צילו האפל של ולדימיר פוטין ממשיך לרדוף אחרי מארין לה פן, מועמדת הימין הקיצוני לנשיאות צרפת, לא פחות מזה של אביה, ז'אן מארי לה פן. המלחמה באוקראינה החזירה לקדמת הבמה את קרבתה של לה פן (53) לנשיא רוסיה ואת הקשרים העמוקים בין אנשי מפלגתה למעגל הקרוב של פוטין. אחרי שאמרה בעבר כי "במידה מסוימת אני מעריצה אותו", עלון הבחירות הנוכחי שלה, שכבר הודפס ב־1.2 מיליון עותקים, נגנז מכיוון שהופיעה בו תמונה של השניים לוחצים ידיים ב־2017. לה פן הגיעה לביקור בזק לפני הבחירות הקודמות לנשיאות. השולחן היה אז קצר יותר, והתמונה נועדה להעניק ללה פן את תו התקן של פוטין - זה שבגללו נמשך העלון, אם כי הסיבה הרשמית הייתה "טעות כתיב".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לה פן מבהירה מיד, עוד לפני שהיא נשאלת, שהיא מגנה את התקיפה הרוסית, אבל מוסיפה כי "אף אחד לא יכול היה לתאר לעצמו, שהקצנת העימות באוקראינה־דונבאס תגיע לנקודה שבה פוטין מכריז מלחמה על אוקראינה. מבחינתי מדובר כמובן במעשה שלא ייעשה. אוקראינה אינה רוסיה ופוטין הוא התוקף". עם זאת, בראיון שנערך בלשכתה שברובע ה־16 בפריז, היא מסרבת לכנות אותו דיקטטור או מטורף. "זה חוסר אחריות", היא אומרת לי. "אין שום טעם לציד המכשפות הזה. מה שצריך לעשות הוא להבין למה פוטין של היום שונה מפוטין של לפני חמש שנים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לה פן מתנערת כבר שנים מהתבטאויותיו האנטישמיות של אביה, אותו החליפה בראשות מפלגת "החזית הלאומית" שאותה הפכה ל"איחוד הלאומי". קשה לשכוח את אמירתו של ז'אן מארי לה פן כי "תאי הגזים הם פרט שולי בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה", שבגללה הורשע ב"בנאליזציה של פשעי מלחמה". מארין לה פן מעולם לא הייתה אנטישמית, אבל הכתם דבק בה בכל אשר תלך. אחרי שנים של עבודה קשה של ניקוי אורוות ונידוי כל מי שהתבטא בגזענות מהמפלגה, נראה שלה פן מצליחה סוף־סוף לנער את הסיומת "קיצונית" ממפלגת הימין שהיא עומדת בראשה, גם אם בפועל מדובר באותו מיקום בקשת הפוליטית. היא חזרה להיות מספר 2 בסקרי הבחירות לנשיאות, שייערכו ב־10 וב־24 באפריל, ובסקר האחרון קיבלה 17 אחוזי תמיכה והשאירה אבק לאריק זמור, שמזנב בה מימין עם 12 אחוז. את החגיגה מקלקלים רק הנשיא המכהן עמנואל מקרון, שמרחף מעל כולם עם 28 עד 32 אחוזי תמיכה - ויחסיה של לה פן עם נשיא רוסיה, שחוזרים לרדוף אותה.
"נקודת המבט שלי על הפוליטיקה הבינלאומית היא קרה ופרגמטית", היא מסבירה השבוע בראיון מיוחד. "המצפן היחיד שלי הוא האינטרסים של צרפת ושל הצרפתים. מעצמה גדולה יכולה להיות בו־זמנית בעלת ברית, מתחרה או יריבה. אמרתי בעבר שאם לא נצליח לעגן את רוסיה בשיתופי פעולה שטובים לאינטרסים של אירופה, נהיה אלה שידחפו אותה לזרועות סין, וזה מה שקרה. רוסיה אמורה הייתה להיות בעלת ברית במלחמה בטרור האיסלאמי".
לדעתך צריך לשלוח כוחות צבא לגבולות אירופה?
