הר דב בחורף הוא מקום קודר ולא מזמין. הצבעים השולטים הם האפור המדכא של סלעי הבולדר הענקיים והחום העמוק של הבוץ שההאמר מזגזג בתוכו והלוחמים מבוססים בו. רק העלווה הצהובה-ירוקה של עצי האלון המכסים את המדרונות התלולים צובעת מעט את הנוף, ולא במקרה מזכירה מאוד את צבעי הדגל של גולני. החטיבה שערוכה כעת להגנה על המדרונות מורכבת מאנשי מילואים יוצאי גולני. הטופוגרפיה ומזג האוויר הם אתגר רציני עבור הגברים והנשים שב-7 באוקטובר עזבו בית חם, משפחות ועבודה, ומאז נמצאים כאן כמעט ברצף. ועדיין האתגר האמיתי הוא חיזבאללה, שיוזם משחקי מחבואים קטלניים ומארבי אש לחטיבה שנערכה למנוע חדירה בגזרה הרגישה הזו.
רון בן ישי עם המילואימניקים של גולני בהר דב
(צילום: דובר צה"ל | עריכת תוכן ווידאו: אסף קוזין)
אנשי החטיבה שפגשתי במאהלים הקטנים המוסווים בתוך הצמחייה הסבוכה היו גאים מאוד לספר לי על הגיוס המהיר, עוד לפני שקיבלו הודעה של צו 8 בטלפון, ועל הציוד שהיה מוכן ותקין לכל פרטיו ודקדוקיו. "הייתה רק בעיה אחת", מספר לי המג"ד טל דן, "התגייסו כמעט 150% מהאנשים שבמצבת כוח האדם של הגדוד והציוד לא הספיק לכולם. אבל התגברנו גם על זה".
כעת מזכירה ההיערכות שלהם כמעט בכל היבט את האופן שבו חיזבאללה התנהל בקרבת הגבול הישראלי: מאהלים קטנים מוסתרים בסבך וטובעים בבוץ שמהם יוצאים למארבים ומהם משיבים אש כשחיזבאללה מפגיז אותם במרגמות ובטילי נ"ט. מרכזי הכובד של המערך הזה הם המוצבים הפרוסים על המדרון התלול של ג'בל רוס (שמו הערבי של הר דב), ומונעים איגוף של יישובי אצבע הגליל ממזרח.
הכותרת
איראן, סמים וחיסולים: הסיפור של סוריה
23:55
חיזבאללה טוען שחלק ממורדות ההר, "חוות שבעא" הוא קורא להם, הם אזור ריבוני לבנוני. פעילי הארגון גם הקימו שם לפני המלחמה שני אוהלים אף שישראל והאו"ם טוענים במפורש שמדובר בשטח סורי. בישראל היססו לפגוע באוהלים האלה עד 7 באוקטובר. כעת הם כבר לא שם. אנשי החטיבה דאגו לכך. היה גם ניסיון חדירה באזור ההר שאנשי הגדוד של טל דן סיכלו בשיתוף עם חיל האוויר. בניסיון הזה התגלתה תופעה מעניינת. חיזבאללה לא רק שפועל במערכה הנוכחית בשיתוף פעולה עם חמאס וארגונים פלסטיניים אחרים, אלא שחסן נסראללה ייצר חלוקת עבודה ברורה: את החדירות מבצעים אנשי חמאס ופלסטינים שהתאמנו אצל כוח הקומנדו המיוחד רדואן של חיזבאללה, וכעת הם פועלים בשירותו.
היו שישה ניסיונות חדירה לאורך קו הגבול - מראש הנקרה ועד הר דב - וכולם בוצעו על ידי פלסטינים בשליחות כוח רדואן. גם ירי הטילים לעומק השטח בגליל התבצע לרוב על ידי פלסטינים, בעוד חיזבאללה מפעיל את הכטב"מים ואת רקטות ה"בורקאן" (הכינוי הצה"לי הוא "רעם"), שלהן ראש נפץ כבד מאוד שמשקלו מגיע לעיתים ל-500-400 ק"ג, אבל הן קצרות טווח ומופעלות בעיקר לכיוון מוצבי צה"ל. חלוקת העבודה הזו, לפחות בתחילת המערכה, היא עדות לרושם שחיזבאללה ניסה ליצור שלפיו הפלסטינים הם שפועלים במסגרת סיוע לאחיהם ברצועת עזה, אבל לאט-לאט נחשפה תרמית זו וגם חיזבאללה חדל עם הבלוף. הוא לא מסתיר יותר שהוא פועל נגד ישראל בעצמו ואף סופג אבדות.
