בית משפט בגרמניה הודיע בצהריים (יום ה') כי אירמגרד פורכנר, קשישה בת 96 ששימשה כמזכירתו של מפקד SS במחנה הריכוז שטוטהוף והייתה אמורה לעמוד היום לדין בגין 11,412 סעיפים של סיוע לרצח, לא התייצבה למשפטה – אלא נעלמה. בית המשפט בעיר יצהו הודיע כי צו מעצר הוצא נגדה.
"הנאשמת נמלטה", מסרה דוברת בית המשפט פרדריקה מילהופר. "היא עזבה את ביתה מוקדם בבוקר במונית ונסעה לתחנה של הרכבת התחתית. אנחנו לא יודעים היכן היא". שעות אחר כך מסר בית המשפט כי היא נמצאה ונעצרה.
התביעה בגרמניה מאשימה את פורכנר כי הייתה חלק ממערכת שאפשרה את תפעולו של מחנה הריכוז הנאצי הסמוך לעיר גדנסק שבפולין לפני יותר מ-75 שנה. בכתב האישום נגדה נטען כי בעבודתה כקצרנית וככתבנית היא סייעה לראשי המחנה לבצע רצח שיטתי של האסירים שנכלאו שם בין יוני 1943 לאפריל 1945. למרות גילה המתקדם הייתה אמורה פורכנר להישפט בבית דין לנוער, משום שבעת ביצוע המעשים הייתה בת 18.
התיק נגד פורכנר נשען על תקדימים שנקבעו בעשור האחרון במערכת המשפט של גרמניה, ושמאפשרים להעמיד לדין בגין סיוע לרצח כל אדם שסייע לעבודה במחנות הריכוז וההשמדה הנאציים, גם אם אין ראיה לכך שהשתתף ישירות בפשע ספציפי.
ערב המשפט אמר עורך דינה של פורכנר למגזין "דר שפיגל" כי במוקד המשפט תעמוד השאלה אם פורכנר ידעה על הזוועות המתחוללות במחנה. "הלקוחה שלי עבדה בין גברים אנשי SS שהיו מנוסים בהפעלת אלימות, אבל האם פירוש הדבר הוא שהיא חלקה את הידע הזה? זה לא מובן מאליו", אמר עורך הדין וולף מולקנטין.
כלי תקשורת בגרמניה מדווחים כי בעבר תושאלה פורכנר כעדה במשפטים אחרים הקשורים לפשעי הנאצים, ואז היא אמרה שמפקד ה-SS בשטוטהוף, פול וורנר הופה, הכתיב לה באופן יום-יומי מכתבים והודעות לרדיו. עם זאת היא טענה כי לא הייתה מודעת למעשי הרצח השיטתיים שהתבצעו במחנה נגד יהודים, פולנים וסובייטים. היא הודתה שכן ידעה שהופה הורה להוציא אסירים מסוימים להורג, אבל טענה כי חשבה שמדובר בעונש על עבירות כלשהן שביצעו.
מחנה הריכוז שטוטהוף הוקם על ידי הנאצים ב-1939, תחילה כדי לרכז בו אסירים פולנים מדנציג הסמוכה (כיום גדנסק), יהודים ולא-יהודים. ב-1940 הוא הפך למחנה עבודה בכפייה לאסירים, בעיקר פולנים וסובייטים. בשנת 1944 עשרות אלפי יהודים מגטאות במדינות בלטיות ומאושוויץ נשלחו לשם, לצד אלפי פולנים שנשלחו למחנה כחלק מדיכוי מרד ורשה. לשטוטהוף נשלחו גם אסירים פוליטיים, עדי יהוה ומי שנחשדו כהומוסקסואלים.
יותר מ-60 אלף בני אדם נרצחו במחנה, בין השאר בתאי גזים או בהזרקת חומרים רעילים כמו בנזין ישירות לתוך לבם. חלק מהאסירים הורעבו או נורו למוות, ואחרים אולצו לעמוד עירומים בקור עז עד שקפאו למוות.