"בשום פנים ואופן לא. אנחנו יודעים מה מקור הסכסוך בהיגיון של רוסיה. יש שתי בעיות: הסכם מינסק 2 בין רוסיה לאוקראינה שלא כובד על ידי שני הצדדים, והתפשטות נאט"ו לארצות שאמורות להיות ניטרליות על פי ההבנות מ־1991. ברגע שאנחנו יודעים מה הבעיות, צריך למצוא להן פתרון דיפלומטי".
את באמת חושבת שאפשר למצוא פתרון דיפלומטי למלחמה הזו?
"אני חושבת שאנחנו צריכים להיזהר שלא לשלוח את רוסיה לפינת זירת האגרוף שממנה היא לא יכולה לצאת, כי אז היא עלולה לקבל החלטות שיזיקו לכולנו. צריך לאפשר לרוסים יציאת חירום. אני חושבת שהוקדשה הרבה אנרגיה להשגת הסכמי מינסק אבל לא לאכיפתם. לא הצבנו גבולות אדומים. בזנו לדיאלוג עם רוסיה ועכשיו אנחנו לא באמת יודעים מה פוטין רוצה להשיג. לפרז את אוקראינה? לספח אותה? להחליף ממשלה?"
פוטין יודע מה הוא רוצה?
"פוטין הוא הכול חוץ ממטורף. אני חושבת שהוא יודע מה הוא רוצה. האם הוא טועה? ברור שכן. האם הוא יצליח? זה כבר סיפור אחר. אנחנו לא באמת יודעים. חתכנו את הקשר עם רוסיה. דהרנו על הסוס של האיחוד האירופי וארה"ב. צרפת איבדה את תפקידה הדיפלומטי ההיסטורי כמתווכת".
לה פן מכירה היטב את פוטין ואת סביבתו הקרובה. בין 2013 ל־2017 היא ביקרה ברוסיה חמש פעמים. ב־2014 עמדה המפלגה בפני פשיטת רגל, והבנקים הצרפתיים סירבו להלוות לה כסף. לבסוף הלווה "הבנק הרוסי־צ'כי הראשון", בנק פרטי, 9.14 מיליון יורו למפלגה, בריבית של שישה אחוזים בשנה. החוב נקנה על ידי חברת אווירונאוטיקה רוסית בשם Aviazapchast, שתבעה את המפלגה אחרי שאיחרה בתשלומים. על פי ההסדר שהושג, האיחוד הלאומי צריכה לשלם את החוב עד 2028. בראיון בטלוויזיה בשבוע שעבר נשאלה לה פן כיצד היא טוענת לעצמאות עם חוב כה גדול לבנק רוסי. "השאלה שלך בלתי נסבלת ופוגעת בכבודי כפטריוטית", התרגזה על המראיינת, "פוטין לא ידע על ההלוואה".
את בעד סנקציות כלכליות על רוסיה ועל האוליגרכים?
"הייעוד שלי הוא להיות נשיאת צרפת. אם נאמץ את מדיניות 'הפצצה הגרעינית הכלכלית' התוצאות תהיינה הרות אסון גם לנו. הגרמנים ממשיכים לסחור עם 'גזפרום' ויודעים יפה מאוד מה יקרה אם יפסיקו. אצלנו הממשלה משחקת משחק מאוד מסוכן. אני חושבת, למשל, על מחירי החיטה. 40 אחוז ממנה מגיעים מרוסיה, מאוקראינה ומקזחסטן. אם היא תפסיק להגיע יש סיכון לרעב בארצות צפון אפריקה, שיביא למהומות ולגל מהגרים ענק".
אז את מבינה את העמדה הישראלית הזהירה בנושא רוסיה?
"ברור. זה נורמלי שמדינות יגנו על האינטרסים שלהן וזה מה שישראל עושה. אני חוזרת ואומרת: רוסיה יכולה להתנהג רע מאוד באוקראינה, אבל להיות בת ברית בסוריה".
