7 צפייה בגלריה
מקווים שהדמוקרטיה תנצח את הפוליטיקה. הפגנה נגד המהפכה המשפטית בניו יורק, לפני כשבועיים
אני לא ישן בלילות, אמר לי צעיר, פעיל באחד הארגונים היהודיים בארצות הברית. זה היה לפני שבוע. ארגון יהודי-אמריקני (IPF Israel Policy Forum) ביקש שאגיע למפגש עם חבורה של מנהיגים משורה של ארגונים - כולם פועלים בתחום חיזוק הקשר בין ישראל לארצות הברית. הם ביקשו לפרוק את מה שהיה להם על הלב ללא ציטוטים, כדי שיוכלו להתבטא באופן הפתוח והחופשי ביותר. הייתה שם בחורה אורתודוקסית, עם כיסוי ראש, היה שם תלמיד ישיבה, והיו עוד צעירים במגוון של תפקידים. בדרך כלל אני מגיע לארצות הברית כדי להשמיע, כדי להגן על ישראל, כדי להפריך את השקרים נגד ישראל, בעיקר מתוצרת האקדמיה והמדיה.
לא הפעם. הפעם הם רצו להשמיע. אלה היו הרבה דברים, שכמותם שומעים גם בישראל. אבל יותר מכל זו הייתה זעקה. האחד בחרדה, ממש חרדה, שהולך להיות נתק בין ישראל לרוב יהודי ארצות הברית; השנייה אמרה שבקצב הזה, היחס לישראל יהיה כמו היחס להונגריה ולפולין; אחר אמר שישראל עלולה לאבד את המעמד המיוחד שלה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. זו תהיה עוד מדינה רחוקה ומנוכרת. לא עוד ערכים משותפים.
ביידן: "לא אזמין את נתניהו לבית הלבן בקרוב"
התורמים הקבועים, הם מספרים, כבר לא מחזירים טלפונים. אצלנו, סיפר אחד מהם, אפילו האירוע החגיגי של הסדר נפגע. זה לא שיהודי ארצות הברית מתנכרים לפתע פתאום לישראל. זו ישראל, שמעתי שם, היא שהחליטה לפגוע במכנה המשותף עם יהודי ארצות הברית. המילה "חווארה" הוזכרה שוב ושוב, "הווארה" בלשונם, כאות קלון שכולו חרפה.
איך אפשר להתגאות בזהות היהודית כאשר בממשלת המדינה היהודית יש תמיכה בפוגרום? לא שלא ידעתי וכתבתי על הנזק האדיר שגורמים חלק מהמתנחלים, סמוטריץ' ובן גביר לכל אינטרס ישראלי ויהודי. אבל אין כמו משמע אוזניים ומראה עיניים. זה חמור. הרבה יותר חמור ממה שהיה נדמה לי. ישראל אמורה להיות מבחינתם אור לגויים, והנה, היא הופכת לחושך ליהודים. במקום מקור לגאווה - מקור לבושה. בדרך כלל אין להם בעיה להשמיע את הדברים תוך כדי הזדהות בשם ובתפקיד. לא הפעם. הם הגיעו כדי לפרוק את המתח העצום.
נחזור לליל הסדר. בקרב קהילות יהודיות מדובר באחד מאירועי השיא של הזהות היהודית. צעירים באוניברסיטאות מגיעים לסדר חגיגי ומשותף שמתקיים ביוזמת גופים כמו "הלל" וחב"ד, שיש להם סניפים כמעט בכל קמפוס ברחבי ארצות הברית. הפעם, אמר לי מנהיג צעיר מפילדלפיה, ההרשמה דלה. איכשהו, מה שקורה בישראל, מה שנראה כמו פגיעה בדמוקרטיה, מרחיק צעירים מהזדהות עם כל דבר שאולי, רק אולי, יש לו ריח של קשר עם ישראל. אלה רעידות המשנה של חווארה והרפורמה. זה לא התחיל היום ולא אתמול. מדובר בתהליך. גם תהליכים כאלה אפשר למתן, לעצור ואפילו לשנות כיוון. אבל בישראל מכהנת בימים אלה ממשלה שעושה כל מאמץ כדי ללחוץ על דוושת הניכור.
