את רוסיה של ולדימיר פוטין למדתי להכיר ב-2004, הייתי אז ראש המל"ל וביקרתי במוסקבה לעיתים קרובות. המארח שלי היה איגור איבנוב, אז ראש המל"ל הרוסי ולפני כן שר החוץ. מלכתחילה הוא הדגיש עד כמה ארה"ב לא מבינה את רוסיה. הכיצד, תמהתי, הרי קונדליסה רייס, ראש המל"ל האמריקנית באותו זמן, עשתה את הדוקטורט שלה על ברה"מ. זו בדיוק הבעיה, הדגיש איבנוב, היא אולי הכירה את ברה"מ אך לא את רוסיה. לרוסיה אין אידיאולוגיה קומוניסטית אלא רק אינטרסים.
לרוסיה, טענו אז איבנוב ושר החוץ סרגיי לברוב, ישנן שלוש ציפיות מול ארה"ב. הראשונה היא שארה"ב לא תתערב בענייניה הפנימיים של רוסיה ושלא תשפוט את רמת המוסר שלנו, בדיוק כפי שאנחנו לא שופטים את יחסי השחורים והלבנים באמריקה. דבר שני, שארה"ב לא תנסה לגרור את מדינות ברה"מ לשעבר לתוך נאט"ו, ארגון אנטי-רוסי במוצהר. ודבר שלישי, שארה"ב תתייחס אלינו בכבוד ולא תעמיד אותנו בפני עובדות וצעדים חד-צדדיים.
ככל שפוטין חשב אז, וכך עד היום, לא רק שארה"ב לא מכבדת את שלושת האינטרסים הרוסיים הללו, אלא שהממשלים האמריקניים ב-20 השנים האחרונות פועלים באופן מכוון כדי לפגוע בהם. דוגמאות יש עשרות, נציין שתיים.
ב-2005 ביקר דיק צ'ייני, אז סגן נשיא ארה"ב, בריגה בירת לטביה. בנאום פומבי תקף את פוטין אישית על חוסר דמוקרטיזציה ברוסיה. ב-2008 ניסתה גיאורגיה לספח שני מחוזות עצמאיים שרוב תושביהם אינם גיאורגים. ג'ו ביידן, אז סגן נשיא ארה"ב, מיהר להגיע לטביליסי ובעומדו ליד נשיא גיאורגיה מיכאיל סאקשווילי, האדם הכי שנוא על פוטין בעולם, הבטיח סיוע פוליטי ואף צבאי. מדוע גיאורגיה כל כך חשובה לאמריקנים, תמה פוטין.
ארה"ב פספסה הזדמנות להעביר לצידה את רוסיה בנוגע לגרעין האיראני, ולא ברור מה הרוויחה מהמדיניות המתגרה שלה במזרח אירופה. ברור מה ישראל הפסידה
ובחזרה ל-2004. שאלתי את הרוסים: "מה תהיו אתם מוכנים לעשות בתמורה אם ארה"ב אכן תכבד את שלוש הבקשות שלכם?". את התשובה קיבלתי בספטמבר אותה שנה. איבנוב ביקש שאגיע בדחיפות למוסקבה כדי לדון באיראן. נסעתי בראש משלחת ישראלית ובפגישות עם איבנוב, עם שר ההגנה ועם ראש הוועדה הרוסית לאנרגיה אטומית הם אמרו כי בכוונת רוסיה להציע לאיראן דיל: הקמת מתקן להעשרת אורניום בשותפות כלכלית רוסית-איראנית, אבל המתקן יהיה ברוסיה, השליטה בטכנולוגיה תהיה רק של הרוסים. יותר מכך, המתקן יעשיר אורניום רק לרמה של 4% וייצר מוטות דלק הנדרשים לייצור חשמל, אך אחרי השימוש לא ניתן להגדיל את ההעשרה עבור פצצה.
נפלא, אמרתי, אבל מה תרצו בתמורה? התשובה הרוסית הייתה פשוטה. כל אשר אנחנו רוצים הוא שארה"ב ומדינות המערב יתמכו רשמית ופומבית ב"הצעה הרוסית". כל כך חשוב היה לפוטין של אז להוביל ולקבל הכרה מערבית. מיותר לציין שארה"ב דחתה בבוז את ההצעה הרוסית.
גיורא איילנדצילום: אסף פרידמןכן, פוטין הוא דיקטטור והוא ללא ספק "האיש הרע" בנוגע למשבר הנוכחי, אבל כלום לא הייתה ארה"ב שיכורת כוח מאז 1991 ונהנתה להשפיל את רוסיה בסדרה של מהלכים חד-צדדיים, מהצבת טילים מתקדמים בפולין, בתמיכה בתוקפנות הגיאורגית ועד משיכת עוד ועוד מדינות ברה"מ לשעבר לנאט"ו?
ארה"ב פספסה הזדמנות להעביר לצידה את רוסיה בנוגע לגרעין האיראני, ולא ברור מה הרוויחה מהמדיניות המתגרה שלה במזרח אירופה. ברור מה ישראל הפסידה.
- אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