מארין לה פן היא חידה. הדמות הציבורית שלה נחרצת ודעותיה בנושאי הגירה ומיעוטים קיצוניות. בפגישה עימה היא חייכנית, מקרינה שמחת חיים, מתבטאת בצרפתית פשוטה ולא מתהדרת במושגים המסובכים של בוגרי בתי הספר היוקרתיים למנהיגות. היא לא מתביישת לרקוד בפומבי, גם אחרי ההפסד במערכת הבחירות לנשיאות ב־2017 וגם בדוכן האי מרטיניק בתערוכה החקלאית המסורתית, שם היא מאוד פופולרית. היא מצטלמת עם החתולים שלה בכל אפשרות. עיתונאית צרפתית שאמונה על מסעות הבחירות בצרפת, סיפרה לי שכששאלו כתבים עם איזה מועמד לנשיאות הם היו מוכנים להיקלע לאי בודד, מארין לה פן זכתה ברוב מוחץ. לה פן היא דמות מתעתעת, שיודעת להשתמש היטב בכישורים החברתיים שלה כדי לטשטש את דעותיה.
5 צפייה בגלריה
''ניסיתי לדבר עם הקהילה היהודית בכל דרך, תמיד סגרו לי את הדלת בפנים''. מארין לה פן בראיון עם תמר שבק
(צילום: תמר שבק)
כשהיא רואה אותנו, צמד עיתונאיות, מחכות מחוץ לבניין המבוצר, היא מיד מזמינה אותנו להיכנס איתה למטה הבחירות, בניין מתכתי מודרני, בלי אזכור לשם המפלגה. היא נכנסת איתנו למעלית ושולחת את אנשי הביטחון לעלות במדרגות. היא מזמינה אותנו ללשכה, מציעה לנו קפה ומספרת שהיא עייפה מתוכנית ראיונות ארוכה וקשוחה שהשתתפה בה יום קודם והותקפה בה שוב ושוב. בכניסה למשרד, כמו בכל מוסד ציבורי צרפתי, ניצב פסל של מריאן, המסמלת את הרוח הצרפתית המהפכנית. בין השנים 1969 ל־2003 נבחרה בכל פעם יפהפייה צרפתית מפורסמת אחרת להיות הפנים של הפסל, וללה פן יש פסל חתום של המריאן המקורית הראשונה, בריז'יט בארדו, שהיא תומכת נלהבת שלה. היא מציעה שנצלם אותן יחד. הסמליות ברורה.
המשרד שלה מואר ורחב ידיים, ודגל צרפת על תורן קטן מַשרה על המקום תחושה של לשכה נשיאותית. על אדן החלון תמונות משפחתיות ופסלי חתולים, ועל הקיר תלויה גלימת עורך דין, מזכרת מלימודיה. מלבד השולחן העתיק כל הרהיטים מודרניים ונעימים, מיתוג צעיר למועמדת לנשיאות שהתדמית שלה מעוררת בדרך כלל אסוציאציות של מנהיגת מפלגה מהסוג הישן, עם תומכים חובבי מסורת.
התעייפתי מהרעש, מהסערות, מהמחלוקות. אני בת 53, אמא לשלושה ילדים שאולי יהפכו בעצמם להורים עוד כמה שנים. מה שמדאיג אותי זה איזו צרפת אנחנו משאירים להם"
היום, כשהיא מתקרבת לשאיפתה למצב את האיחוד הלאומי כמפלגת ימין לגיטימית, קשה לזכור שפעם הייתה מוקצה מחמת מיאוס בעיני התקשורת. עכשיו כולם רצים אחריה. אחרי שנים שבהן סירבה לדבר על חייה הפרטיים והפגינה חזות קשוחה ולוחמנית, היא פתחה בעצרת הבחירות הגדולה הראשונה שלה לפני חודש בווידוי על הקשיים בגידול שלושה ילדים כאם יחידנית, ועל ההטרדות שסבלה כילדה בגלל אבא שלה. כשאני שואלת אותה על השינוי הדרמטי, היא משיבה: "אנחנו אף פעם לא באמת משתנים, אבל התבגרתי ולמדתי מניסיוני הארוך. זו כבר מערכת הבחירות השלישית שלי. התעייפתי מהרעש, הסערות, המחלוקות. אני בת 53, אמא לשלושה ילדים שאולי יהפכו בעצמם להורים עוד כמה שנים. מה שמדאיג אותי זה איזו צרפת אנחנו משאירים להם". צרפת שלה פן רוצה להשאיר לילדיה היא עצמאית מבחינה כלכלית וצבאית, ביקורתית כלפי אירופה ו"לא יעד למהגרים".