הם בקיאים במה שקורה בישראל, ודאי בקהילות שלהם. אי-אפשר למרוח אותם. אנחנו באותה סירה, אמרתי להם. אתם חייבים, ממש חייבים, להפריד בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל. לביקורת הנוקבת על מה שנראה כפגיעה בדמוקרטיה שותף רוב הציבור הישראלי, כולל גם כרבע עד שליש ממצביעי הליכוד. גם אתם, אני מזכיר להם, הייתם באותו מקום. הרי חלק גדול מהאמריקנים, ודאי מקרב היהודים, התחלחל ממהלכים מסוימים של דונלד טראמפ.
7 צפייה בגלריה
ישראל מכהנת בימים אלה ממשלה שעושה כל מאמץ כדי ללחוץ על דוושת הניכור
(צילום: EPA, רויטרס אלכס קולמויסקי )
הרי אחוזי התמיכה בימין הטראמפיסטי בארצות הברית גבוהים מאחוזי התמיכה בימין הקיצוני בישראל. האם זו סיבה להתנכר לה? בוודאי שלא. המכנה המשותף של ערכים משותפים היה ונותר. סיפרתי להם שפעם ועוד פעם כתבתי שהדמוקרטיה הישראלית חזקה יותר מהפוליטיקה. שיתפתי אותם בהערכה שלי, שהמחאה הציבורית תגרום לעצירת החקיקה. עברו שלושה ימים. ההמשך ידוע.
אנחנו יודעים, אמרתי להם, שיש בעיה עמוקה וחמורה יותר. ציונות הפכה למילת גנאי, בעיקר בקמפוסים. כמעט שוות ערך ל"גזענות". אבל שום ביקורת על ישראל לא צריכה להוביל לשיתוף פעולה עם השקר. נלחמים בו. הרי רוב יהודי ארצות הברית תומכים בציונות בהגדרתה המקורית והמקובלת. ציונות שעיקרה הוא זכות היהודים להגדרה עצמית במדינתם. זכות שמעוגנת בדין הבינלאומי ובאמנת האו"ם. והגזענות היא של אלה ששוללים את זכות היהודים למדינה. אנטי-ציונות היא גזענות.
7 צפייה בגלריה
מאות האלפים שיוצאים להפגנות מוכחים שהדמוקרטיה הישראלית יותר חזקה מהפוליטיקה. הפגנה בת"א, בשבוע שעבר
(צילום: AP)
אבל אז נכנסים לתמונה חווארה, סמוטריץ' ובן גביר. ואם זו הציונות, כפי שמציגים אותה אויביה, אז שומר נפשו ירחק ממנה. אלא שזו לא הציונות של רוב הישראלים. אז כן, יש בעיה עם הממשלה. יש בעיה עם מדיניות כזו או אחרת. יש בעיה עם קבוצה קטנה של חוליגנים מתוך הימין. אבל מאות האלפים שיוצאים להפגנות מוכיחים שהדמוקרטיה הישראלית דווקא חזקה ותוססת. וכן, היא כנראה חזקה יותר מהפוליטיקה.
רציתי להרגיע. רציתי לחזק את המכנה המשותף. אבל קטונתי. אני טיפה בים. כל כותרת על החקיקה, כל הצהרה של הממשלה על עוד מאחזים, כל החלטת כנסת על ביטול חוק ההתנתקות, כל התנכרות למתווה הכותל המקורי, כל אמירה של סמוטריץ' או בן גביר - מעמיקות את הניכור. ונדמה ששכחנו שיהודי ארצות הברית הם משענת כוח. אבל הכוח שלהם הוא גם פועל יוצא של ערכים משותפים ושל מה שעושה ממשלת ישראל. איפא"ק, הם אמרו לי שם, עשה אין-ספור טעויות בגלל ההזדהות עם נתניהו. נדמה לי שזה לא מדויק, אמרתי להם. ראשי איפא"ק ניסו ומנסים ליצור רושם ניטרלי. הם לא רפובליקנים ולא דמוקרטים. אבל בימים הקשים הללו, בין מחאת ההמונים בישראל, מחאת הרוב, לבין הממשלה, הם כועסים גם על הניטרליות של איפא"ק.
