הסנאט האמריקני אישר הלילה (בין שלישי לרביעי) ברוב של 50 קולות בעד מול 47 נגד את מינויה של עו״ד הישראלית-אמריקנית ניקול ברנר לתפקיד היוקרתי של שופטת בבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים של ארה"ב, שאחראי על מדינות וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, מרילנד, צפון קרוליינה ודרום קרוליינה. בכך הופכת ברנר, עליה המליץ הנשיא האמריקני ג'ו ביידן לתפקיד, לא רק לשופטת הפדרלית הישראלית הראשונה בארה"ב - אלא גם לנציגה הראשונה של קהילת הלהט"ב באחד מבתי המשפט היוקרתיים והחשובים באמריקה. ניפוץ תקרת הזכוכית נראה כהתפתחות טבעית של מי שבשנת 1999 הגישה את הבג"ץ התקדימי להכיר בה כאמא החוקית לילד המשותף שלה ושל זוגתה דאז, רותי קדיש.
1 צפייה בגלריה
השופטת הפדרלית הישראלית הראשונה בארה"ב, והנציגה הראשונה של קהילת הלהט"ב: עו"ד ניקול ברנר
עו"ד דן יקיר, נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל - שם ברנר הייתה חברה בוועדה המייעצת עד שפרשה ממנה עם מינויה - ומי שייצג אותה בבג״צ התקדימי ב-1999, אמר כי היא מתרגשת מאוד ומתחילה לעבוד בבית המשפט כבר מחר בבוקר. ״ביידן אמר לה כי יחתום על המינוי עוד הערב וניקול מאוד מתרגשת. היא מחכה לזה כבר חודשים ארוכים בקוצר רוח", אמר. "היא ישראלית לכל דבר והיה לה מאוד חשוב להדגיש את זה לאורך כל התהליך. זה חלום מבחינתה, היא הולכת בצעדיה של רות ביידר גינסבורג ורואה בה מודל לחיקוי. גם היא התחילה כשופטת בבית משפט לערעורים. יש ביניהן המון קווי דמיון בתחום של זכויות נשים. שתיהן נלחמות בדעות קדומות ולמען זכויות אדם".
ברנר מונתה לשופטת בבית משפט שהיה בעבר אחד מבתי המשפט השמרניים ביותר לערעורים בארה"ב, אך מאז ממשל ברק אובמה הוא הפך דווקא לאחד הליברליים ביותר - עם החלטות פורצות דרך בנושאי זכויות טרנסג'נדרים והגבלות על נשק. ברנר הליברלית תתאים לבית המשפט כמו כפפה ליד.
ברנר נולדה בשנת 1965 באנגליה, ובילדותה עברה משפחתה לאוקלנד שבקליפורניה - שם עשתה את התואר הראשון שלה, בלימודי מגדר באוניברסיטת ברקלי. היא העבירה סמסטר באוניברסיטת חיפה - חוויה שדחפה אותה לעבור לישראל עם סיום התואר. ברנר נוהגת לספר כי בישראל היא פיתחה את התשוקה האמיתית שלה לקידום ערכי דמוקרטיה וזכויות נשים.
בשנת 1990 הקימה ברנר בתל אביב את ארגון "בת אדם", שהתמקד בקידום זכויותיהן של נפגעות תקיפה מינית ואלימות במשפחה. כדי להתפרנס היא עבדה במקביל בבר בשם "ארבע עונות". ברנר המשיכה לעבוד עם נוער ונשים בארץ, וכך פגשה את רותי קדיש, משוחררת טרייה מהצבא, שיצאה אף היא ללימודי תואר ראשון בברקלי והגיעה לארץ לחופשה. ייתכן שהמפגש הזה, עם מי שעתידה להיות זוגתה ושותפתה למאבק, הוא מה שדרבן את ברנר לחזור לברקלי שנתיים מאוחר יותר כדי ללמוד תואר במשפטים באותה אוניברסיטה.
השתיים נישאו עוד כסטודנטיות ב-1994 על ידי רבנית בקמפוס. ברנר סיפרה שהעיתון המקומי סירב להדפיס את מודעת החתונה, והציע לכנות את האירוע "טקס התחייבות". השתיים סירבו. "לא היה לנו שום טקס מחויבות, הייתה לנו חתונה", אמרה ברנר. "זה פשוט זעזע אותי שהיינו צריכות לדחוף את גבולות העיתונות". בינואר 1996 ילדה רותי את הילד שלהן, מתן, בהפריה מלאכותית.
"רצינו להביא ילד ביחד. ההחלטה מי מאיתנו תהיה פיזית הרה התבססה על מי שיכולה לקחת את החופש מהלימודים והעבודה", אמרה ברנר. מדינת קליפורניה אישרה ללא בעיה את מעמדה של ברנר כאימו המאמצת של מתן, אך כשבנות הזוג התחילו לשקול חזרה לישראל, ופנו לקונסוליה בסן פרנסיסקו כדי לבקש הכרה על ידי המדינה, הן סורבו. "האנשים בקונסוליה היו ממש נחמדים, והרגישו נורא על התשובה שישראל לא תכיר באימוץ", אמרה ברנר.
המשפחה חזרה לישראל, ובנובמבר 1998 ברנר ילדה את בנם השני, נווה. היא עבדה כעורכת דין במשרד של יגאל ארנון, ובפברואר 1999 המשפחה פנתה לבית המשפט העליון באמצעות האגודה לזכויות האזרח, כדי שיכיר בהורות של ברנר על הבן הבכור, מתן.
בסופו של דבר ההחלטה זכתה לתמיכת השופטות דליה דורנר ודורית ביניש, אך השופט עבד א-רחמן זועבי התנגד. "בפאנל שלנו היו שתי נשים וגבר", אמרה אז ברנר. "אני לא יודעת אם זה היה רק צירוף מקרים מוזר, אבל בהרכב של שלושת השופטים, הנשים הצביעו בעדנו והגבר לא. כל זה כשהמקרה שלנו היה חזק להפליא. המצב המשפחתי שלך הולך איתך בכל מקום שאתה נמצא בעולם. את לא יכולה להיות הורה לילד במדינה אחת ולא הורה במדינה אחרת".
פסק הדין זכה כצפוי לביקורת של חברי כנסת דתיים, שאמרו שמדובר ב"השפלה" לערכי המשפחה היהודית. עבור בנות הזוג פסק הדין היה טכני בלבד - הרי את בנן השני נווה, שנולד בישראל, הן לא יכלו לרשום כבנן בלאו הכי. מעט לאחר מכן המשפחה חזרה לארה"ב. בהמשך נולד בן נוסף, שגב, שגם אותו משרד הפנים סירב בתחילה לרשום, עד שננזף על ידי בית המשפט העליון בדצמבר 2007.
לאורך השנים חיה המשפחה על קו מרילנד-ישראל. "אנחנו מרגישים בבית בשני המקומות ויש לנו קהילה בשני המקומות", אמרה ברנר. לבסוף היא וקדיש התגרשו, וברנר התקדמה במערכת המשפט הפדרלית בארה"ב. היא עבדה עבור שופטים בכירים שנחשבו פורצי דרך בתחום זכויות אדם, כמו תלטון הנדרסון מקליפורניה ושופטת בית המשפט לערעורים בטי פלטשר. ברנר נישאה בשנית, לדברה כץ, עורכת דין לזכויות אזרח, וכיום הן מתגוררות בעיירה טקומה פארק במרילנד - שם הן נחשבות לחברות פעילות ומרכזיות בבית הכנסת המקומי.