כוחה של לה פן נובע מהפופולריות שלה בקרב מעמד הפועלים הצרפתי. בניגוד לאריק זמור, שמאגד את המצביעים העירוניים ובקיא בתרבות ובאידיאולוגיה של הימין הקיצוני, הקהל של לה פן רוצה לשמוע איך היא פותרת לו את בעיות יוקר המחיה, המשבר בחקלאות והאבטלה, שדווקא ירדה בתקופת כהונתו של מקרון. בסקר שערך השבועון "ל'אקספרס" בינואר ענו 70 אחוז מהנשאלים שהיא מאוד סמכותית, אמיצה (60 אחוז) ורוצה בכנות לשנות דברים (58 אחוז).
עם זאת, לפי סקר שערך העיתון “לה מונד” באותו חודש, 50 אחוז מהצרפתים מגדירים את לה פן “סכנה לדמוקרטיה” ו־40 אחוז חושבים שהיא “מייצגת ערכים של הימין הקיצוני הלאומני ושונא הזרים” - תשעה אחוזים פחות מבשנה שעברה.
יש גם מי שלא משתכנע מהשינוי בתדמית של לה פן - הקהילה היהודית בצרפת. פרנסיס קאליפה, נשיא מועצת הארגונים היהודיים בצרפת, אומר כל שנה שהיא לא רצויה בארוחת הערב המסורתית, שאליה מתקבצים כל המי ומי בפוליטיקה הצרפתית, כולל נשיא המדינה. השנה אמר קאליפה כי ה"דה־דיאבוליזציה" של לה פן לא משטה באף אחד, וכי האנטישמים עדיין מוצאים את מקומם באיחוד הלאומי. הוא והרב הראשי של צרפת, חיים קורסיה, קראו ליהודים לא להצביע לה או לזמור.
לה פן נעלבת מאוד מהיחס של הקהילה היהודית כלפיה. "איך זה שלא מבינים שאני המגן הטוב ביותר של הצרפתים היהודים מפני האיסלאם הקיצוני?" היא שואלת בפליאה, "אני הכי מגויסת, זו שנלחמת באומץ הרב ביותר ושיש לה את ההכנה הטובה ביותר להתמודד מולם. למה עדיין מתייחסים אליי כאל מצורעת? זה לא צודק".
מבנה הקהילה היהודית בצרפת מאוד חזק.
"אני לא מאמינה בקהילה יהודית בצרפת. יש צרפתים יהודים וכמובן שקיימים ארגונים שמייצגים אותם, אבל בעיניי יש רק קהילה אחת, והיא הקהילה הלאומית. זה קשור לגישתי נגד ההתבדלות הקהילתית. מדובר בסוג של הפרדה שמקובלת בתרבות האנגלוסקסית, אבל זו לא הרוח הצרפתית. כאן יש קהילה אחת ובתוכה כל מגוון הקשת האנושית: גברים, נשים, דתות שונות, צבע עור שונה, שורשים שונים".
סקר של הוועדה הלאומית לזכויות אדם מצא כי בקרב תומכי האיחוד הלאומי אחוז המדדים המצביעים על אנטישמיות עומד על 27. מה את עושה בנידון?
"אין לי בעיה כזו. אין אנטישמים במפלגתי או בקרב תומכיי. אני אומרת לך בכנות: אני חושבת שזה שקר שנועד להקטין את חומרת האנטישמיות של האיסלאם הקיצוני. ברור שיש שאריות של אנשים מהימין הקיצוני המסורתי שעדיין תומכים בהכחשת השואה, אבל האם יש להם השפעה אידיאולוגית בצרפת של היום? לא נראה לי".
5 צפייה בגלריה
''הייעוד שלי הוא להיות הנשיאה''. בכניסה ללשכתה, עם הפסל מריאן שמסמל את האומה הצרפתית
(צילום: AP)
אמרת שמצאת דרך לאסור על עטיית כיסוי ראש, אבל הכיפה תישאר מותרת על פי החוק.
