זה לא חשוב מה קורה במשפט נתניהו, התגובות והפרשנויות ידועות מראש. מבחינת שונאי נתניהו, כל רגע ורגע שם הוא עוד הוכחה לכך שנתניהו אשם, עוד לפני שהוכחה אשמתו. מבחינת חסידי נתניהו, כל רגע ורגע הוא עוד הוכחה לכך שנתניהו הוא קורבן של גורמי אכיפת החוק, שאותם צריך להעמיד לדין, לא אותו. היכן האמת? יורשה לי להודות שגם כמשפטן, גם כמי שעסק בעבר בעבירות צווארון לבן – אין לי מושג. זה ברור שההתנהלות של נתניהו הייתה מושחתת, אבל לגמרי לא ברור אם זו הייתה התנהלות פלילית.
ויש עוד דבר שהיה ברור בשנות החקירה וגיבוש כתב האישום, והופך להרבה יותר ברור בשבועות האחרונים: לגורמי אכיפת החוק הייתה מוטיבציה מפחידה. זה היה ברור מהדברים שאמר רוני אלשיך בראיון לאילנה דיין בפברואר 2018, כאשר העלה טענות על מעקבים להפחדת חוקרי נתניהו, שהמשטרה עצמה הכחישה. וזה היה ברור מההדלפות הסלקטיביות, בשלבים שחומרי החקירה לא היו בידי פרקליטי ההגנה. וזה הופך לעוד יותר ברור כאשר נחשפים עוד ועוד מחדלים של הפרקליטות, שספק אם יש בהם תמימות או רק רשלנות, משום שאלה תמיד מחדלים, כמו הסתרת חומרי חקירה, שפגעו בהגנת הנאשם.
גולת הכותרת היא כמובן חשיפת אמצעי החקירה נגד ניר חפץ, כדי להפוך אותו לעד מדינה. זו לא חשיפה חדשה, הדברים היו ידועים, אבל בשבוע שעבר הם הושמעו מהקורבן עצמו. לא נורא, זה מקובל, זה לא משפיע על העיקר, אמרו עיתונאים מסוימים, מלהקת דוברי הפרקליטות. שקר. מדובר באמצעים שמקובלים נגד "פצצה מתקתקת", אבל לא בחקירות פליליות רגילות.
שום דבר טוב לא ייצא מהמשפט הזה. "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח", כתב הנביא ישעיהו במשל הכרם, "לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". עברו אלפי שנים. חזרנו לאותו מקום
יש צורך בעיוורון כדי להתכחש לעובדה שהחקירה הפכה לרדיפה עם מוטיבציה פוליטית. לא בהקשר של "שמאל" נגד "ימין". זו הייתה מוטיבציה של אליטה שמתעבת את בנימין נתניהו, והיה נדמה לה שהיא משרתת את האינטרס הלאומי כאשר היא מסלקת אותו מהחיים הפוליטיים. כל האמצעים הפכו לכשרים לצורך השגת המטרה.
התוצאה, כדאי להזכיר, הייתה הפוכה. כבר הצגנו כאן את הסקרים שהצביעו על כך שדווקא החקירות וההדלפות והתנהלות גורמי אכיפת החוק גרמו לעלייה בכוחו של נתניהו. וכי צריך להזכיר שלאחר שנים של חקירות גוש הימין-חרדים הפך לחזק יותר לעומת הימים שלפני החקירה?
האם התנהלות גורמי אכיפת החוק מצדיקה את ביטול כתב האישום בגין "הגנה מן הצדק"? כבר ב-1994 נקבע שהטענה מוצדקת כאשר מדובר ב"התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... מקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת". בינתיים, ביוזמת פרופ' דניאל פרידמן, כשהיה שר המשפטים, "הגנה מן הצדק" נוספה לספר החוקים. הייתה התעמרות לפחות בעד אחד, חפץ, שהפך לעד מדינה. אבל גם כאן אין סיכוי שהשופטים ינחיתו נוק-אאוט כל כך מכאיב על הפרקליטות. יהיו הערות, כבר יש, אבל לא יותר מזה.
בן-דרור ימיניורק דבר אחד שהיה אמור להיות ברור מלכתחילה הופך להרבה יותר ברור: זה לא חשוב מה יחליטו השופטים, וזה כנראה ייקח שנים, הפגיעה הקשה ביותר היא בשלטון החוק. אין סיכוי שההגמוניה המשפטית-תקשורתית תכבד החלטה על זיכוי. היא תקבע שהשופטים נבהלו, שהשופטים טעו, שאין מנוס מערעור שיתקן את המשגה. ואין סיכוי שחסידי נתניהו יכבדו החלטה על הרשעה. השופטים, הם יטענו, הם חלק מהאליטה, והם סיפקו את הסחורה. וכל יום בבית המשפט בירושלים רק מקצין את העמדות.
אנחנו במבוי סתום. כבר אי אפשר לבטל את המשפט. הגנה מן הצדק לא תהיה. וכל יום שעובר, עם עוד גל דיווחים סותרים, בהתאם לאג'נדה, רק מעמיק את המיאוס של אותם, לא רבים, שקיוו למשפט צדק. כך ששום דבר טוב לא ייצא מהמשפט הזה. "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח", כתב הנביא ישעיהו במשל הכרם, "לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". עברו אלפי שנים. חזרנו לאותו מקום.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
