אחד מדיוני הבג"ץ הטעונים ביותר מאז קום המדינה עשוי להתקיים כבר בחודש הבא - העתירות נגד ביטול עילת הסבירות. מעורב כאן הכול - שאלות משפטיות סבוכות, מעמדה הבכיר של הכנסת כ"רשות מכוננת" המחברת את פרקי החוקה, חוקי היסוד, מעמדן של הממשלה ושל הקואליציה, יחסי הכוחות האמיתיים בין בית המשפט העליון לבין הכנסת, והאמון של אזרחי ישראל, מכול קצות הקשת הפוליטית, בעמידותו וחשיבותו של העליון.
לכל אלה יש גם סביבה פסיכולוגית רועמת - רצונה של הממשלה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, כי אינה "שפוטה" שלה, וכן סירובו של שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור שופטים לעליון במקום הנשיאה אסתר חיות וענת ברון שפורשות באוקטובר לגמלאות. בהקשר זה מנסרת שאלה האם בהינתן מועד הפרישה, תעמוד חיות בראש הרכב השופטים ועימה השופטת ברון. ברור לחלוטין שבשאלה כה מהותית - לביטול חוק יסוד - יתכנס העליון בהרכב מלא של לפחות 11 שופטים.
ריאיון עם יו"ר ועדת החוקה רוטמן
(צילום: חגי דקל)
מדובר בעתירות לבג"ץ לבטל תיקון לחוק יסוד - דבר שאותו לא עשה בית המשפט העליון. העליון פסל עד היום רק 22 חוקים "רגילים" בטיעון שהם נוגדים חוקי יסוד - כלומר, "אינם חוקתיים". הוא לא פסל מעולם חוק יסוד. עוד לפני כן הוא צפוי לדיון בחוק יסוד נוסף, חוק הנבצרות, לאחר שהיועמ"שית ביקשה היום לפסול אותו.
לגבי ביטול עילת הסבירות, מדובר על חוק שמבקש לבטל סמכויות של בג"ץ עצמו - לא רק שלא ניתן יהיה לבטל החלטות של הממשלה ושריה, בעילת סבירות, אלא שתיגרע מבית המשפט העליון סמכות מהותית לערוך ביקורת שיפוטית על הממשלה וגופיה.
הביטויים "שימוש לרעה בסמכות המכוננת" של הכנסת וכן "התיקון החוקתי הלא חוקתי" יעלו לחלל האוויר והם ייכללו בעילות המרכזיות של העתירות.
יריב לוין ויואב גלנט מתווכחים במליאה לפני ההצבעה על ביטול עילת הסבירות
(צילום: ערוץ כנסת)
עם כינון המדינה סוכם שהיא תהווה "האסיפה המכוננת" שתכונן את החוקה של המדינה. בשל אי הסכמות רבות בעיקר בסוגיות דת ומדינה והשקפות שונות לגבי אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוחלט בינתיים לחוקק את חוקי היסוד שיהוו את מרכיבי את החוקה.
חוקים אלה, כמו גם מגילת העצמאות, נחשבים מאז כמי שקובעים את צורת המשטר של המדינה ואת אופן ארגונה וניהולה. הם גם מגדירים את זכויותיהם וחובותיהם של האזרחים ומעצבים את יחסי הגומלין ביניהם ובין רשויות השלטון, וכן קובעים את הנורמות והכללים לחקיקת חוקים, לשפיטה ולקביעת מדיניות.
ההערכה היא שאחת העילות בעתירות לבג"ץ נגד החקיקה שאושרה ברוב של 64 תומכים מול אפס מתנגדים (בשל נטישת האופוזיציה), תהיה שביטול עילת הסבירות בחוק יסוד: השפיטה מהווה שימוש לרעה בסמכות הכנסת כרשות מכוננת.
במהלך החודשים האחרונים הבהירו היועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה והמשנה שלה גיל לימון לוועדת החוקה של כנסת כי הכנסת אינה יכולה לערער את יסודות הדמוקרטיה והערכים הבסיסיים שעל פיהם נוסדה המדינה והכנסת כגוף המייצג את אזרחיה. דברי מיארה ולימון כבר מאותתים כי לא יגנו על העתירות. מי שתגן על העתירות בפני בג"ץ היא היועצת המשפטית לכנסת שגית אפק, אבל ברור שבית המשפט יבקש לשמוע גם את עמדת היועצת המשפטית לממשלה.