"כשחיפשתי איך לאסור על כיסויי הראש השונים, לא היו לי כלים חוקתיים חוץ מהאיסור לסימנים דתיים חיצוניים במוסדות הציבוריים. אכיפת החוק כללה, כמובן, גם את הכיפה. אני מתייחסת לאידיאולוגיה של האיסלאם הקיצוני כמו לאידיאולוגיה דיקטטורית, כמו לתנועה הנאצית. חייבים לבער אותם ולכן יש לנו תוכנית מוכנה לחוק שאוסר על הפצת האיסלאם הקיצוני. הכתבים, הבגדים, המימון, ההטפה להמרת הדת, הפשעים ממניע דתי קיצוני - הכל ייאסר בחוק וזה יכלול את כיסויי הראש".
אחת הדאגות הגדולות של הקהילה האורתודוקסית היא איסור השחיטה הכשרה.
"דעת הקהל הציבורית, הרגישה לסבל החיות, מאוד חזקה באירופה, והשחיטה ללא הימום נחשבת לאכזרית. אין לזה קשר לדת. אני מוכנה לדבר עם הקהילה היהודית. אני פרגמטית, לא אידיאולוגית. יש לי דעות חזקות ומושרשות, אבל אין לי שום רצון לכפות אותן בכוח".
לה פן ניסתה מספר פעמים לטוות קשרים עם ישראל, אבל בינתיים, כמו בקהילה היהודית בארצה, היא אינה אורחת רצויה. היא הייתה אמורה לבקר בישראל ב־2006 במשלחת מטעם הפרלמנט האירופי, אך משרד החוץ הישראלי הטיל וטו שכן מפלגתה "גזענית ומכחישת שואה". אביה, ז'אן־מארי, היה עדיין מנהיג המפלגה.
אני לא מאמינה בקהילה יהודית. בעיניי יש רק קהילה אחת, והיא הקהילה הלאומית. זה קשור לגישתי נגד ההתבדלות הקהילתית. מדובר בסוג של הפרדה שלא תואמת את הרוח הצרפתית"
את מאוכזבת מכך שאיש בהנהגה הישראלית לא רוצה לפגוש אותך?
"זו בעיקר תחושה של אי־צדק. באמת שניסיתי בכל הדרכים להידבר עם נציגי הקהילה היהודית, ותמיד סגרו לי את הדלת בפנים. ב־2011 פגשתי את השגריר הישראלי באו"ם באירוע ואז הוא חטף על הראש. יש לי חברים בישראל שמזמינים אותי כל הזמן, אבל אבוא רק אם יזמינו אותי רשמית. אין לי חשק לעוד השפלות".
היית רוצה לבקר ביד ושם?
"הייתי באתרים שבהם נרצחו יהודים בפולין והנחתי זר על האנדרטה בהונגריה. אין לי בעיה עם זה. להפך".
מהי עמדתך לגבי ירושלים?
"אני חושבת שירושלים שייכת לאנושות כולה וצריכה להיות תחת פיקוח בינלאומי. היא יסוד חיוני בתרבות שלנו וצריכה להיות מקדש".
אמרת פעם שאת בעד שתי מדינות לשני עמים. את עדיין מחזיקה בדעה הזו?
"כן, אבל אין לי פתרונות. חשבתי שאם תהיינה שתי מדינות אז פלסטין תקבל עליה אחריות לנעשה. היא מדינה כשהיא זקוקה לסיוע, אבל לא ממלאת את חובותיה בנושא ארגוני טרור הפועלים משטחה. אני מאוד קשורה לישראל וביטחונה חשוב לי מאוד. אני חושבת שלאנשים יש זכות מלאה לחיות בשלום בארצם בגבולות מוכרים. מה שאני אומרת קצת שחוק, כך שלא ממש עזרתי בפתרון הבעיה".
מדיניות החוץ אינה החלק החזק של מארין לה פן. ההצעות שלה כלליות מאוד והיא אינה מפגינה בקיאות בפרטים. למרות זאת, חשוב לה להשתתף בשיח הבינלאומי, שימצב אותה כמועמדת ראויה לנשיאות.
