חברת בית הנבחרים הפלסטינית-אמריקנית רשידה טליב שוב על המוקד, אחרי שעמיתיה המחוקקים העבירו בהחלטה נדירה נזיפה רשמית נגדה בגלל הצהרותיה על המלחמה בין ישראל לחמאס. עמדותיה הנחרצות של טליב בלטו אפילו ביחס לחבריה ל"סקווד" הפרוגרסיבי.
למעשה, היא הייתה היחידה מבין השמינייה שלא גינתה את חמאס אחרי מתקפת 7 באוקטובר, המשיכה להתעקש שבית החולים אל-אהלי במרכז רצועת עזה הופצץ על ידי צה"ל, והפיצה ברשתות החברתיות סרטון שבו היא מאשימה את הנשיא ג'ו ביידן ב"רצח עם" של הפלסטינים עקב תמיכתו בישראל.
טענות מהסוג הזה כבר הביאו בעבר לניסיונות לצנזר את המחוקקת המורדת ממישיגן, אבל הם כשלו אחרי שלא גויסו לטובת העניין מספיק קולות מהמפלגה שלה. ביום שלישי זה השתנה - 22 מחוקקים דמוקרטים הצטרפו לגינוי, כנראה לא מעט בשל הקריאה החוזרת של טליב בסרטונים: "From the river to the sea Palestine will be free".
"זאת אמירה מפלגת, רבים מוצאים אותה פוגענית, ורבים מוצאים אותה אנטישמית", אמרה קארין ז'אן-פייר, דוברת הבית הלבן. "אנחנו דוחים מכל וכל את החלת המונח הזה על הסכסוך". גם מנהיג הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, הנציג הפרו-ישראלי מניו יורק האקים ג'פריס, אמר לטליב לפני הנזיפה הרשמית כי "הדהוד סיסמאות המובנות באופן נרחב כקוראות להשמדה מוחלטת של ישראל - כמו 'מהנהר לים' - לא מקדמות את ההתקדמות לקראת פתרון שתי המדינות. במקום זאת, הדבר תורם לקיטוב נוסף, פילוג והסתה לאלימות".
טליב טענה מנגד כי "'מהנהר לים' היא קריאת שאיפה לחופש, זכויות אדם ודו-קיום בשלום. לא מוות, הרס או שנאה". אבל מי שיזם את הגינוי נגדה, המחוקק הרפובליקני מג'ורג'יה, ריץ' מקורמיק, ציטט את השימוש השגור בפיה כקריאה לחיסול ישראל ואמירה אנטישמית על פי הגדרת ארגון הליגה נגד השמצה.
6 צפייה בגלריה
רשידה טליב. ספגה גינוי על "קריאה ג'נוסידית לאלימות במטרה להשמיד את מדינת ישראל"
(צילום: AP / Jose Luis Magana)
בהתאם, נוסח הגינוי שעבר לבסוף נגד טליב מגדיר את הביטוי כ"קריאה ג'נוסידית לאלימות כדי להשמיד את מדינת ישראל ואנשיה במטרה להחליפה במדינה פלסטינית המשתרעת מנהר הירדן ועד לים התיכון".
טליב לא לבדה. הסיסמה הפכה מאז 7 באוקטובר למוטיב חוזר בהפגנות הפרו-פלסטיניות ברחבי העולם. תושבי ניו יורק, לונדון וברלין, שהתרגלו להפגנות היומיומיות ברחובות מאז תחילת המלחמה, כבר מזמזמים בראשם בעל כורחם את הפזמון המידבק.
מוקדם יותר החודש, חבר הפרלמנט הבריטי אנדי מקדונלד הושעה ממפלגת הלייבור מפני שהעז לשלב - ובאופן לא מוצלח למדי - חלק מהביטוי באמירה שלו, שלפיה "לא ננוח עד שיהיה לנו צדק, עד שכל האנשים בין הנהר לים, ישראלים ופלסטינים, יוכלו לחיות בשלווה ובשלום". שרת הפנים הבריטית אף הציעה להעמיד לדין אנשים שמשתמשים בביטוי, והתאחדות הכדורגל במדינה אסרה על השחקנים להשתמש בו.
6 צפייה בגלריה
שלט בהפגנה פרו-פלסטינית בברלין. בגרמניה שוקלים להוציא את האמירה אל מחוץ לחוק
(צילום: Odd Andersen / AFP)
גם בגרמניה ובאוסטריה שקולים להוציא את האמירה אל מחוץ לחוק, ולהפוך אותה לעבירה פלילית לכל דבר. קנצלר אוסטריה הסביר שהביטוי משמש כקריאה לרצח והמשטרה המקומית במדינה עצרה כמה הפגנות פרו-פלסטיניות בגלל קריאות המפגינים בביטוי שמהווה לשיטתה הפרה של האמנה האירופית לזכויות אדם. גם הפרלמנט ההולנדי הכריז על הביטוי כקריאת עידוד לאלימות.
