1 צפייה בגלריה
זה עליכם. נתניהו, לוין, הרצוג, גנץ ולפיד
(צילום: EPA, יונתן זינדל, חיים צח לע"מ, קובי קואנקס)
"כל עוד הנר דולק - אפשר עוד לתקן", אומרים בשם ר' ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר. החדשות הרעות הן שלא רק הנר דולק, אלא כל הבית בוער. החדשות הטובות הן שבכל זאת אפשר עוד לתקן.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• זו לא יהדות. זה רעל
• זכור את אשר היית מיעוט
• יצחק שמיר צדק
• ציונים יקרים, נצטרך לוותר על אחד מהשלושה
הלהבות כבר עולות מבין הגחלים הלוחשות ואוחזות בשולי הבית. כשהבית הפרטי בוער, אדם סביר יברח במהרה וינסה להציל משהו ככל שניתן. כשהבית הלאומי של כולנו - מדינת ישראל - בוער, אין לאן לברוח ואין לנו זכות לברוח. מצופה מכל אחד לעשות ככל יכולתו לכיבוי הלהבות, אך בראש ובראשונה מצופה שיעשו זאת ראשי המדינה, מנהיגי הציבור. המכליות וזרנוקי המים שיכולים להביא לכיבוי הלהבות קיימים בדמותן של הסכמות מקצועיות היכולות לשמש בסיס להידברות פוליטית אמיתית. אלא שבמקום שהמנהיגים-כבאים ירוצו להשתמש בהם, הם משקיפים מהצד ומתקוטטים בשאלה מי אשם ביצירת הבערה ומי הראשון שצריך לאחוז בזרנוקי המים ובאילו תנאים. בינתיים הלהבות מתגברות וקרֵב הרגע שבו המים כבר לא יוכלו להן.
אינני מהממהרים לנבא חורבן. שנים רבות התקוממתי נגד זעקות השבר האוטומטיות על "קץ הדמוקרטיה" שעלו כל אימת שהועלו הצעות לשינוי האיזון בין הרשויות ולתיקון מערכת המשפט. להיעדר ההכרה בבעיות של המערכת, ולחוסר הפתיחות שלה לתיקון, יש חלק לא מבוטל בתגובה של הקואליציה הנוכחית, ובכך היא צודקת. אלא שההצעה שהובאה לתיקון המצב היא קיצונית ומרחיקת לכת עד מאוד, ובכך האופוזיציה צודקת. מצב שבו שני צדדים משוכנעים בצדקתם ועוצמים עיניים אל מול סכנה ברורה, כבר הוביל למלחמת אחים ולחורבן הבית השני. אחרי 2000 שנות גלות הקמנו מדינה בדרך נס, ובחלוף 75 שנים נוספות הבית השלישי נמצא אף הוא בסכנת חורבן ממשית.
הסכנה הזו אורבת ממש לפתחנו כיוון שהכאוס החוקתי מצוי מעבר לפינה. אם החקיקה המובלת כעת על ידי הקואליציה אכן תעבור בחודש הקרוב, העתירות יוגשו במהרה, ובג"ץ יפסול אותה. עמדתי המשפטית - שעד לפני שנים לא רבות הייתה ככלל עמדתם של כל המשפטנים, כולל אמירות ברורות של הנשיא אהרן ברק - היא כי אין בדין הקיים סמכות לבג"ץ לפסול חוקי יסוד שחוקקו על ידי הכנסת בכובעה כרשות מכוננת, זאת אף שגם בעיניי החקיקה כפי שהיא כעת מסוכנת ביותר ולא מאוזנת.
ועדיין, התרחיש שציינתי הוא צפוי בסבירות גבוהה מאוד, נוכח יסודות שהניחו לכך בשנים האחרונות שופטים רבים בדמות "עקרונות היסוד של השיטה". בהינתן זאת, יגיע באחת הכאוס החוקתי - כאשר בצבא ובמשטרה ובמערכות ציבוריות שונות יהיו כאלה שמבחינתם המילה האחרונה היא של הממשלה והכנסת, וכאלה שמבחינתם המילה האחרונה היא של בג"ץ. מכאן כבר עלולה להיות קצרה הדרך לאנרכיה ולחורבן.
(צילום: משי בן עמי, ירון ברנר)
כל מי שטובת המדינה בראש מעייניו חייב לעשות הכול כדי למנוע הגעה חלילה לרגע הנורא הזה, שעלול להיות בלתי הפיך. בראש ובראשונה מוטלת האחריות לכך על הקואליציה. עם הסמכות מגיעה האחריות, וזו כוללת גם אחריות למניעת כאוס וקרע חברתי, שאחריתו מי ישורנו. גם אם הקפאת הליך החקיקה לפרק זמן מוגדר, בהתאם למתווה הנשיא, מתפרשת בעיני הקואליציה כ"כניעה", הרי שזהו "מחיר" שהנהגה אחראית צריכה לשלמו על מנת למצות את הסיכוי להגיע להידברות אמיתית ולתיקונים חשובים בהסכמה רחבה יותר. גם על האופוזיציה והמוחים מוטלת אחריות. מתן לגיטימציה לסרבנות והגדרת הממשלה ככזו ש"דגל שחור מתנוסס מעליה" עלולים אף הם לפורר את המרקם העדין של החברה ולהאיץ תהליכי אנרכיה וכאוס.
מחשבה של כל אחד מהצדדים שבידו להכריע את הצד השני - בין אם בהעברת החקיקה במלואה "על הראש" של האופוזיציה והמוחים, ובין אם ב"הכנעת" הממשלה דרך הרחוב ואילוצה לסגת כליל מהתוכנית - היא מסוכנת ונאיבית. הפנמה הדדית שאין דמוקרטיה בעולם שמתקיימים בה כל מרכיבי תוכנית הממשלה במלואה, וגם אין דמוקרטיה בעולם שמתקיימים בה כל מרכיבי המצב המשפטי כפי שהוא בישראל כיום – חייבת להוביל למסקנה שיש דרך ביניים. אם האופוזיציה תפנים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, והקואליציה תבין שמה שיהיה, זה לא כל מה שהיה בהצעותיהם - אפשר יהיה להגיע להסכמה על שינויים משמעותיים שיתקנו ויאזנו את המצב.
הרכבות דוהרות במהירות גבוהה, זו לעומת זו, ונקודת ההתנגשות המסוכנת קרובה מאוד. למרבה הצער נראה שקברניטי שתי הרכבות מסתכלים יותר אחורה, אל הבייס המשולהב והמשלהב, המשוכנע בצדקתו ומסרב להכיר בגודל הסכנה. אם יפנו מבטם קדימה, יראו שם את רוב הציבור הישראלי, שכָּמֵהַּ ומייחל לפשרה, לתיקונים משמעותיים של המערכת, אך לא להריסתה. זוהי קריאה אחרונה למנהיגים ולקברניטים ללחוץ על דוושת הברקס, למנוע את ההתנגשות ולהתכנס תחת עקרונות מתווה הנשיא. אם יעשו זאת, יוכלו אז לשפוך מים צוננים על האש המאיימת לכלות את הבית של כולנו, ובמקום להתקוטט אחר כך על מי האשמה בהחרבתו, יוכלו לחלוק יחדיו בקרדיט להצלתו. לו יהי.
- עו"ד רז נזרי היה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
