מבין עשרות אלפי הפליטים שנטשו את בתיהם בערי אוקראינה המופגזות וחצו את הגבול למולדובה ישנם כ-5,000 יהודים - חלקם מקווים לחזור הביתה עם שוך הקרבות וחלקם מתכוונים לעלות לישראל. עד שיחליטו באיזה מסלול הם בוחרים שוהים מאות מהם בבית מחסה שנשכר על ידי הקרן לידידות והג'וינט, הנמצא בסמוך לבירת מולדובה, קישינב. שם הם מוצאים מקלט חם ובטוח, ומי שמעוניין – גם מסדיר את המסמכים הנדרשים כדי לעלייה.
"בבית המחסה הזה יש 280 מיטות ובלילה המקום התמלא עד אפס מקום ביהודים שברחו מאוקראינה", סיפר היום (שישי) בני חדד, מנהל מערך העלייה בקרן לידידות שמסייע ליהודי אוקראינה בקישינב. "יש פה קהילות מאודסה, חרקוב, קייב וגם בודדים שהגיעו מערים אחרות. כמחצית מתכננים לעלות לישראל".
לדבריו, הביקוש לעלות לישראל עולה על ההערכות: "אני לא מפסיק לקבל טלפונים של מאות אנשים שרוצים לעלות לישראל. כנראה שמבינים שזה שהשקט באוקראינה היה מצב זמני, ואם הם רוצים לעלות לישראל - זה הזמן".
אתמול, אחרי דרך ארוכה, הגיעו מאודסה לבית המחסה שלוש ילדות - סוניה, הדסה ותמרה - כל אחת עם משפחתה שלה. הן לא הכירו לפני כן אך גורלן חיבר ביניהן במהרה וכעת הן לא עוזבות אחת את השנייה. בזמן שהאבות שלהן נשארו באוקראינה להשתתף בלחימה נגד הצבא הרוסי, האמהות שלהן היו בקונסוליה הישראלית וטיפלו במסמכים הנדרשים לעלייה לישראל.
"נסענו במשך 14 שעות מאודסה לקישינב, היה לי מאוד עצוב לעזוב את הבית שלי", סיפרה סוניה ודמעה כשסיפרה על הפרידה מאביה: "הוא חיבק אותי ואמר לי שהכל יהיה בסדר ושאפגוש אותו בישראל, כשהוא יצטרף אלינו אחרי המלחמה".
תמרה, רק בת 10, סיפרה על הפרידה מאביה: "לא רציתי לעזוב אותו. הוא נישק אותי ובכיתי. הוא הבטיח שהכל יעבור ויהיה בסדר".
שלוש הבנות מתכוונות לשמור על קשר בארץ. "אמנם הכרנו כאן אבל כבר נהיינו חברות טובות", הן אומרות. "הבטחנו להיפגש בישראל".
כאמור, לא כל הנוכחים בבית המחסה מתכננים עלייה, אלא מעוניינים לחזור לבתיהם, שם יש להם משפחה, חברים, תעסוקה וחיים שלמים. יסמין רבקה (13), שבשונה מרוב הפליטים היהודים האחרים מדברת בעברית, סיפרה שהיא מחכה לחזור לבית באודסה אך מבינה שזה ייקח זמן. כ-20 שעות היא נסעה עם משפחתה בדרכים, בלי לדעת אם יהיה להן בית לחזור אליו.
"כשאמרו לי שאנחנו צריכים לעזוב בכיתי בלי הפסקה, אבל כששמענו את ההפצצות ידעתי שאני צריכה להיות הבת הבכורה האחראית ולעזור להורים שלי עם אחים שלי הקטנים שפחדו ולא ידעו מה קורה", סיפרה. "אמרתי לאחי הקטן שזה משחק ושאם הוא יארגן את הבגדים שלו לפני כולם אז אקנה לו את המיץ האהוב עליו - מיץ תות. עם אחותי הקטנה זה לא הצליח כי היא כבר קראה בטלפון את החדשות והבינה שאם לא נצא משם זה יהיה מסוכן".
גם גבריאל בן ה-14 הגיע מאודסה והוא שוהה בבית המחסה כבר שלושה ימים. "הגעתי לכאן עם אמא שלי וחברה שלה, אנחנו מכאן נמשיך לקישינב ונשאר שם עד סוף המלחמה", סיפר.
לדבריו בשל הבריחה ההמונית מאוקראינה למולדובה יש מחסור במקומות לינה בבירה קישינב, והמקומיים לא מביעים עניין בלארח אותם, כך שהלינה בבית המחסה הייתה האופציה היחידה. "לא רציתי לעזוב את הבית שלנו אבל אמא שלי אמרה שאין לנו ברירה, שאם נישאר אולי לא נצא מזה בחיים", אמר.
בימים האחרונים הקונסוליה הישראלית במולדובה עמוסה בפניות של יהודים המבקשים לעלות לישראל. מאות הפניות הובילו לכך שהסוכנות היהודית והקרן לידידות העמידו טיסות עולים במהירות בזק ובשבועיים הקרובים צפויים כ-1,000 יהודים אוקראינים להגיע ממולדובה לישראל.
מאחורי מבצע העלייה מאוקראינה לישראל יש היערכות רבה של הסוכנות היהודית והקרן לידידות, יחד עם משרדי הממשלה ובראשם משרד העלייה והקליטה: כ-3,500 מיטות נשכרו בבתי מלון במדינות השכנות לאוקראינה ובמרכזים נוספים כדי לקלוט את זרם הפליטים היהודים המבקשים לעלות לישראל, וצוותים מקומיים עוסקים כל העת באיתור מקומות לינה נוספים. בגבולות סביב אוקראינה פועלים מאות מתנדבים יהודים ונוצרים, שהתגייסו למאמצי החילוץ של הפליטים היהודים ומסייעים לאנשי הסוכנות היהודית והקרן לידידות לשנע את הפליטים למרכזי העלייה במדינות הסמוכות.