בחולצות לבנות, עוטים מסכות קורונה וחובשים כובעים לראשם, הובילו היום (רביעי) בכירי המוסד את ארונו של מ', איש הארגון שנהרג באסון השיט באגם מאג'ורה באיטליה. "הוא היה איש של ערכים, חבר אמיתי, אדם מסור ונאמן", ספד לו ראש המוסד דוד (דדי) ברנע בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון, "הוא אהב את הים והשלים קורס סקיפרים, במהלך השיט הוא היה בעננים". קרוב משפחתו הוסיף: "הוא לקח איתו הרבה סודות, אף אחד לא ידע מה הוא עושה".
ברנע סיפר על איש המוסד מ', ששמו ותמונתו נאסרו לפרסום: "הכרתי אותו מנסיעה משותפת אחרת ומשירות משותף רב שנים בארגון. במעמד זה אני מבקש לדבר על האדם, החבר, איש המוסד שהקדיש את חייו הבוגרים לביטחון המדינה. הכרתי אותו כמקצוען ברמה הגבוהה ביותר, בעל נועם הליכות, אוהב אדם, טוב לב, רגוע ושקט. דמותו מצטיירת לי עם חיוכו הקבוע וגומות החן שלו. הוא היה איש של אנשים, תמיד היו סביבו מבוגרים וצעירים, זרים וישראלים, ועם כולם ידע לדבר בשפתם, תרתי משמע, ובאופן רגוע ומכבד".
ברנע סיפר על אדם צנוע ונטול אגו, שביטחונו העצמי אפשר לו להתמודד עם מצבים מורכבים בשירותו: "כל דבר שעשה לווה באותו חיוך צנוע שכולם מדברים עליו. הוא היה איש של ערכים ומצוות שבין אדם לחברו".
לדבריו, "הקסם של המים משך אותו. הלב נשבר כשחושבים שאת מותו מצא דווקא במים סוערים. הוא הרגיש הגשמה של ממש בחיבור שבין הספינה למים, לאגם. עכשיו, כאתה מביט אלינו מהעננים, אני רוצה לומר לך: אנחנו אוהבים אותך, מעריכים אותך מאוד, ולא נשכח לעולם את דמותך ואת תרומתך הרבה למוסד. הותרת לנו מורשת של מקצועיות ואנושיות. פעלת בחשאי משך כל חייך הבוגרים - גם לאחר מותך לא נוכל לספר בפומבי על מעשיך הרבים, המשמעותיים והמועילים לעם ישראל. לכולנו. יהי זכרך ברוך".
אחיו הגדול של מ' סיפר על זיכרונות ילדותם: "בבית הספר היסודי הייתה תחרות של בניית ארמונות בחוף הים, ואחינו היקר זכה במקום הראשון. הפרס היה כרטיס טיסה למקסיקו, כדי להשתתף בתחרות בינלאומית. אבי, זכרונו לברכה, לא היה מוכן אפילו לשמוע. אני זוכר שאפילו אנשי חינוך מבית הספר באו לדבר עם אבא, והוא נפנף אותם. ואולי, רק אולי בגלל החוויה המתסכלת הזאת, אחי החליט שלא רק שהוא יבקר במקסיקו - הוא יבקר כמעט בכל נקודה על פני כדור הארץ - וכך הוא חי את חייו. הוא ידע שפות, הכיר תרבויות והיה באמת איש העולם הגדול במלוא מובנה של המילה".
האח המשיך וסיפר: "הוא מיעט לדבר, תמיד זה מילה פה, מילה שם. כשהוא כן רצה להגיד משהו, כולנו הקשבנו, כי אלה תמיד היו דברי חוכמה שנאמרו בנועם. הוא מעולם לא כעס, מעולם לא קילל אף אחד, לא צעק ולא התעצבן - ואת אלה נזכור. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
בהמשך ספד ראש האגף: "נפרדנו לפני הנסיעה שלך, בראש ובזיכרון שלי זה קרה ממש אתמול. אתה באת מצויד בחיוך הנצחי שלך ואני, בפעם המי יודע כמה, בניסיון שכנוע שתחזור לשירות מלא - ניסיון שהסתכם בחיוך רחב יותר שלך, אבל שוב פעם נשארתי ללא מענה. ניסיתי לשכנע אותך, גמלאי שעדיין מסתגל, שככל שתהיה איתנו יותר בשטח, אולי תשכח בסוף לרגע שאתה פנסיונר. האמת, שזו הדרך שמצאתי באותו רגע כדי להגיד לך כמה אנחנו צריכים אותך. אוהבים אותך. רוצים ליהנות מהקסם שלך יותר. עוד יותר. אתה כמובן חייכת, קצת הובכת. הרגשתי שחששת שמא אפליג בשבחים עליך בפניך, משהו שהצניעות שלך לא תסבול יותר".