מהי עמדתך בנושא הגרעין האיראני?
"זה לא פשוט. אי־אפשר למנוע מאיראן יכולת גרעינית אזרחית, בעיקר עכשיו, בעיצומו של משבר האקלים ומשבר האנרגיה. אבל אין מצב שאיראן תשיג נשק גרעיני. הפיקוח צריך להיות מאוד קפדני".
האם צרפת תצא להגנת ישראל במקרה של התקפה גרעינית?
"ברור. ברור. אני בעד מדיניות שבה הצרפתים נמצאים במרחק שווה משני הצדדים בזמן שלום או בסכסוכים לא אינטנסיביים. אבל ברגע שיש מתקיפים ומותקפים אנחנו נתמוך בידידינו הישראלים".
אבל את נגד שליחת חיילים צרפתים לאוקראינה. איך זה מסתדר?
"אני נגד תרחישים מדומיינים. אני יודעת שבישראל חיים עם החרדה הזו כל הזמן. אבל הנשק הגרעיני הוא ההרתעה הכי גדולה שלכם. אני פחות מודאגת מכם".
מה המסר שלך לישראלים?
"יש לנו המון במשותף. אנחנו פטריוטים, מאוד קשורים לאומה ולחירות, לתרבות ולזהות שלנו. אתם בוודאי מבינים את המאבק שלנו לשמור על זכותנו להישאר מי שאנחנו, לשמור על המסורות והמנהגים. התשוקה הזו הניעה את היהודים לבנות את ישראל. יש קשר עמוק בין העם הישראלי והצרפתי".
ב־2017 לה פן נסעה ללבנון ונפגשה עם הנשיא דאז, מישל עאון, שהיה מקורב לחיזבאללה. לשאלה אם תמשיך בקשריה עם לבנון היא משיבה: "אני מועמדת לנשיאות צרפת ופוגשת הרבה מנהיגים פוליטיים. ככל שאני פוגשת יותר אנשים אני מרגישה טוב יותר. זה לא אומר שאני מסכימה איתם. פגשתי את פוטין, פגשתי את נשיא צ'אד, אידריס דבי, פגשתי את עאון כי הוא היה נשיא לבנון. אבל טרור הוא הקו האדום שלי. אני מבינה זאת יותר טוב מכל אחד אחר, בהיותי הפוליטיקאית היחידה בצרפת שחוותה התקפת טרור. הייתי בבניין בזמן שהתפוצץ בו מטען של 20 קילו דינמיט. אני יודעת מה זה להתעורר עם חתיכות זכוכית מסביב. אני נגד כל ארגון שתוקף אזרחים".
זה קרה בנובמבר 1976, כשבני הזוג לה פן יצאו לצפות עם חברים בבחירת ג'ימי קרטר לנשיאות ארה"ב. הפצצה הוטמנה בבניין על ידי מתנגדיו של ז'אן מארי לה פן. מי שהניח אותה שם מעולם לא נלכד. שלוש הבנות - מארי קרולין (16), יאן (13) ומארין (8) - מצאו את עצמן ברחוב, רועדות מקור, עטופות בשמיכות שקיבלו מהשכנים. בכתבה ביוגרפית ארוכה שפורסמה ב"פארי מאץ'" מ־2015 מגלה העיתונאי קלוד אסקולוביץ', שליווה את משפחת לה פן לאורך השנים, כי ההורים השאירו את הבנות המבועתות כבר למחרת לבדן, בדירה חדשה, עם המטפלת. "היינו צריכים להשיג מסמכים חדשים", תירץ האב. עד היום, מספר אסקולוביץ', הפיגוע הוא הזיכרון המוקדם ביותר של מארין לה פן. כל מה שקדם לו נמחק.
משפחת לה פן היא הריאליטי החביב על הצרפתים מאז שנות ה־70. הכל התחיל עשור קודם לכן, כשז'אן מארי לה פן, בנו היתום של דייג מאזור ברטנה, עורך דין במקצועו וקצין לשעבר בצבא הצרפתי שלחם בהודו, בסין ובאלג'יריה (שם הואשם בעינוי עצירים), נשא לאישה את פיירט לאלן, בתו של סוחר יין אמיד מבורדו ונערת שער. לזוג נולדו שלוש בנות. מארין היא בת הזקונים.
