גיורא רום בשיחה עם אהרל'ה ברנע בערוץ הכנסת על מלחמת ששת הימים
(צילום: ערוץ כנסת)
הוא היה "אלוף ההפלות" הישראלי הראשון, נפל בשבי המצרי - וחזר לטוס גם אחר כך: האלוף במילואים גיורא רום הלך לעולמו אמש (שישי) לאחר מאבק במחלת הסרטן, והוא בן 78. רום היה מגדולי טייסי הקרב של חיל האוויר ו"אלוף ההפלות" ("אייס") הראשון של החיל - הטייס הישראלי הראשון שהפיל חמישה מטוסים. בין תפקידיו הרבים, רום שימש כראש מטה חיל האוויר.
אלמנתו, מרים, פרסמה הבוקר בפייסבוק תמונה שבה נראה על מיטת בית החולים - כשהוא לוחץ ידיים למפקד חיל האוויר אלוף תומר בר. "החיוך האחרון של גיורא, אהובנו", כתבה לצד התמונה.
את חמש ההפלות שלו השיג רום במלחמת ששת הימים. במבצע "מוקד", בפתיחת המלחמה, הוא הפיל שני מטוסי מיג 21 בשמי מצרים, ובאותו היום הפיל מיג 21 מעל שדה תעופה סורי שאותו הפציץ. למחרת הוא נפגע ברגלו מאש נ"מ סורית, אבל יום למחרת נמלט מבית החולים שבו אושפז ובאותו היום - 7 ביוני 1967 - הפיל שני מטוסי מיג 17 מצריים.
שנתיים אחר כך, במלחמת ההתשה, מטוסו הופל על ידי כוחות מצריים והוא נפצע ונפל בשבי. שלושה חודשים הוא היה בכלא עבאסייה, לפני ששוחרר במסגרת עסקה בין ישראל למצרים. לאחר מכן שב בהדרגה לטוס, והשתתף בין היתר בגיחות הפצצה במלחמת יום הכיפורים.
רום שירת עשרות שנים בחיל האוויר ובתחילת שנות ה-90 מונה לנספח צה"ל בארה"ב, לאחר שלא קודם לתפקיד מפקד חיל האוויר.
לאחר הקריירה הצבאית העשירה, רום שימש מנכ"ל משרד התשתיות, מנכ"ל הסוכנות היהודית ומנכ"ל רשות התעופה האזרחית. תפקידו הציבורי האחרון היה יו"ר הדירקטוריון ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ב-2019 היה רום מועמד לתפקיד מבקר המדינה. לרום תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה מאוניברסיטת בר אילן ותואר מוסמך במינהל עסקים מ-UCLA.
"השבי היה ב'תפריט' שלי כל הזמן"
ב-2008 הוא פרסם את ספרו האוטוביוגרפי "צבעוני ארבע" העוסק בנפילתו בשבי המצרי, ושלוש שנים אחר כך סיפר ל"בלייזר" על השבי, הכישורים הנדרשים לתפקיד הטייס, והמבצעים והתקיפות שהוציא אל הפועל. "ידיים טובות להטיס את המטוס חשוב שיהיו לך, אבל יותר חשובה היכולת המנטלית לספוג כמות עצומה של מידע ולהוציא לפועל טיסה מוצלחת", סיפר, והוסיף: "אני לא בטוח שאת הצד המנטלי אפשר ללמוד. כנראה שאת קור הרוח הנדרש מביאים מהבית".
רום סיפר אז על הישגיו כטייס קרב: "קרב אוויר זה הרבה יותר ממה שרואים בסרטים. זה מתחיל משוויון, ובסוף צריך להגיע לזה שמישהו יורה במישהו. ארבעה מטוסים הפלתי במצרים ואחד בסוריה. ההפלה היא הביטוי האולטימטיבי לזה שהביצוע המושלם שחתרת אליו אכן התממש.
"רק לעיתים נדירות אתה רואה את הטייס שמולך במטוס האויב. אתה יורה ולא רואה. אלה דברים שרק בדיעבד חושבים עליהם: איך הוא כמוך, עשה דרך דומה לשלך, והגורל הפגיש אתכם אחד מול השני בשמיים. איך אני הייתי בצופים בשבט החורש בתל אביב, ויכול להיות שהוא היה בשבט החורש באלכסנדריה. אתה לא רוצה שהוא ייהרג בשום אופן. אתה כמעט חש הקלה אם הוא נוטש את המטוס".
טייס הקרב המהולל סיפר גם על פציעותיו ונפילתו בשבי: "פעמיים נפגעתי קשה מאוד. בפעם הראשונה במלחמת ששת הימים, ובפעם השנייה במצרים, במלחמת ההתשה. הייתי צריך לנטוש את המטוס בקרב אוויר כי הוא הפסיק לתפקד. זה היה בזמן טיסה מעל מהירות הקול, וזאת חוויה קצת יוצאת דופן: אתה יוצא מתא טייס שקט, ממוזג ונעים, והמהירות של האוויר מפרקת אותך. זה ריסק לי את הרגל, המרפק נשבר לי בתוך המטוס. אבל בסוף אתה תלוי במצנח, וצונח.
"צנחתי בדלתא במצרים. צניחה ארוכה מאוד, 15 דקות. הייתי בן 22 וחצי וחשבתי לעצמי שהם הולכים להרוג אותי, ולעולם לא אדע איך נגמר הסרט בין ישראל והערבים. שאלתי את עצמי: הרי אני כזה טוב, אז איך זה קרה לי? מהרגע הזה ואילך הייתי עסוק בענין הנפילה: איך לצנוח על רגל אחת כי השנייה הייתה מרוסקת, כמעט קטועה. חשבתי גם על דרך שלא יהרגו אותי. הדרך שחשבתי עליה היה לא לתקשר איתם, לא לעצבן אותם. נדמה לי שאני הטייס הראשון שצנח בדלתא ולא הרגו אותו".
לדברי רום, "הייתי בשבי המצרי שלושה חודשים. זאת סיטואציה שאתה לומד בה הרבה מאוד על עצמך: עד כמה אתה אמיץ, חכם, עומד בסבל, שומר על קור רוח. כמה אתה מתפקד בסביבה הכי עוינת שאתה יכול לעלות בדעתך. מה שכן, תמיד ברור לך שיש סיכוי להפלה או לנחיתת אונס, אז עצם עניין השבי לא היה הלם מבחינתי. זה היה ב'תפריט' שלי כל הזמן".
באיגוד הטייסים הישראלי ספדו לו ומסרו: "אלוף במיל' גיורא רום היה לוחם ומפקד יוצא דופן. איש אמיץ, טייס מקצוען, ידען גדול, איש ספר ושאר רוח. היה לו גם חוש הומור נפלא. גיורא בהיותו ראש רת"א הרים את הארגון מהמשבר העמוק בו היה להישגים יוצאי דופן ותרם רבות לתעופה האזרחית בישראל. איגוד הטייסים מרכין ראש לזכרו. נוח בשלום גיורא".
פורסם לראשונה: 23:54, 11.08.23
