אלפי מתמחים ברפואה כבר חתמו בשבוע שעבר על מכתבי ההתפטרות לאחר שהמתווה שהוצג מצד שרי הבריאות והכלכלה לא כלל את כל הענפים ויתחיל רק בבתי החולים הפריפריאליים. בהפגנות שנערכו מחוץ לכנסת ובמרכז תל אביב, גם מתחת לביתו של השר הורוביץ, זעקו הרופאים הצעירים על התנאים הקשים בתורנויות. ד"ר מעיין בכר, המתמחה ברפואה דחופה, שיתפה את הקשיים והעומס הפיזי והרגשי במשמרות הארוכות.
תורנות שבת בבית החולים היא גיהינום. אנחנו מתחילים את המשמרת בצוות מצומצם כבר בשעה תשע בבוקר, וכך ממשיכים יחד למשך יממה שלמה. באמצע השבוע המצב שונה כי יש גם רופאים בכירים, ואז הם הולכים בשעה ארבע והמתמחים נשארים להמשך התורנות.
מחאת המתמחים - סיקור נרחב:
באחת ממשמרות השבת היה עמוס מאוד ברמה שלא הייתה לי דקה להתפנות או לעשות כל דבר אחר. במשך המון שעות לא הצלחתי לשאוב חלב והייתי כאובה מאוד. בשעה ארבע בבוקר החלטתי ללכת לשאוב בחדר צדדי. נרדמתי מיד והתעוררתי כי נשפך עליי החלב. זה היה נראה כאילו עשיתי פיפי במכנסיים, הרגשתי תסכול. בנוסף, לא הייתי במשך כ־40 דקות במשמרת. היו ברגע הזה צחוק ועצב יחד, כי לא בוכים על חלב שנשפך. מצד שני, הדמעות מציפות כי הייתי צריכה לצאת ככה מהחדר וגם לא היה לי נעים כי מישהו אחר נשא בנטל.
צועדים לעבר ביתו של ניצן הורוביץ
(צילום: עידו ארז)
המציאות הזו פסולה. העובדה שהרגשתי רע עם עצמי זה אבסורד. אבל אני לא היחידה. כך, למשל, מתמחים אצלנו לפעמים נאלצים לעבוד כשהילדים שלהם חולים בבית או חלילה מאושפזים. באחת המשמרות שעשיתי בבית חולים אחר הייתי צריכה לצאת לחצי שעה כדי להיפרד מסבא שלי ולחזור למשמרת.
הגוף לא מתרגל, ועם השנים זה נראה לי יותר ויותר קשה. תוך כדי משמרת לפעמים נרדמים מול מסך המחשב. השעה האחרונה היא הכי קשה, אבל לפעמים העומס הוא לא כל כך גדול ואנחנו מחלקים בינינו את המנוחה. אני עושה תורנויות כבר שלוש שנים. אני בריאה וספורטאית, אבל אחרי תורנות לוקח לי יומיים להתאושש. אני גמורה. כולנו עוברים סוג של פוסט־טראומה וזה ממשיך בבית. לעיתים כשאני ישנה אני מתעוררת כל חצי שעה בבהלה ושואלת את עצמי למשל האם ראיתי את בדיקות הדם של מטופל מסוים. לעיתים אני מבינה שטעיתי ומתקשרת למי שמחליף אותי כדי לבדוק מה קרה. זה לא עוזב אותך. בנוסף, אנחנו עושים טעויות. אני עושה טעויות כל הזמן בשעות האלה. הייתי רוצה לשחק אותה "סופרוומן" אבל זה שקר.
ד"ר ריי ביטון: "גם הפעם המתמחים ינצחו"
(צילום: עידו ארז)
המחאה הזו בעייתית כי מדובר על אוכלוסייה שומרת חוק, חשוב לנו תמיד "להיות בסדר". לעשות רעש ואפילו להתפטר נוגד מאוד לטבע האנושי שלנו. אנחנו לא נשרוף צמיגים. המציאות הזו יוצרת מצב שהעוול נמשך כי אף אחד לא מוכן לשלם את המחיר. גדלנו לתוך עולם הרפואה, עבדנו קשה עבור זה. לכן המהפכה מנוגדת מאוד לאופי שלנו. אני מקווה שהפעם נצליח להיות מאוחדים וחזקים, ואולי זה יצליח לשנות את פני הדברים.
אני כבר החלטתי שאני מתפטרת, אבל אם אהיה היחידה שמתפטרת מהמיון אז אף אחד לא יספור אותי, אלא אם מחצית מהמתמחים יקומו וילכו אז זה יעשה הד ויוביל לשינוי.
אני מבקשת מעם ישראל להיות איתנו, ולהיות נחמדים אלינו. כרופאה במיון, זה קשה מאוד לטפל באדם בשעה ה־20, אבל המינימום זה להבין אותנו, להיות אדיבים, נחמדים. מקללים אותנו ומרביצים לנו, אנחנו עוברים הכל. תבינו את המצב שלנו.