5 צפייה בגלריה
עזבו בית חם, משפחות ועבודה, ונמצאים בהר דב כמעט ברצף מה-7 באוקטובר
(צילום: דובר צה"ל )
בחטיבה היו עד כה ארבעה נפגעים, רובם מאש חיזבאללה, בעיקר מטילי נ"ט ורקטות ה"בורקאן", ועדיין מפתיעות המוטיבציה והסולידריות בקרב אנשי המילואים. ייתכן שזו השהות הממושכת ביחד של אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית; הם לא רק קופאים בקור ביחד ונעליהם מתמלאות יחד מים ובוץ, הם גם צריכים להגן ולסמוך אחד על השני בקרב. אולי זה מה שגורם להם לחבב אחד את השני ולהימנע מוויכוחים. את המוטיבציה להישאר במקום הקודר והקר הזה אפשר להסביר יותר בקלות אחרי אירועי 7 באוקטובר. ניכר שכולם נחושים שאירוע אסוני כזה יחזור בצפון, בדרום ובמרכז, אבל אני מודה שהסולידריות הנחושה הפתיעה אותי, קל וחומר כשחזרתי בערב הביתה וראיתי את הדיווחים מישיבת הקבינט שבה ערכו שרים מארב זובור לרמטכ"ל. עם זאת, אין לי ספק שאם המערכת הפוליטית תמשיך להתנהל כך, זה יחלחל בסופו של דבר גם לגייסות בשטח, על כל המשתמע מכך.
מה מעיק על חיזבאללה
באותו יום, לא הרחק מהר דב, עוד יצא לי לשוחח עם מפקד בכיר מאוד בגזרה. "אני מניח שחיזבאללה מכין לי הפתעות ואני מנסה לחשוף אותן לפני שהוא מבצע", הוא אמר כששאלתי אותו כיצד להערכתו יגיב נסראללה על חיסול בכיר חמאס סאלח עארורי וכמה מאנשיו בדאחייה בביירות. אגב, אחד העוזרים האלה, סמיר פאנדי, היה אחראי לירי הרקטות מלבנון לגליל בחג הפסח, שתפס את מדינת ישראל בהפתעה. גם הוא כאמור כבר לא יטריד אותנו.
מכל מקום, הבכיר היה משוכנע שנסראללה יגיב אבל באופן מדוד ותחזיתו התממשה בשבת. עשרות טילים שוגרו לעבר יחידת הבקרה של חיל האוויר על הר מירון. הנזק היה הפיך וניתן לתיקון מהיר יחסית. ייתכן מאוד, אומרים גורמי ביטחון, שנסראללה לא יסתפק במטח הזה וייזום מבצעי נקמה נוספים, אבל משטח דרום לבנון, כיוון שאינו רוצה בהסלמה רבתי שתביא למלחמה כוללת בין לבנון לישראל.
חיזבאללה טוען לפגיעה בבסיס בהר מירון
משני עברי גבול הצפון מתנהלת כבר עכשיו מה שמכונה "מלחמה מתוחמת". כלומר, כזאת שמתנהלת בשטח דרום לבנון וצפון ישראל, ולא מלחמה כוללת שבה כל העורף הישראלי יספוג מטחי רקטות וכל שטח לבנון יהיה יעד להתקפות אינטנסיביות של צה"ל. בשלב הזה שני הצדדים נזהרים שלא להסלים. חיזבאללה נזהר משום שהאיראנים לא רוצים שהארגון יאבד את יכולותיו לסייע להם אם יותקפו בגלל פרויקט הגרעין, ומפני שנסראללה חושש מתגובת העדות השונות בלבנון, ואפילו מהעדה השיעית, אם בשעה קשה כזאת הוא יחשוף אותן שוב למתקפה ישראלית אינטנסיבית.
נסראללה גם יודע שישראל מוכנה וערוכה למלחמה כוללת שבה תספוג נזק בעורף, אבל לבנון תחזור לתקופת האבן וארסנל הטילים שנתנה איראן לחיזבאללה יילקח ממנו. לפי כל הסימנים, תיעוד ההרס והסבל הסיטונאיים ברצועת עזה משפיע מאוד על נסראללה וחיזבאללה. מדיווחי התקשורת הלבנונית אפשר ללמוד שכל אזרחי המדינה, ובכללם השיעים תומכי חיזבאללה, חוששים מהישנות הסצנה הזו בלבנון. ישראל מעדיפה כמובן פתרון דיפלומטי שירחיק את חיזבאללה מהגבול, אבל צה"ל לא ממתין שזה יקרה. כבר עכשיו הוא מנהל מערכה שבתחילתה הייתה הגנתית, אבל מזמן היא מערכה לעיצוב "היום שאחרי".