תמיהות על שיקול הדעת
ביום ראשון בערב היה אמור להתקיים באזור בוסטון מפגש ביוזמת IAC (ארגון הקהילה הישראלית-אמריקנית), בהשתתפות גלעד ארדן, שגריר ישראל באו"ם. הוא הודיע שלא יוכל להגיע. אפשר להבין אותו. כאשר בישראל דוהרת רכבת הרים, הדיפלומטים הישראלים במצב מאוד לא נוח. הם לא רצו לבטל את האירוע. רוברט מאיר, מראשי הארגון, ביקש בכל לשון של בקשה שאבוא להחליף אותו. על רקע מה שקורה בישראל, יש קהל שלא רוצה לוותר על המפגש.
מאיר עצמו טורח כבר שנים על העמקת הזהות עם ישראל. הוא מחנך את כל מי שהוא יכול, גם את בתו, עדי, לאהבת ישראל. היא עצמה הייתה נשיאת ארגון SSI (סטודנטים תומכי ישראל) באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בדרך כלל הוא מזוהה כאיש מרכז-ימין. דעותיו לא השתנו. אבל כמו הרבה מאוד אנשי ימין, היו לו תמיהות על שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות בישראל. הוא מתקשה לתמוך בנתניהו. לפני הכנס הוא ביקש: תן לקהל תמונת מצב אמיתית. אל תנסה לטייח. אבל אל תגרום לשום ייאוש.
גלנט קורא לעצור את חקיקת המהפכה המשפטית, לפני כשבוע
שעות בודדות לפני האירוע קיבל יואב גלנט הודעת פיטורים, בעקבות תמיכתו בהקפאת החקיקה. המונים בישראל הרחוקה יצאו לרחובות, כמעט בכל יישוב בישראל. לא היה עוד אירוע מחאה ספונטני כזה מאז קום המדינה. אלה היו הרגעים שבהם עוד ועוד אנשי ימין מובהקים הודיעו, בזה אחר זה, שלא חשוב מי צודק - צריך לקחת פסק זמן ולעצור את החקיקה. גם שלושה שרים פרסמו הודעות דומות. ישראלים ויהודים אמריקנים בצד השני של האוקיינוס היו במצב נפשי דומה לזה של רוב הישראלים. זה היה לילה של טלטלה.
אני מודה שמלאכתי מול הקהל הייתה קלה יותר. משום שהיה ברור שזה הלילה שבו המחאה היא לא מגזרית. היא כלל-ישראלית. לא היה שום צורך לטייח. אמרתי להם בדיוק את מה שכתבתי כאן בחודשים האחרונים. הם הקשו עם הרבה מאוד שאלות. לא היה צורך בהצהרה רשמית כדי לדעת שהחקיקה תיעצר. מאיר סיפר לי שהוא התקשה להירדם באותו לילה. בדיוק כמו רבים בישראל.
7 צפייה בגלריה
הלילה שלאחר פיטורי שר הביטחון - לילה של טלטלה. הפגנה נגד פיטורי גלנט, לפני כשבוע
(צילום: עמית שאבי)
וגם שם, בבוסטון הרחוקה, צעירות וצעירים להורים ישראלים תכננו הפגנה. קצין הביטחון של הקונסוליה הזהיר שיש מידע על כך שגורמים אנטישמיים עלולים לנצל את ההזדמנות לצורך פעולה. זה לא הרתיע אותם. הם יצאו להפגין, עם השלט הבולט והכואב: "אנחנו רוצים שתהיה לנו מדינה לחזור אליה".
ביום שלישי בערב הייתה מתוכננת לי הרצאה באוניברסיטת קולומביה, לא על המשבר בישראל. אבל אי-אפשר בלי הנושא המטריד בימים אלה את היהודים מעבר לים. הדמוקרטיה בסכנה? זו השאלה הקבועה. שאלה שכולה דאגה. ברקע כבר עמדו הדברים שאמר נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן - "ישראל לא יכולה להמשיך בדרך הזו. לא אזמין את נתניהו בקרוב" - שרק הוסיפו לדאגה. הם צעירים, הם מלאי להט פרו-ישראלי, אבל הם מעולם לא היו עם כל כך הרבה סימני שאלה. לאחר המפגש ניגשה אליי סטודנטית ושאלה: עם איזו ישראל אני צריכה להזדהות? זו של הממשלה, או זו שיוצאת להפגין ברחובות? אלה שני צדדים של ישראל, אמרתי לה.