המשנה ליועצת המשפטית לימון הבהיר בנאומו בוועדה כי אף על פי ששלטון הרוב הוא אחד מעקרונותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה, קיים גם עקרון יסוד נוסף - עקרון הפרדת הרשויות, שמטרתו היא להגביל את העוצמה שיש בידי כל אחת משלוש רשויות השלטון, כדי למנוע מהן לנצל את כוחן ולפגוע בזכויות הפרט והציבור.
במסגרת עקרון זה, לאף אחת משלוש הרשויות אין כוח אבסולוטי או "המילה האחרונה" בכל נושא, אלא מתקיימים ביניהן "איזונים ובלמים", כאשר כל אחת נתונה לפיקוחן של הרשויות האחרות, בכלים המסורים בידיהן.
כחלק מאותם איזונים ובלמים, הרשות השופטת מקיימת ביקורת שיפוטית על הפעולות השלטוניות של הרשות המבצעת, ובכללן גם על החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים. הדרך שבה ועדת החוקה בחרה - מניעה מוחלטת של ביקורת שיפוטית על סבירות ההחלטה - שוברת את כללי המשחק המקובלים בדמוקרטיה כחלק מהאיזונים והבלמים שבין שלוש הרשויות. עו"ד לימון אמר עוד שתכלית התיקון היא להסיר מגבלות מעל הרשות המבצעת.
"תפיסה שחותרת תחת כוחה של מערכת המשפט"
"בכך, ההצעה חוטאת לעיקרון הבסיסי של הפרדת רשויות המייצרת איזונים ובלמים", ציין המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. "התפיסה שעומדת בבסיס הצעת החוק, שלפיה יש לבטל את עילת הסבירות אך ורק מפאת האלמנטים הסובייקטיביים שבה שמחייבים הפעלת שיקול דעת שיפוטי, עלולה שלא להיעצר רק בעילת הסבירות, ולהמשיך לעילת המידתיות או לכל עיקרון משפטי אחר שהדרג המדיני יתפוס אותו כמרסן את כוחו.
"התיקונים שנערכו בהצעת החוק בימים האחרונים רק מחזקים את החשש הזה. תפיסה כזו חותרת, למעשה, תחת כוחה המחייב של מערכת המשפט כולה. המשמעות של ההצעה, הלכה למעשה, היא הענקת כוח שלטוני בלתי מבוקר בידי קבוצה מצומצמת של נבחרי ציבור שמלכתחילה מרכזים בידם כוח שלטוני רב ויכולת השפעה עמוקה על הציבור כולו. מדובר ביצירת מעין ״מקלט״ משפטי, המאפשר פעולה בחוסר סבירות".
הצהרת ראש הממשלה נתניהו בעקבות ביטול עילת הסבירות
(צילום: לע"מ)
התגובה של לפיד להצהרת נתניהו
(צילום: ערוץ כנסת)
בפסק הדין שלה בעניין "חוק הלאום", כתבה הנשיאה חיות כי "הצורך בביקורת שיפוטית על תוכנן של נורמות חוקתיות מתעורר אולי ביתר שאת בשיטות - כגון השיטה הישראלית - שבהן הליך חקיקתן של נורמות חוקתיות ושינוין אינו כרוך בפרוצדורה נוקשה וייחודית, באופן שמקל על רוב מקרי לשנות מקצה לקצה את הסֵדר החוקתי הקיים".
עילה נוספת שבה ישתמשו העותרים ולאחר מכן פסיקת בית המשפט העליון, תהיה שחוק היסוד מהווה "תיקון חוקתי לא חוקתי". אם נהוג היה שבית המשפט העליון יכול לבטל חוק רגיל של הכנסת (הגם שפרקטיקה זו שנויה במחלוקת, בעיקר בקרב חוגי ימין) ביטול חוק יסוד בטיעון שאינו חוקתי הוא שימוש בנשק בלתי-קונבנציונלי שלא נוסה עד כה. הפעם האחרונה שהדבר עלה היה כשהוגשו עתירות נגד חוק יסוד: הלאום, ונטען כי הוא פוגע בערך השוויון ובשורשי הדמוקרטיה והחוקה.
בבג"ץ "חוק הלאום", כתבה שופטת העליון דפנה ברק-ארז כי "היקף השימוש בדוקטרינה אמור להיות מצומצם ביותר ושמור למצבי קיצון, וכי בית המשפט יכול לדון בכך באותם מצבים". היא הוסיפה אז: "אני עצמי נוטה לשימוש בטרמינולוגיה שהיא אף מצמצמת יותר - ומציעה להתייחס לחוק יסוד שמהווה 'שבירת כלים', במובן של הרס בלתי הפיך של השיטה החוקתית".