במסגרת המערכה הזו צה"ל יוזם, כביכול בתגובה על התגרויות חיזבאללה, השמדה שיטתית של מערך התשתיות הצבאיות שהקים הארגון בסמוך לגבול. מדובר במתחמים מבוצרים משני סוגים. האחד, עמדות שונות שממוקמות בשטח הפתוח מתחת לסבך הצמחייה. הן היו אמורות לשמש נקודות היערכות לכוח רדואן לקראת הסתערות לתוך שטח ישראל וגם לחיפוי באש מרגמות וטילי נ"ט על ההסתערות הזו. הסוג השני הם המתחמים בתוך הכפרים בדרום לבנון. מדובר בבתים של פעילי חיזבאללה או בנכסים שהארגון שכר כדי שישמשו אותו כעמדות תצפית, איסוף מודיעין וירי נ"ט מתוך אוכלוסייה אזרחית.
פיקוד צפון מיפה את האזורים האלה וכעת הוא פוגע בהם בצורה שיטתית וסדורה אחד אחרי השני. תחילה נהרסו עמדות התצפית הסמוכות ממש לגבול ובהמשך פועל עכשיו צה"ל נגד התשתיות הכבדות יותר גם בטווחים שבין 10 ל-40 ק"מ מהגבול. בשלב הזה כבר פוגעים גם במפקדי שטח בכירים של חיזבאללה בדרום לבנון (זה כולל גם פלסטינים הפועלים בשירות הארגון).
חיזבאללה איבד עד היום בעימות מול ישראל כ-150 מפעיליו, ובנוסף עוד יותר מ-20 פלסטינים שפועלים בשירותו, אבל הארגון אינו סופר אותם רשמית בין אבדותיו. 34 מההרוגים חוסלו בקרבות על ידי אוגדה 210, שאחראית על גזרת החרמון והר דב. בנוסף לכך, יותר מ-100 אלף מאזרחי דרום לבנון ברחו מכפריהם. לפי מקורות לבנונים, בסוף השבוע שעבר התרוקנה העיירה השיעית בינת ג'בל מ-80% מתושביה. גם מחצית מתושבי הכפר הנוצרי רמייש כבר ברחו צפונה. ספק אם זה מנחם את תושבי הגליל שנאלצו להתפנות, אבל ללא ספק זה מעיק על חיזבאללה.
אפילו נסראללה הודה באחד מנאומיו האחרונים שהוא הופתע מהקצב והקטלניות שבה חושף צה"ל את חוליות הנ"ט וירי הרקטות שלו ופוגע בהן. לפיכך הוא נאלץ להסיג אותן הרחק מעיני התצפיתניות של צה"ל. עם זאת, חוליות הנ"ט האלו ממשיכות להוות בעיה גם כשהן פועלות ממרחק של שמונה ק"מ, ממקסימום הטווח של ה"קורנט".
מחפשים מוצא של כבוד
נסראללה עוד מנסה לדבוק ב"משחק המשוואות" שניהל עם ישראל עד 7 באוקטובר, ומאחר שחיל האוויר פוגע בעמדות צבאיות של חיזבאללה בכפרי דרום לבנון, הוא רואה את עצמו חופשי לפגוע בבתי מטולה ובלולים של דוב"ב. אבל מנאומיו ומהתנהלות כוחותיו בשטח עולה בבירור שהוא מחפש מוצא של כבוד מהעימות שחמאס גרר אותו אליו.
מנאומו האחרון אפשר ללמוד על שלושת התנאים שבהם הוא וארגונו יסכימו להפסקת אש. הראשון: סיום הלחימה של צה"ל ברצועת עזה. השני: פתיחת מו"מ באמצעות המתווכים האמריקנים והצרפתים על 13 נקודות שנויות במחלוקת בגבול היבשתי בין ישראל ללבנון. השלישי: מציאת פתרון פשרה למחלוקת על חוות שבעא ועל החלק הלבנוני של הכפר רג'ר, כנראה באמצעות העמדתם תחת חסות בינלאומית עד לפתרון קבע.
מה שנסראללה אינו מביא בחשבון הוא הלחץ שמפעילים מפוני יישובי הצפון על ממשלת ישראל. הם רוצים לחזור לבתיהם ואינם מוכנים לעשות זאת עד שצה"ל לא ישנה מיסודו את מצב הביטחון באמצעות הרחקה פיזית של חיזבאללה מהגבול למרחק שמעבר ל-10 ק"מ, והקמת מערך הגנה על הגבול שבו יחידות גדולות של צה"ל מתוגברות באמצעי אש ובאמצעים טכנולוגיים יחצצו פיזית ביניהם לבין חיזבאללה.
כתוצאה מהלחץ הזה ייתכן מאוד שקבינט המלחמה המצומצם יורה לצה"ל לתמרן קרקעית ולפעול אווירית בתוך שטח לבנון עוד בטרם הושג הסדר מדיני. ההערכה של גורמים מוסמכים היא שגם במקרה כזה המערכה תישאר "מתוחמת" ולא תתפתח להסלמה רבתי.