שמרנים וליברלים יש בכל מקום. עכשיו יש תוספת של חשש מפגיעה בדמוקרטיה. הזדהות עם המדינה, אמרתי לה, היא לא תמיד הזדהות עם הממשלה. ובעיקר, אלה רגעי המבחן של הדמוקרטיה בישראל. אני מאמין שהיא תצלח אותם.
נטישת המכנה המשותף
הפרופ' ארי אפיללו הוא נשיא הקהילה היהודית הספרדית של אפר ווסט סייד במנהטן, הוא מרצה למשפטים באוניברסיטת ראטגרס. איש שמזדהה עם הליכוד של ימי בגין, מרידור, שרון. גם חברי הקהילה שלו הם, נאמר בזהירות, לא בדיוק מחוגי הליברלים או הפרוגרסיבים. יש לו ביקורת קשה על האקטיביזם של בית המשפט העליון בישראל. הוא מכיר את החומר. הוא מלמד אותו. אבל השבוע שמעתי מאפיללו נימות חדשות. לפני שבועיים ביקר בניו יורק השר לפיתוח הנגב הגליל והחוסן הלאומי, יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית. גם רבנים אורתודוקסים, אמר לי אפיללו, לא רצו לארח אותו. הזמנו אותו אלינו לסעודה שלישית. הענקנו לו את הכבוד לדבר.
לדברי הפרופ' אפיללו, וסרלאוף נשאל במפגש על ריב אחים ומלחמת אזרחים וענה: גם בארצות הברית הייתה מלחמת אזרחים. שני אנשים מהקהילה שנכחו בסעודה העידו בפנינו שהשר אמר את הדברים, ואף בשוויון נפש. השומעים, ימין חזק כהגדרת אפיללו, הוכו בהלם. כך מדבר שר מישראל? תגובת וסרלאוף: "שקר מוחלט. לא היה ולא נברא".
7 צפייה בגלריה
השר יצחק וסרלאוף. נטען כי אמר במפגש במנהטן על האפשרות למלחמת אזרחים בישראל: "גם בארה"ב הייתה כזו"
(צילום: משה מזרחי)
בכל מקרה, מה שקורה עכשיו מעניק תחמושת לאויבי ישראל, טוען אפיללו. אנחנו נאבקים ב-BDS, וישראל היא זו שפוגעת בנו. אצלנו בכל בית כנסת דגלי ארצות הברית וישראל ניצבים זה לצד זה. אנחנו צריכים את המכנה המשותף כמו אוויר לנשימה. אבל התחושה היא שישראל אומרת לנו "לכו לעזאזל", בדיוק כמו שאמר קרעי לטייסים. אנחנו יכולים להבין את ההצהרות של ביידן. יש לנו תחושה דומה. אנחנו לא נוטשים את ישראל, ישראל נוטשת את המכנה המשותף. אנחנו בבעיה. אנחנו אמריקנים ואנחנו מזדהים עם ישראל. וביבי קורע את הקשר החזק בין הקהילה היהודית לבין ישראל.
הופתעתי. אני מכיר את פרופ' אפיללו לא מעט שנים. אין יותר פרו-ישראלי ממנו. ציוני לעילא. משהו אצלו נשבר בשבועות האחרונים. הוא לא זונח את ישראל, רחוק מכך. ובכל זאת, יש לו נחמה אחת, אפילו גאווה. ההפגנות: זה הדבר היחידי שמציל אותנו, הוא אומר. אין אלימות. זו הדמוקרטיה במיטבה. עכשיו היא במבחן. כולנו במבחן. הם שם מתפללים לימים טובים יותר. הם רוצים שהדמוקרטיה תנצח את הפוליטיקה. לו יהי.