פרשנויות סותרות
מה יש באמירה הזאת שגורף ברחבי העולם תגובות חריפות כל כך לכאן או לכאן? סיבה אחת לפחות היא שהביטוי משתמע באופן שונה לאנשים שונים, והפרשנויות הסותרות שלו רק הלכו וגדלו עם השנים. למעשה המשפט נולד בתחילת שנות ה-60, כסלוגן פוליטי של פעילים חברתיים שקראו לחזרה ל"גבולות פלסטין" מלפני המנדט הבריטי: מנהר הירדן לים התיכון, ויש שיגידו גם מעבר לזה.
עבור פלסטינים רבים, האמירה הזאת מייצגת את "זכות השיבה", לעיירות ולכפרים שבהם התגוררו אבות אבותיהם לפני הקמת מדינת ישראל. היא גם מהווה כמיהה למדינה פלסטינית עצמאית מאוחדת שכוללת את עזה, הגדה המערבית ומזרח ירושלים. הביטוי אמנם מרמז על חזון ללא מדינה יהודית, אבל הוא לא פירט מפורשות, לפחות באותה תקופה, מה יהיה תפקידם או גורלם של היהודים בארץ.
עם הקמת אש"ף ב-1964 והאימוץ הרשמי של הביטוי כ"מטרה העיקרית" של התנועה – הפופולריות שלו גדלה. הוא היה חלק רשמי ממצע התנועה עד להצהרת אלג'יר מ-1988, לאחריה המטרה עברה ל"הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967". באותה שנה גם נוסד חמאס, ששילב מחדש את הסיסמה במצע הרשמי שלו.
בעוד אש"ף קיבל בשתיקה את החלטת האו"ם 242, חמאס קרא מפורשות ל"מחיקה של מדינת ישראל" ולהרג אזרחיה היהודים. ראשי ארגון הטרור דוחים כל חלופה ל"שחרור מלא ומוחלט של פלסטין, מהנהר ועד הים" ואומרים פעם אחר פעם כי לא יהיה ויתור על אף סנטימטר מהקרקע וכי "פלסטין היא שלנו מהנהר ועד הים, ומדרום לצפון".
האם כשטליב משתמשת במושג "שחרור" היא מתכוונת לפירוש החמאסניקי של רצח העם היהודי או דווקא לזה שקורא לשני עמים חופשיים בין הנהר לים? האם בקריאה שלה לשחרור העם הפלסטיני היא שוללת למעשה את האפשרות שגם האוכלוסייה היהודית באזור תוכל לחיות בחופשיות? לטענתה, לפחות, לא. "הביקורת שלי תמיד הייתה על ממשלת ישראל ועל מעשיו של נתניהו", אמרה לקונגרס בדמעות, "לא על העם היהודי. הרעיון שביקורת על ממשלת ישראל היא אנטישמית מהווה תקדים מסוכן מאוד".
אגב, עשרות שנים לפני כן היה זה נתניהו עצמו שאימץ סיסמה דומה במצע הליכוד, שקבע כי "בין הים לירדן תהיה רק ריבונות ישראלית". מאז הליכוד דאג להחליף את הסיסמה, אבל זה לא סוד שרבים בממשלת נתניהו היום עוד דוגלים בה.
מה עונים לטענות בדבר "אפרטהייד" ו"רצח עם"?
"מהנהר לים" אינה הסיסמה היחידה כמובן שמושמעת בהפגנות הפרו-פלסטיניות ההמוניות. סיסמאות נוספות שנוהגים להטיח בישראל תכופות במחאות הללו הן הטענות למשטר "אפרטהייד" ול"רצח עם". כל פרו-ישראלי שניסה לייצג את המדינה בוויכוח ברזייה בוודאי נתקל בהן בשלב כזה או אחר של הדיון.
האם כאן יש מקום לפרשנות? כשזה נוגע ל"אפרטהייד הישראלי", הכוונה לתיאור המדיניות כלפי פלסטינים בגדה המערבית ובעזה או כלפי אזרחי ישראל הערבים, אבל בשני המקרים התווית הזאת אינה מדויקת ולעיתים קרובות משמשת לדה-לגיטימציה, דמוניזציה, ובעיקר - פשטנות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אז הנה כמה פרטים שיעשו לכם סדר ויסייעו לכם בעימות הרשת הבא, או אם תיקלעו להפגנה בחו"ל.
