נכון ל-10:50 הבוקר (שלישי), פחות משעה מפתיחת הקלפיות בבחירות לראשות מפלגת העבודה, כבר הצביעו יותר מ-9,000 חברים, שהם כ-18% מבעלי זכות ההצבעה. מתברר שכל מה שצריך בשביל להעלות את אחוז ההצבעה, ואפילו בזמנים שבהם פוליטיקה מפלגתית לא נמצאת בראש סדר העדיפויות הלאומי, הוא לסגור את הקלפיות. למעט בית המפלגה ברחוב ברודצקי 15 ברמת אביב, ההצבעה הייתה אינטרנטית בלבד. וכך, כשכל מה שצריך הוא להיכנס לאתר המפלגה, הייאוש נעשה יותר נוח.
לשם מה השאירו על תלה את האנדרטה בברודצקי, מאובן חי מימים שבהם מפלגת העבודה הייתה משמעותית יותר? עבור המעטים שנתקלו בקשיים לא צפויים במפגש עם הקידמה, וגם מתוך הרגל, כנראה. ואולי על מנת שלארבעת המתמודדים על ראשות המפלגה - יאיר גולן, אבי שקד, עזי נגר ואיתי לשם - יהיה היכן להצטלם, תמונתו של דוד בן גוריון לגבם.
אדלה, בעלת הבית של המקום, סיפרה שהתחילה לעבוד במפלגת העבודה כשלזו היו 44 מנדטים. בסקרים האחרונים היא לא עוברת את אחוז החסימה. מהר מאוד הבינה שגולן לא יגיע. אין לשם מה. במצבה הנוכחי, כשהיא יותר רעיון מאשר עובדה, למפלגת העבודה אין צורך בפיזיות. היא מתקיימת בין המספרים, במערכות הצבעה ממוחשבות.
אדלה הוציאה מהמטבחון הקטן שתי צלחות פלסטיק עם בייגלה ותפוח מקולף, חתוך לפלחים דקים. לא הרבה אוכל, אבל גם לא מספיק פיות להאכיל. מחוץ לסניף הציבה שלושה כסאות למקרה שייווצר תור שיחייב המתנה. לא היה בהם כל צורך. המצודה בברודצקי, אולי המעוז האחרון של המפלגה, נכבשה על ידי ארבעה עובדים של חברת "איניגו", שאחראית על תפעול ההצבעה. זה היה הקיץ של אביה, רק עם ארבעה אביה. הם, שהיו שם עבור אלו שלא מעוניינים בהצבעה טלפונית, היו מרוכזים בעיקר בנייד, דרכם לשרוד את השעמום.
אחד מהם, איציק שפרן בן ה-73 מקיבוץ עין השופט, הוא גם חבר מפלגה וינצל מאוחר יותר את זכות ההצבעה שלו עצמו. הוא דוחה זאת להמשך כדי שיהיה לו למה לחכות, אחרת ישתגע עד 19:00. אחת המצביעות הבודדות סיפרה שהגיעה משום שהקלפי קרוב לה יותר מאשר הטלפון. היא גרה מעבר לרחוב.
איש לא חילק פלאיירים עם שמות המועמדים במרכז המסחרי הסמוך, ואף גזיבו מכוסה כרזות לא הוקם בניסיון אחרון לשכנע את המתלבטים ששקד עדיף על לשם. גם אחרוני הפונקציונרים של העבודה, שצבאו על הסניף בבחירות בעבר, לוגמים קפה ומקיימים סיאנס עם אבות המפלגה שנאספו אל אבותיהם, לא הטריחו עצמם הפעם. מפלגת העבודה אולי לא מתה, אבל היא גם לא חיה. לפחות כמו שנהגה לחיות בעבר.
היעדר ההתרחשות בברודצקי לא מבטא את הנכונות הכללית של חברי המפלגה, אלא רק את חוסר הרלוונטיות של המקום בשיטה הנוכחית. אולי בהבטחה של גולן (62) יש מספיק כדי להשיב את הרוח למפרשים שקיפלה יושבת הראש היוצאת, מרב מיכאלי.