הוא הוסיף: "באתי לומר לך לא רק בשמי, בשם אגף שלם, עד כמה אני מצטער. אנחנו, חבריך על פני תבל, מצטערים שלא הספקנו לומר לך עד כמה ראינו בכך איש מקצוע, דוגמה ומופת. רצינו להזכיר לך עד כמה הערכנו את טוהר המידות שלך. היית איש צנוע, נעים הליכות, כזה שמכיר מול כל אתגר רק את המילה 'כן'. סלח לי, סלח לי שאיחרנו, באנו לומר לך עד כמה ראינו בך איש של מעשה, תמיד תכליתי".
ראש האגף סיפר על איש שידע לוותר על רצונותיו למען המשימות שהוטלו עליו במסגרת השירות: "30 שנה בחרת בדרך חיים והיית חלק מאיתנו. לימדת אותנו שהמשרד הוא בעצם בית, כזה שלא נפרדים ממנו גם אם חותמים על טופס פרישה. בקשה אחרונה לנו אליך, עם סוף המסע ויציאתך לדרך אחרת: אנא שמור על עצמך שם למעלה. עם חיוך כמו שלך, המלאכים יפתחו לך כל דלת. אנחנו פה בינתיים מנסים לעכל, מחכים שיתבהר. מאז שהלכת ענן קודר מעלינו, והלב כואב. נוח על משכבך בשלום, כולנו נתראה בהמשך".
ההלוויה נערכה לפי כללי הטקס הצבאי, ובמקום פרוסים מאבטחים רבים. מהמוסד נמסר היום: "איבדנו חבר יקר, עובד מסור ומקצועי שהקדיש את חייו לביטחון מדינת ישראל במשך עשרות שנים, גם לאחר פרישתו".
המוסד אישר היום בצהריים לראשונה כי איש הארגון נהרג, והוסיף כי "בשל שירותו בארגון לא ניתן להרחיב אודותיו". גופתו הוחזרה הלילה לישראל, לאחר שכלי תקשורת מרכזיים באיטליה פרסמו אתמול כי שמו הוא ארז שמעוני. עם זאת, תמונתו לא צפויה להתפרסם בשל עברו הביטחוני. המנוח נחשב לגאון בתחומו. קרוביו ידעו מעט מאוד על הקריירה הביטחונית שלו.
באסון ההתהפכות נהרגו עוד שלושה בני אדם, בהם שני סוכני ביון איטלקים ואשתו של בעל היאכטה. לפי הדיווחים, יתר הנוכחים היו גם הם אנשי מודיעין מישראל ואיטליה. התאונה הטרגית זכתה באיטליה לכינוי "אסון סוכני הביון".
בעיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה" הובאו היום לראשונה קטעים מעדותו של בעלי הסירה ששרד, קלאודיו קרימאנטי. לפי הדיווח, המוסד ביקש הבהרות מאיטליה לגבי מה שאירע. בעיתון צוין כי לא נעשתה נתיחה לאחר המוות, וכי סיבת המוות ברורה למעשה - טביעה. "התעלומה נוגעת לפעילות שירותי המודיעין בימים שלפני האסון", נכתב.
עוד נכתב כי "קשה לדמיין פעילות מודיעינית בתנאים אלו - של סירת תיירים ישנה, איטית ורעועה, בפומבי, במקום עמוס, באמצע האגם, שמוקף בסירות אחרות ועוברי אורח עם טלפונים". לצד זאת ציינו בעיתון האיטלקי כי "לאסון יהיו השלכות על עבודת שירותי המודיעין בכל האזור, על הקשרים שהושגו במשך שנים ובעתיד הקרוב, וגם על האחראים שאישרו את השיט הזה, או לפחות לא מנעו אותו".