במקור, אפרטהייד מתייחס למדיניות של הפרדה גזעית בדרום אפריקה שלפני שנות ה-90. האפרטהייד היה שיטת משטר גזענית ודכאנית, שבאמצעותה כפה המיעוט הלבן של דרום אפריקה את שליטתו, עם מסגרת שיטתית של חקיקה גזענית על קבוצות שחורות ולא-לבנות שהיוו יותר מ-90% מאוכלוסיית המדינה אז.
אמנם אין ספק שלישראל, כמו לכל מדינה, יש לא מעט אתגרים חברתיים והיא מתמודדת עם סוגיות של הטיה ממוסדת, אפליה, חוסר שוויון וגזענות. אלא שבישראל קיימים אמצעי הגנה שמטרתם להבטיח יחס שווה לכל האזרחים, יהודים או ערבים, ויש חוקים ומוסדות דמוקרטיים - לרבות בתי המשפט - שמופקדים על זכויות אלה. אזרחי ישראל הערבים, שמייצגים למעלה מ-20% מאוכלוסיית ישראל, משמשים כנבחרי ציבור, שופטים, שגרירים, מחוקקים, עיתונאים, פרופסורים ואמנים, וממלאים תפקידים בולטים בכל היבט של החברה הישראלית.
כשזה נוגע למדיניות ישראל בגדה המערבית ורצועת עזה המצב מסתבך, בגלל היעדר הסכמה סופית על הסטטוס של שטחים אלה. אכן קיימות מדיניות צבאית והגבלות, כולל על תנועה וגישה למשאבים מסוימים, שעלולות להקשות מאוד על הפלסטינים. מנקודת מבט ישראלית, מדיניות כזאת מוצדקת משיקולים ביטחוניים, בהתחשב בעבר ובאיומים המתמשכים של ארגוני טרור פלסטינים כלפי אזרחים ישראלים, אפילו בגבולות ישראל שלפני 1967. אמנם בהחלט ניתן לבקר את המדיניות של ישראל, אבל יהיה זה לא מדויק מבחינה עובדתית לומר שהיא דומה למערכת קבועה וממוסדת המונעת ומתוכננת על ידי גזענות.
6 צפייה בגלריה
הפגנת תמיכה בישראל בוושינגטון בירת ארה"ב, עם תמונות חטופים
(צילום: Stefani Reynolds / AFP)
כשזה נוגע ל"רצח עם", יש כאן מונח משפטי, וישראל רחוקה מאוד מלעמוד ברף שלו. השימוש הסנסציוני במונח הזה נגד ישראל לא רק שאינו מדויק ומטעה, הוא גם פוגע במעשי רצח עם מוסכמים כמו אלה שהתרחשו בשואה, נגד הארמנים וברואנדה.
המונח "רצח עם" הוטבע על ידי עורך הדין היהודי-פולני רפאל למקין ב-1944 ("ג'נוסייד", כש'גנוס' פירושו גזע או שבט ו'סייד' פירושו הרג). למקין טבע את המונח בתגובה לשואה, אך גם בהתייחסות לאירועים היסטוריים, כולל רצח העם הארמני. אמנת האו"ם אימצה את ההגדרה הזו לפשע: "כל אחת מהפעולות הבאות שבוצעו מתוך כוונה להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, ככזו: (א) הרג חברי הקבוצה; (ב) גרימת חבלה חמורה בגוף או בנפש לחברי הקבוצה; (ג) פגיעה במתכוון בתנאי חיים שנועדו להביא להרס הפיזי כולו או מקצתו של הקבוצה; (ד) הטלת אמצעים שנועדו למנוע לידות בתוך הקבוצה; (ה) העברת ילדי הקבוצה בכוח לקבוצה אחרת".
אמנם ניתן להתנגד ולגנות מדיניות או פעולות ישראליות כלפי הפלסטינים או אזרחי ישראל הערבים, אבל העובדה היא שישראל לא נקטה ולא נוקטת שום פעולה במטרה להשמיד חלק או את כל העם הפלסטיני. יש טענה שהמונח "רצח עם" רחב יותר וכולל תת-סוגות רבות, למשל "רצח עם תרבותי", אבל ללא קשר לאופן יישום המונח, השימוש בהגדרה המשפטית המובהקת הזאת משפיעה על מי ששומע אותה וחושב על הפשעים האנושיים הנוראים ביותר: רצח המוני וגירוש אוכלוסין, אישומים המוחלים באופן שגוי על ישראל והסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בעוד ישראל מתגוננת מפני ההאשמות המופנות כלפיה, מומחים שונים למשפט בינלאומי קבעו כי חמאס ביצע פשעי מלחמה במתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר, כאשר רצח במכוון אזרחים ישראלים רבים – מעשים שמגיעים אף לכדי פשע מסוג רצח עם.