המטה שלו ממוקם בצד השני של העיר, ברחוב מנחם בגין 55. על קיר חדר המדרגות שמובילות לקומה השנייה תלויות שתי תמונות של ראש הממשלה לשעבר מטעם הליכוד, ומי שהזמנים ודרכיו של בנימין נתניהו מציירים לפתע באור אופטימלי אפילו בקרב המחנה שמנגד. עשרות מתנדבים רוחשים בכוורת של גולן, מוקד עצבים שמזרז את התומכים הפוטנציאליים למלא את חובתם המפלגתית ולהצביע לסגן הרמטכ"ל לשעבר. גולן קיבל את תמיכתם של חברי הכנסת נעמה לזימי וגלעד קריב, ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי יהפוך בסוף הערב ליושב הראש החדש של המפלגה הישנה.
"שלומי האישי טוב ושלומי הלאומי על הפנים", הוא אומר, "אני חושב שמבחינה לאומית אנחנו במצב הרבה יותר חמור ממה שנדמה לנו. יש פה ממשלה שלא מסוגלת לנהל מלחמה בהתאם לאינטרסים הלאומיים של המדינה אלא רק בהתאם לאינטרסים האישיים של מרכיביה, ובראש ובראשונה האינטרס האישי של ראש הממשלה עצמו. אי אפשר למצות את ההישגים האפשריים, ובראשם שחרור החטופים, בלי שהממשלה הזאת תעבור מן העולם. לי אין ספק שהיא לא רוצה עסקת חטופים ובלעדיה לא נוכל להתחיל את תהליך השיקום של החברה. האשליה שטוב לישראל להילחם לנצח היא הרת אסון. במקום שנתאושש, אנחנו מעמיקים לתוך מדמנת המשבר עוד ועוד. אם נלך למקום הנורא של הקמת גוש קטיף וטיפוח לאומנות קיצונית - הלך על מדינת ישראל".
120 ואחת
יאיר גולן חוזר למעשי הגבורה ב-7/10 ומסביר: למה ראשי מערכת הביטחון לא התפטרו?
39:00
כמי שהתמודד בבחירות האחרונות על ראשות מרצ והפסיד לזהבה גלאון, גולן משוכנע שאיחוד המחנה הדמוקרטי-ליברלי הוא הכרח, להבדיל מתפישת הבדלנות של גלאון ומיכאלי. "אנחנו חייבים לאחד את כולם", הוא אומר. "עבודה, מרצ, ארגוני המחאה, מאוכזבי מפלגות אחרות. להביא את כולם לבית פוליטי ליברלי שמבין שהעתיד של ישראל כחברה פלורליסטית זקוק לבסיס של מדינה וחברה מתוקנות. החשש הוא אם ילדינו ירצו להישאר פה, ובמקרה שלי אם נכדתי תרצה לחיות פה. בנינו מדינה לתפארת והיום אלמנטים מושחתים מאיימים עליה. כל הווייתי מתקוממת נגד הרעיון של מפלגות פרסונליות. אני חושב שאנחנו צריכים לבנות מפלגת שלטון והיא לא יכולה להיות מפלגת נישה או מפלגה קטנה. לכן איחוד המחנה הוא חיוני בהיבט המספרי והמנטלי. אסור שהמנטליות שלנו תהיה אקסקלוסיבית".
גולן מזהה הזדמנות כמעט בלתי חוזרת להסטת ההגאים של המדינה. "יש נסיבות ייחודיות", הוא מתייחס לאירועי 7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיהם. "זו לא רק הזדמנות פוליטית. יש הכרח פוליטי שאי אפשר בלעדיו. מדינה לא יכולה להיבנות על סקטוריאליות ושחיתות קיצונית. שקענו לתוך פסיכוזה לאומית שמתבטאת בעיקר בהתייחסות לביטחון. לאן פנינו בזירה הפלסטינית? אני מבין ביטחון, ואני אומר חד-משמעית שסיפוח של מיליונים פירושו חיסולה של המדינה. היפרדות היא חיונית. אני קורא לעיקרון הזה נפרדות אזרחית עם אחריות ביטחונית שלנו. רק בשיטה הזאת אפשר לסמן לישראל איזשהו אופק".
אתה אופטימי?
"אני ריאלי. כדי לעשות את כל הטוב הזה, צפויים לנו עוד ימים של מאבקים קשים מאוד. לצערי, 7 באוקטובר לא מבשר על המשבר החמור ביותר. יכול להיות שבגלל השסעים ושלטון שבנה את שליטתו על דה-לגיטימציה, ישנה סכנה חמורה ליכולת שלנו להתנהל כאומה".
משם המשיך גולן למרכז האקדמי תל אביב-יפו, להעביר שיעור בקורס בביטחון לאומי, צבא ופוליטיקה. זה יום בחירות, אבל אין ברירה. את זה אי אפשר לעשות בטלפון.
