אוי נא לנו כי הושברנו. חרפה באה על ראשינו. במהלך נאום הבכורה של אמיר אוחנה כיו"ר הכנסת הגאה הראשון העזו שני ח"כים חרדים לעצום את עיניהם בהפגנתיות, ואחד מהם אף הניח ראשו על השולחן. על זה דווה ליבנו. השניים שכחו מה זה להיות ליברלים.
הם הרי יודעים שפוסקת הדור ג'ודית באטלר קבעה מפורשות שבכל עת שאדם מצהיר על להט"ביותו במרחב הציבורי, על שאר הנוכחים להישיר אליו מבט ולנפנף בדגלון גאווה קטן בידו שמונה פעמים לכיוון ימין ולאחר מכן שמונה פעמים לכיוון שמאל, בתוך שהם ממלמלים שוב ושוב "אדם אינו נולד אישה". משה גפני ומאיר פרוש ידעו זאת היטב, ולמרות זאת ביקשו לפגוע בקדושת המעמד ולהחטיאו. בנוסף, הם בחרו לעשות זאת בקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, בהיכל שבו איש מעולם לא הרים קול או התנהג שלא בנימוס. אבוי. על אלה חשכו עינינו ואנחנו – אנה אנו באים?
התיאור האחרון נקרא בעיניכם מופרך ומגוחך? גם בעיניי. אבל זה בדיוק מה שהתרחש בשיח הציבורי בימים האחרונים. במקום להעצים את גדולת הרגע שבו נבחר לראשונה סמל שלטון הומו מוצהר על ידי קואליציה שמרבית חבריה דתיים וחרדים (33), בחרו רבים להתמקד בהתנהגות שני הח"כים החרדים.
מילא אם האחרונים היו זועקים "צלם בהיכל", קורעים את בגדיהם, יוצאים בהפגנתיות ומחריבים את המעמד, אבל הם – שבחרו באוחנה בעצמם – נותרו בשקט בכיסאותיהם בעוד הוא נואם ומספר בחגיגיות את סיפור יציאתו מהארון ואהבתו לבן זוגו המגדל עימו יחד ילדים. הם מרכינים ראש והוא נואם. הם בחרו בו והוא הנבחר. האם מחאתם השקטה פגעה בזכות כלשהי של אוחנה או של מישהו אחר במרחב הציבורי? מה לא בסדר בה?
נאום ההשבעה של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה
(צילום: ערוץ כנסת)
ניחא אם אלה שהיו מעצימים את חשיבות מחאה זו היו החרדים והדתיים עצמם כמס שפתיים לשולחיהם (לאחר שבמו ידיהם קבעו לראשונה שזוג גברים הומואים יזכו בעתיד לקבר משותף בחלקת גדולי האומה). את זה ניתן להבין. אבל כשמי שעשו זאת הם דווקא הליברלים, זו צביעות. כליברל, הערך המקודש ביותר הוא חירות האדם לעשות כאשר יחפוץ ובלבד שלא יפגע בזכות האחר לעשות גם הוא כחפצו. מי שכופה על האחר להתנהג אך ורק לפי השולחן הערוך שלו אינו ליברל. להפך. הוא סוג של חרדי בעצמו.
פרופ' יובל אלבשןהצביעות התבטאה גם בביטול משמעות הבחירה באוחנה לתפקיד הרם. גורמים שמובילים פוליטיקת זהויות (שמקנה, בצדק, חשיבות עצומה ליצירת מודלים לחיקוי שוברי סטיגמות) טענו שמדובר במצג שווא של עלה תאנה בגלל עמדותיו, ולכן הוא חסר חשיבות. שוב, אם היו אלה מתנגדי פוליטיקת הזהויות הייתי מבין זאת, אבל כשמדובר באותם גורמים שסופרים בוקר וערב ראשי נשים, ערבים ומזרחים במרחבי הכרעה (ולשיטתי בצדק), איך זה מתיישב עם ביטול חשיבות הבחירה בהומו-מזרחי-ימני-מסורתי מהפריפריה על ידי הקהלים הכי שמרנים בישראל? המודל לחיקוי שהוא מייצר למי שנמצא בארון בקהלים אלה אינו נחוץ כבר?
מותר לא להיות ליברלים ומותר לא להאמין בחשיבות פוליטיקת הזהויות, וכמובן שמותר לא להתרגש מהבחירה באוחנה, אבל מדבר אחד כדאי להימנע – מהצביעות.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