ב־1972 הקים ז'אן מארי את החזית הלאומית על הריסותיה של מפלגה לאומנית אחרת, "הסדר החדש". לה פן הצליח לחבר בין ניגודים מוחלטים: משתפי פעולה עם הנאצים מתקופת הכיבוש, מלוכנים ואנשי מחתרת צרפתים לאומנים שלא מצאו את מקומם בימין של שארל דה גול או בשמאל הקומוניסטי שהיה פופולרי באותה תקופה.
אחרי הפיצוץ המפורסם המשפחה עברה לאחוזה המיתולוגית Montretout בסן קלו הסמוכה לפריז. הבניין היה שייך בעבר למעריץ של ז'אן מארי לה פן, וכשנפטר הוריש לו את הנכס. כל בנות המשפחה התגוררו או עדיין מתגוררות בווילה המפוארת, שבקומה העליונה שלה שוכן משרדו של ז'אן מארי.
ב־1987 עזבה פיירט את ז'אן מארי עם הביוגרף שהזמין לכתוב את ספר זיכרונותיו, ז'אן מרסיי, ואף הצטלמה בעירום לפלייבוי הצרפתי כדי לבייש את בעלה לשעבר שאותו היא מתארת כגס רוח. בראיונות מאותה תקופה היא לא חוסכת בפרטים אישיים על משפחתה, ומספרת לעיתון "גלוב" כי "שתיים מבנותיה איבדו את בתוליהן ליהודים". לימים שבה הביתה, וכיום היא מתגוררת בביתן הקטן הסמוך לווילה של לה פן. ז'אן מארי עצמו התחתן שוב ב־1991 עם ג’ני פסשוס ועבר להתגורר איתה. הוא עדיין שומר על הקומה העליונה ומקפיד להגיע למשרדו כל יום.
5 צפייה בגלריה
לפעמים הוא תומך באריק זמור לנשיאות, ולפעמים בבתו. מארין לה פן ואביה, ז'אן מארי לה פן
(צילום: GettyImages)
יאן, האחות האמצעית, הייתה נערת שעשועים שעבדה במועדון הים התיכון וניסתה, ללא הצלחה, לעזוב את המשפחה המקוללת. מארין ליוותה את יאן כשילדה את מריון והשתיים אף גידלו אותה יחד, עד שיאן התחתנה עם ידיד המשפחה ופעיל התנועה סמואל מרשל. למרות שלא היה אביה הביולוגי של מריון, מרשל הכיר בה וגידל אותה כבתו עד שנפרד מיאן. ב־2013 גילה השבועון "ל'אקספרס" כי אביה של מריון הוא העיתונאי וההרפתקן רוז'ה אוק, שהיה שבוי של החיזבאללה בלבנון ב־1987 והואשם בריגול למען הצרפתים. מריון תבעה את העיתון על הפרת פרטיות, אך בספר הזיכרונות שיצא אחרי מותו אישר אוק את העובדה שהוא אביה של מריון, והודה שעבד כמרגל עבור שירותי הביון הישראלי בסוריה במסווה של עיתונאי. יאן היא הבת היחידה שנשארה קרובה לז'אן מארי, והקפידה להתרחק מפוליטיקה כמו מאש. היא אחראית על ארגון האירועים של החזית הלאומית, יותר לצורך פרנסה מאשר מתוך אידיאולוגיה.
ב־2011 הפכה מארין לה פן לנשיאת החזית הלאומית, כשאביה פרש מהתפקיד אחרי 39 שנה והשאיר לה את מפתחות המפלגה. זו לפחות הגרסה הרשמית. אחרי מחלוקות אידיאולוגיות וסכסוכים מתוקשרים שבהם סיפר מדוע היא לא מתאימה לעמוד בראש המפלגה, ובעיקר לאחר שחזר על הצהרת “תאי הגזים היו פרט זניח בהיסטוריה”, "הועזב" ז'אן מארי. ב־2018 שינתה לה פן את שם המפלגה לאיחוד הלאומי, ניקתה אותה מהגזענים הוותיקים ויצאה לדרך חדשה. ז'אן מארי נשאר במבצר המשפחתי, מקליט כל שבוע ראיון שבו הוא חולק את הגיגיו על החיים. לפעמים הוא תומך באריק זמור לנשיאות, ולפעמים בבתו.
