בטרם יצאו למבצע "מגן וחץ", במערכת הביטחון העריכו שכמו בסבבים קודמים גם הפעם הג'יהאד האיסלאמי יגיב במהירות - ובעיקר במטחי רקטות - כנקמה על חיסול שלושת בכיריו. מה שלא היה ברור הוא אם חמאס יצטרף לתגובה, או שכמו בפעמים קודמות יסתפק באמירות מילוליות ובמתן אור ירוק לג'יהאד האיסלאמי להגיב.
ההערכה הזו לא התממשה: מטחי הרקטות החלו רק היום בצהריים - אחרי יותר מ-30 שעות מהחיסולים. גם הג'יהאד וגם חמאס ותומכיהם במדינות האזור הסתפקו עד אזבגינויים. גם הניסיון של הג'יהאד אתמול אחר הצהריים לשגר טיל נ"ט מדויק לשטח ישראל כדי להרוג באמצעותו נוסעים ברכב בכבישי עוטף עזה, באוטובוס או ברכבת, לא התממש בזכות מודיעין מצוין שהיה לצה"ל בזמן אמת על הפעולה. אותו מודיעין אפשר לפגוע בחברי החוליה שנסעו בחאן יונס באמצעות כטב"ם, בדרכם לעמדה שממנה עמדו לירות.
מאז ועד שעות הבוקר המאוחרות של יום רביעי שרר שקט שאפשר לכנותו מוזר - והופר בשעות הצהריים כשצה"ל החל לתקוף חוליות משגרים ואמצעי שיגור של הג'יהאד. זמן קצר לאחר מכן, החלו כאמור מטחי רקטות לעבר עוטף עזה ואשקלון. התקיפות שצה"ל ביצע היום בצהריים נועדו לסכל את כוונת הג'יהאד למשוך את ההתשה עוד כמה ימים, וכך לארגון הטרור לא נותר ברירה והוא החל לשגר רקטות.
אפשר להעריך בסבירות די גבוהה שהשקט שנשמר שעות ארוכות אינו מקרי וגם אינו רק תוצאה של ההלם, המורא והבלבול שאחזו במפקדי הג'יהאד האסלאמי שנותרו בחיים ואשר החליפו את שלושת הבכירים שחוסלו. נראה שבעקבות מהלך הפתיחה של מבצע "מגן וחץ", אנחנו עדים כעת לשינוי ואולי אפילו תפנית באסטרטגיה של הג'יהאד האסלאמי ושל חמאס.
נראה שהג'יהאד ניסה טקטיקת תגובה חדשה. במקום "הפצצת שטיח" מיידית באמצעות מטחים של עשרות רקטות שמשוגרים לשטח ישראל - הג'יהאד ניסה לשלב בין פגיעות קטלניות ומדויקות באמצעות טילי נ"ט ו"התשה שקטה" של ישראל באמצעות אילוץ העורף האזרחי בישראל להישאר בכוננות ולשבש את שגרת החיים בו רק באמצעות איומים.
על ידי שיבוש חיי הכלכלה, שגרת החיים ואיכות החיים של תושבי הדרום - הג'יהאד וחמאס משיגים הרבה יותר מאשר באמצעות ירי רקטות, שיותר מ-90% מהן מיורטות על ידי כיפת ברזל. אפילו רקטות לעבר גוש דן כבר אינן נחשבות להישג בעיני ארגוני הטרור ברצועת עזה, מכיוון שרק לעיתים רחוקות הן גורמות לנזק או לאבדות בקרב תושבי ישראל. בדרך כלל 10 דקות אחרי האזעקה - האירוע מסתיים כלא היה. זאת כמובן בתנאי שאחת הרקטות לא פגעה וגרמה אבדות והרס - מה שקורה לעיתים רחוקות.
לצד הניסיון להוציא פיגועי נ"ט והתשת העורף הישראלי, ייתכן שיש גם מרכיב שלישי לטקטיקה החדשה - מארבי רקטות שיונחתו בבת אחת ובהפתעה, אחרי שתוסר הכוננות בישראל והתושבים יחזרו לשגרה.
על אף הסיכול של הירי של חוליית הנ"ט ע"י צה"ל אתמול אחר הצהריים, הג'יהאד לא הפסיק את המאמצים ואת החיפושים אחרי נקודת תורפה בעורף הישראלי - במטרה לשגר טי"ל נ"ט מדויק שיאפשר לארגון לנקום בנוסח "עין תחת עין" המזרח התיכוני. בתוך כך, הוא מאלץ את תושבי עוטף עזה להימנע מתנועה בדרכים ולשנות את סדרי החיים שלהם. המצב הפסיכולוגי של חרדה מתמדת ממטח הטילים שיבוא הוא בלתי נסבל כשהוא נמשך יותר מיממה או שתיים, וחמאס והג'יהאד האיסלאמי יודעים זאת - ולזה בדיוק הם מכוונים.
יתרון נוסף של הטקטיקה החדשה הוא שישראל הייתה מנועה כביכול מתגובה חריפה כל עוד לא היו שיגורי רקטות או טילי נ"ט לשטחה. במצב כזה, הג'יהאד וחמאס לא ספגו נזקים כבדים ויכלו להמשיך בשגרת יומם, בעוד תושבי עוטף עזה צמודים לממ"דים ולמקלטים ואינם יכולים לצאת מיישוביהם.
למעשה הג'יהאד כבר התחיל לנקוט בטקטיקה הזאת כבר לפני יותר משנה כאשר איים לשגר טילי נ"ט לשטח ישראל בעקבות הרג אחד ממנהיגיו בשומרון. כדי לשבור את ההתשה השקטה שארגון הטרור כפה אז על ישראל - יצא לצה"ל למבצע "עלות השחר" שגבה מחיר כבד מהג'יהאד.
הטקטיקה הזאת משרתת גם את חמאס, שאינו רוצה בעימות אש עצים עם ישראל ואינו מעוניין שהג'יהאד יאלץ אותו להצטרף לעימות כזה. הנזק העיקרי שנגרם לחמאס במצב כזה הוא סגירת המעברים לרצועה - כ-17 אלף עזתים שעובדים בישראל אינם יכולים לצאת לעבודתם. חמאס יכול להרשות לעצמו כמה ימים כאלה כאשר בתמורה הוא זוכה ליוקרה כשהוא מתייצב לצד הג'יהאד ומשבש את שגרת החיים של תושבי הדרום.
השילוב הזה בין מארבי טילי נ"ט להתשה שקטה מסב נזק כלכלי ופסיכולוגי לתושבי מדינת ישראל, בעיקר לאזרחים בעורף. כמו כן, הוא עשוי להסתיים באובדן חיים במצב שבו מארב נ"ט עזתי יצליח לפגוע ברכב ישראלי.
במקביל, ממשיכים המצרים והקטארים וגם שליח האו"ם במאמציהם להביא לרגיעה יציבה. אפשר להניח שבישראל הבהירו הגורמים המדיניים לבני שיחם כי התשה שקטה ואיום נקודתי בטילי נ"ט על אזרחים אינה אופציה שניתן להשלים עמה.