55 שנים חלפו מאז נהרג סמל אלדד (דדי) קרוק, ביום השני של קרבות מלחמת ששת הימים. הוא מעולם לא זכה להקים משפחה בעצמו, גם לא להכיר את אחייניו וילדיהם, שנולדו בחלוף השנים. אבל הם מכירים אותו היטב. השבוע, כשבני משפחתו הוציאו את האלבומים הישנים, נצפה רותם בן השש, נכדה של אחותו חניק מרשק, מלטף את תמונתו הישנה ומדבר איתו.
"בשבת הוצאנו את אלבום התמונות של אלדד וספרי טבע של ציפורים ופרחים שהוא מאוד אהב", מספרת מרשק בת ה-72, "היו שם התמונות הגדולות שאנחנו מוציאים בכל יום זיכרון. רותם פשוט לקח תמונה, התיישב והתחיל לדבר איתה וללטף אותה. לא שמעתי מה אמר כי לא רציתי להפריע לו ברגע הזה.
"יש רגשות מעורבים ברגע כזה", היא מוסיפה. "חשוב לנו להעביר את הדמות של אלדד, שלא ישכחו אותה ושיישאר בזיכרון - קודם כל המשפחתי. הדרך שרותם ביטא את הקשר הזה עם אלדד הייתה מקסימה ויצרה אצלנו סוג של גאווה".
אלדד נולד ב-27 בספטמבר 1945, בנם האמצעי של ז'ניה ומרדכי קרוק, ואחיהם של יובל וחניק. כשפרצה מלחמת ששת הימים נפצע אלדד בקרב שנערך בשועפאט, מצפון לירושלים. פציעתו הייתה קלה, והוא ביקש שיטפלו בחבריו לפני שיחבשו אותו, אך אז נפגע שוב ונהרג. הוא הובא לקבורה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים, ולאחר זמן מה הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בשפיים. בן 22 היה במותו.
בחלוף השנים נכתב עליו השיר "מה אברך", שהפך לאחד משירי הזיכרון הידועים ביותר בתרבות הישראלית. את השיר כתבה רחל שפירא, בת כיתתו, והוא הולחן על ידי יאיר רוזנבלום. "מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? שאל המלאך. וברך לו חיוך שכמוהו כאור. וברך לו עיניים גדולות ורואות. לתפוס בן כל פרח וחי וציפור. ולב להרגיש בו את כל המראות", כתבה שפירא.
כשהתראיינה לפני כמה שנים למגזין "לאשה" סיפרה שפירא: "לא הייתה באלדד אף עצם רעה. לא היה בו שמץ של אלימות - לא בהתנהלות שלו, לא בשיח שלו וגם לא בקול שלו. סוג של נועם, ובעיקר הרבה הקשבה". לכן גם כללה בשיר את מוטיב המלאך שמברך אותו בכל התכונות הטובות.
"כמובן שהילדים והנכדים מכירים את השיר", מספרת חניק, "הם גדלים לתוך היום הזה והמשמעויות שלו, משתתפים איתנו ביום הזיכרון, עולים איתנו לבית הקברות. הם גדלים על הזיכרון של אלדד. אנחנו מספרים להם עליו, כמובן לפי מה שמתאים להם מבחינת הגיל והשלב ההתפתחותי. אנחנו מקפידים לספר להם על הדמות שלו בהיבט של זיכרון חיובי, זיכרון חי, לא מכניסים את הכאב של השכול".
