבוצע וידוא הריגה לשלמה. האם היו אלה אנשיו של דומרני, לביא או ג'רושי? מוקדם להכריע בוודאות, אך חלק מאותם מעורבים, שהיו בסוד העניינים לכאורה, דאגו לעזוב את הארץ בימים שקדמו לחיסול.