אבל הבגידה הגדולה ביותר הגיעה דווקא מאחייניתה האהובה של מרין, מריון, חברת האסיפה הלאומית הצעירה ביותר בהיסטוריה של צרפת. היא הספיקה להפוך מהתקווה הגדולה של המפלגה למתחרה של דודתה לפני שפרשה זמנית מהפוליטיקה, והכל לפני גיל 32. מריון ידועה כקתולית אדוקה ושמרנית קיצונית, שמחליקה בגרון בעיקר בזכות הכריזמה שירשה מסבא.
בשבוע שעבר הגיעה מריון לאסיפת בחירות בטולון, מעוז מפלגת האיחוד הלאומי, לתמוך ביריבה המר של לה פן, אריק זמור. "אני פגועה ואני לא רוצה לדבר על זה. זה עניין אישי", אמרה לה פן למראיינים שניסו לחטט בפצע, והוסיפה: "מריון המסכנה הפכה לגלגל ההצלה של מסע הבחירות השוקע של זמור. מגיע לה יותר מזה".
הסיפור של אריק זמור, שהתחיל כסיוט עבור לה פן, הולך ומתגלה כברכה. זמור, פרשן טלוויזיה יהודי פופולרי, הקים מפלגה ימנית קיצונית אפילו יותר מזו של לה פן. קוראים לה ה"רקונקט" – הכיבוש מחדש, דימוי מימי האינקוויזיציה.
מצד אחד, זמור גזל מלה פן בוחרים ופרלמנטרים שקצו בקו המתון שהיא מציגה כדי לזכות באהדת בוחרי הימין־מרכז; מצד שני, פתאום היא מצטיירת כמתונה יותר, וגם הסקרים לטובתה. את המצביעים שאריק זמור גנב לה מימין היא סחבה, בתורה, מואלרי פקרס, מועמדת הרפובליקנים, שמדשדשת במקום השלישי או הרביעי בסקרים, כשהיתרון נודד פעם אליה ופעם לזמור.
כשאני שואלת את לה פן מה ההבדל בינה לבין זמור היא יורה תשובה שהיא מחזיקה בבטן כבר הרבה זמן: "אריק זמור הוא אידיאולוג. יש לו רעיונות נעלים של מלחמת דת. אני לא נלחמת בדת. אני זוכרת מה מלחמות הדת עוללו לצרפת בהיסטוריה. אני נלחמת באיסלאם הקיצוני. בצרפת יש לכל אדם זכות לדתו, אבל האיסלאם הקיצוני הוא רודנות. זמור לא מוסיף שום דבר שעשוי להביא לפתרון הבעיה, אבל הוא יוצר הרבה מחלוקות. המלחמה בהגירה הענקית הבלתי חוקית הפכה לקונצנזוס והוא הצליח לפורר את האחדות מבפנים. על כך אני נוטרת לו טינה. הוא קריקטורה של העקרונות החשובים שאני נלחמת עליהם, והופך אותם בכך לפחות אפקטיביים".
הצרפתים מוכנים לאישה נשיאה בארמון האליזה?
"כן. צריך לנסות. אני חושבת שנשים חשות טוב יותר בזמן אמת את הסכנה, את המציאות, את היום־יום. אנחנו נשים, אמהות, יש לנו ילדים. אנחנו חייבות לצפות את העתיד. נשים גם פחות נהנות מכוח ומתעניינות יותר בטובת הכלל. אני מביטה במנהיגות שונות מאוד כמו מרגרט תאצ'ר, אינדירה גנדי, אנגלה מרקל. הן לא שם בשביל הכוח אלא כי יש להן עקרונות. זו דרך אחרת לעשות פוליטיקה. הגיע הזמן לנשיאה".
עכשיו נותר לה רק לשכנע את הצרפתים, שבינתיים ממשיכים לתמוך בנשיא המכהן עמנואל מקרון בכל הסקרים.
