לאחר 40 שנים, י' (58) ששירת כחובש קרבי וחובש מוטס ביחידה 669, הוכר על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל הסובל מפוסט טראומה. זאת לאחר שחזה במראות קשים בעת שפינה פצועים במהלך מלחמת לבנון הראשונה, בין היתר גם באסון צור השני. י' אמר ל-ynet: "אני שמח שסוף סוף משרד הביטחון הכיר בפגיעה שחוויתי. לצערי זה קרה רק לאחר שנאלצתי לתבוע את המשרד".
י' התגייס לשירות חובה בצה"ל בנובמבר 1982. לאחר הכשרתו הוא הוסמך כחובש קרבי וחובש מוטס, והמשיך לשרת ביחידת החילוץ של חיל האוויר גם בתום שירות החובה שלו. מתביעתו נגד משרד הביטחון עולה כי לפני כ-14 שנים, לאחר שסיים שירות מילואים אחרון, י' החל לסבול מחרדות, פחדים ופלאשבקים של אירועים שחווה בלבנון.
במלחמת לבנון הראשונה, י' השתתף בכמה גיחות לחילוץ פצועים, בהן כאמור גם באסון צור השני. האסון התרחש ב-4 בנובמבר 1983 בעיר הלבנונית צור, כאשר מכונית תופת התפוצצה ליד שער הכניסה למפקדת צה"ל ומשמר הגבול בעיר. באסון נהרגו 59 בני אדם, בהם 16 שוטרי מג"ב, תשעה חיילי צה"ל, שלושה אנשי שב"כ ו-31 עצורים לבנונים. בתצהיר שהוגש בשמו של י' הוא תיאר: "נחשפתי לגופות מרוטשות, פגועות וקטועות על כל המשתמע מכך. אלה מראות קשים שלא עוזבים את זיכרוני".
ב-1986 השתחרר י' משירות חובה לאחר שנת קבע, אך המשיך לשרת במילואים. י' תיאר: "במשך כ-10 שנים לערך, בעודי משרת במילואים, הוחלט ביחידה כי כל מתגייס למילואים יעבור קודם הכשרה של ניתוח גופות במכון לרפואה משפטית באבו כביר, לצורך לימוד לקראת מקרי אמת בשטח. המדובר באירועים לא נעימים בלשון המעטה, שאף הם הותירו בי חותם בל ימחה.
"ניסיתי להתחמק מניתוח הגופות עקב החרדות שהתחלתי ללקות בהן, בין היתר באמתלה של היותי כהן, דבר שלא צלח בידי. כך, נדרשתי לנתח גופות במשך כארבע שנות שירות המילואים האחרונות שלי, עד ל-2008, אז הסתיימה תקופת השירות שלי. התחלתי לחוש חרדות, פחדים וכן פלאשבקים לאירועים מהעבר".
לאחר תום שירותו הצבאי, י' פתח חברה לליווי טיולים ואף הקים עסק לייבוא, אך נאלץ לסגור את עסקיו לאחר שלקה בהתפרצויות זעם שנבעו מבעיותיו הנפשיות, שהביאו לנטישתם של לקוחות ועסקים. אשתו של י' העידה כי הוא נהג להתעורר בלילות ולבעוט בעוצמה בקירות ובדלתות ביתם, עד שבני משפחתו עזבו את הבית לנוכח חששם מפניו.
י' פנה באמצעות עורך דינו, מיכאל פסקל, לקצין התגמולים של משרד הביטחון בבקשה להכיר בפוסט טראומה ובבעיה הנפשית שממנה הוא סובל כתוצאה מהמראות הקשים שאליהם נחשף במסגרת שירותו הצבאי. עם זאת, תביעתו נדחתה בטענה כי הבעיה הנפשית שלו התפתחה בעקבות התאבדותו של אחיו, ששירת במשטרה, ולאחר שבנו חלה בסרטן.
בעקבות כך, י' ערער על פסק הדין בפני ועדת הערר לפי חוק הנכים בבית משפט השלום בחיפה, בראשות השופט אבישי קאופמן. מומחה מטעם התביעה, הפסיכיאטר פרופ' חגי חרמש, קבע בחוות דעתו שמשרד הביטחון התעלם מתסמיני הפוסט טראומה שמהם סובל י', וכי יש להכיר בקשר הסיבתי בין הפוסט טראומה לבין שירותו הצבאי. רק לאחר הגשת הערעור לבית המשפט, ולאחר משא ומתן, משרד הביטחון שינה את עמדתו ובימים אלה הסכים להכיר בקשר בין הפוסט טראומה של י' לשירותו הצבאי.
עם שינוי עמדת משרד הביטחון, השופט קאופמן נתן תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים, וקבע בנוסף כי על המשרד לשלם עבור י' את הוצאותיו המשפטיות ואת שכרו של המומחה הרפואי. י' שיבח את עורך דינו: "אני מודה לו מאוד, הוא לא ויתר והלך איתי את כל הדרך הזאת".
י' יזומן בימים הקרובים לוועדה רפואית מטעם משרד הביטחון שתקבע את שיעור הנכות שלו, שבהתאם אלירה ייקבעו גובה הקצבה החודשית והזכויות המגיעות לו כנכה צה"ל לכל ימי חייו. הוא ביקש להדגיש את הצורך שלו ושל חיילי צה"ל נוספים בהכרה בקשיים הנפשיים שנובעים משירותם, ובסיוע להם: "דווקא אנחנו, החיילים שנחשבים לחזקים, בוגרי 669 או לוחמים ביחידות מיוחדות, נופלים בין הכיסאות בכל הנוגע להכרה בפוסט טראומה.
"עו"ד פסקל ניהל עבורי את המלחמות מול משרד הביטחון, וסוף סוף, רק לאחר שהגיש תביעה נגדם, הם הבינו שהם טועים והחליטו להכיר בי כנכה צה"ל בכל זאת. אני שומע בתקשורת על 'מסלול ירוק' ו'נפש אחת' במשרד הביטחון בכל הנוגע לסיוע לנפגעי נפש, אבל הדרך עוד ארוכה ואני עדיין נאלץ לממן מכיסי חלק מהטיפולים והתרופות. הגעתי לקצה גבול היכולת הנפשית שלי, ואני מספר את סיפורי למען החברים שלי שעוברים את אותה הקטסטרופה שאני עובר ועדיין לא זוכים לטיפול או להכרה".
