כמה ימים אחרי הבחירות האחרונות, כשהחלו להסתמן קווי המתאר של הממשלה העתידית, פגשתי במקרה חבר, איש חמוד מאוד, שעובד למחייתו ככותב בסדרות קומיות ותוכניות סאטירה. החלפנו בינינו את המבט החצי פסיכוטי שאפיין בנקודת הזמן ההיא מצביעי מרכז־שמאל ליברלי, חובבי פריטי וינטג' מסוג הפרדת רשויות או בג"ץ. "מה אפשר לעשות", הוא שבר את השקט, "גרוע בשביל המדינה אבל טוב בשביל הקומדיה".
נזכרתי במסר המנחם ההוא כשנתקלתי בציוץ של מי שהולך והופך - כנגד כל הסיכויים - לפוליטיקאי שאני מחכה בקוצר רוח למוצא פיו, ח"כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית. איש ציבור שלא מזמן, בעקבות מקרה נורא של רצח אקראי בכביש, תרם לארכיון הלאומי את המשפט האלמותי: "לא ייאמן איך הוא דקר אדם כמו שדוקרים חתול". אמנם לא חסרים בהיסטוריה האנושית מנהיגים שידעו להפליא במילים - צ'רצ'יל, גנדי, מרטין לותר קינג - אבל ח"כ כהן לא מהסס לעמוד על כתפי ענקים; את אחד מציוציו האחרונים הוא קינח בקביעה מנהיגותית: כשהמים רותחים, הנקניקיות צפות.
בהתקפה הסדורה על מערכת המשפט בישראל קשה למצוא הפוגות קומיות, ודווקא בגלל זה שלוחה מפה תודה אישית לח"כ דני דנון. אתמול פורסם שנגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, הזהיר, בפגישה עם נתניהו, שהרפורמה המשפטית עלולה לפגוע בדירוג האשראי של ישראל. אמנם תגובות לא ענייניות כלפי אנשים שעושים את העבודה שלשמה נשכרו הפכו כבר לעניין יומיומי, ובכל זאת הצליח דנון להזדהר כשזעקתו בראיון ברדיו: "ואיפה הנגיד היה בהתנתקות?!" הפכה מיד לקלאסיקה. על פי ערך הוויקיפדיה של הנגיד, אגב, התשובה היא "פרופסור חבר בבית הספר וורטון למנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה", אבל זה לא באמת משנה. באותה מידה של רלוונטיות אפשר לשאול איפה היה הנגיד כשניל ארמסטרונג נחת על הירח או כשיזהר כהן זכה עם "אבניבי" באירוויזיון.
מי שרוצה להשתעשע יכול ליהנות גם ממבול של הצעות חוק, חלקן חדשות לגמרי וחלקן כאלה שנפלו בעבר - ומסיבות טובות - ושבות כעת מן המתים כמו בסרט זומבים. קחו למשל את הצעת החוק של ח"כ בועז ביסמוט לאסור על עיתונאים לפרסם הקלטות משיחות סגורות אם לא התקבלה הסכמה מפורשת של כל הצדדים. רושמת לעצמי למהר ולראות בכאן 11 את "אייכמן - ההקלטות האבודות" לפני שיוכרז לא חוקי. גברים אלימים, עברייני מין, גננות מתעללות, חברות מסחריות עוקצות קשישים, מושחתי הון־שלטון - אם החוק יקודם, כולם יוכלו לנשום לרווחה. ואגב, אם לא ברור מה משעשע בזה: העובדה שמציע החוק עבד עד לפני חמש דקות כעיתונאי.
ידוע שבקומדיה הכי חשוב הטיימינג ואין תזמון מדויק יותר מהשבוע - כשמערכת הבריאות הושבתה במחאה על האלימות המחפירה נגד צוותים רפואיים - כדי לשוב ולנג'ס לציבור עם חוק החמץ בבתי החולים
ידוע שבקומדיה הכי חשוב הטיימינג ואין תזמון מדויק יותר מהשבוע - כשמערכת הבריאות הושבתה במחאה על האלימות המחפירה נגד צוותים רפואיים - כדי לשוב ולנג'ס לציבור עם חוק החמץ בבתי החולים. אני לא סמכות דתית, ובכל זאת תרשו לי להעריך שאם לאלוהים היה אכפת מה אנשים אוכלים באשפוז, הוא כבר מזמן היה עושה משהו בקשר לג'לי הירוק. בכל מקרה, בפעם הבאה שרופאה מבוהלת מנסה להזעיק עזרה, ח"כ גפני מוזמן להסביר לה שהמאבטח בדיוק עסוק בלחטט בתיק של מבקרת מרוטה מדאגה, לוודא שלא הבריחה לאמה המאושפזת בפנימית פתי־בר סורר.
עינב גליליצילום: אביגיל עוזיאבל גולת הכותרת היא הצעת החוק היצירתית של ח"כים מש"ס להטביע על שטרות הכסף בישראל את התוספת "בהשם אנו בוטחים" וזאת כסגולה להצלחתה הכלכלית של המדינה. אסטרטגיה כלכלית קצת שנויה במחלוקת אם בוחנים את מיקומן הקבוע של בני־ברק וירושלים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי. יוזמי החוק מציינים שכיתוב דומה על שטרות קיים גם בארצות־הברית, ואני מוסיפה, שאם בש"ס יסכימו לאמץ גם את ההפרדה המוחלטת של דת ממדינה שנהוגה שם, אשמח לעבור שטר, שטר, ולהוסיף את הכיתוב בעצמי. בינתיים, כמחווה לביצועי הממשלה עד כה, אני מציעה להטביע על שטרות כיתוב שהולם יותר את רוח התקופה: "כשהמים רותחים הנקניקיות צפות".
