בבית העלמין ירקון, בערב שמחת תורה, התקיימה הלוויה לא שגרתית: הלוויה זוגית. בני הזוג חנה, בת 91 במותה, ודוד, בן 93 במותו, חלקו חיים שלמים. הם היו נשואים יותר משבעה עשורים ונפטרו, כפי שביקשו בשנים האחרונות, בהפרש של כמה שעות זו מזה.
מודעת האבל שפורסמה בערב החג ב"ידיעות אחרונות" על מותם של בני הזוג משכה את תשומת הלב, ואכן מאחוריה התגלה סיפור אהבה מדהים שהתפרש על יותר מ-70 שנה ונמשך עד הרגע האחרון. "להורים שלנו היתה אהבה מטורפת", סיפרה בתם של חנה ודוד ז"ל, אורנה שובל רגב. "שנים של הבנה וכבוד הדדי. הם גם תמיד היו מסונכרנים. אבא שלי יכל לקום באמצע הלילה ואמא מיד הרגישה אותו והתעוררה גם".
הסנכרון ביניהם נמשך עד הרגע האחרון. "אבא הלך לטייל בקניון עם המטפל שלו", סיפרה אורנה. "ב-11 בבוקר אמא, שהייתה כבר מאוד חולה וטופלה בבית, נשמה את נשימותיה האחרונות. בדיוק באותה שעה אבא התחיל להרגיש בחילות קשות ותחושה כללית לא טובה וביקש לחזור הביתה, שם בישרנו לו את הבשורה הקשה. הוא תפס את הראש וצרח 'רציתי ללכת לפניה'. מאותו רגע הוא לא הפסיק לצרוח ולהיאנק מכאבים. לקחנו אותו לבית החולים, ושם הוא נפטר, פחות מ-12 שעות אחרי אמא. הוא מת משברון לב".
עבור אורנה ואחיה דורי מדובר בטרגדיה כפולה, שבה איבדו את שני הוריהם תוך יום אחד. "זה עצוב נורא", אמרה אורנה, "אבל ברגע שראיתי את הכאב של אבי בשעותיו האחרונות, וכשהעיניים היפות שלו נעצמו, הבנתי שהוא הגיע לשלווה". דורי הוסיף: "יש נחמה בזה שהם נפטרו יחד. הם דיברו על זה שהלוואי שהם יוכלו למות יחד. גם אני חששתי מהמצוקה של מי מהם שיצטרך להתמודד עם לכתו של האחר".
סיפורם של בני הזוג רגב הוא סיפור אהבה ארצישראלי קלאסי: דוד הוא יליד תל אביב, פלמ"חניק שהמשיך לשירות בחיל האוויר. חנה עלתה בגיל שלוש מפולין, למדה בגימנסיה בהרצליה והמשיכה ללימודי אחיות בחיפה. הם נפגשו בעיצומה של מלחמת העצמאות, כששניהם מגויסים, ומאז לא נפרדו. הם נישאו בחצר הוריה של חנה ברעננה עם כיבוד צנוע של סודה וכריכים ובנו את חייהם בתל אביב עד שנת 1967, אז עברו יחד לגבעתיים, שם הם חיו עד יומם האחרון.
"כשהגעתי לחברה קדישא לרישום הם אמרו שזו בטח תאונה", סיפר דורי. "עניתי שממש לא, זה היה מתוכנן. הם היו זוג נפלא, הם לא הספיקו לריב ב-70 שנות נישואיהם. הם חיו יחד חיים טובים וקיוו לסיים אותם יחד, וכך היה".
