המחאה בתל אביב
(צילום: עמית הובר)
מחאה נוספת בצל המשבר: כ-400 בני אדם הגיעו הערב (שלישי) לאירוע בטיילת צ'ארלס קלור בתל אביב, לציון תשע שנים למחאה החברתית הגדולה שהתקיימה בקיץ 2011. ynet העביר את האירוע בשידור חי.
האירוע הערב נועד לקדם עשייה משותפת של ישראלים שמתקשים לעמוד בחובות, וליף, שארגנה אותו, מסרה כי "אנחנו רק בתחילתו של משבר ענק וברור שאין הנהגה לצפות ממנה לפתרונות".
לדבריה, "האמון התרסק, הייאוש גואה, אבל האנשים מתעוררים ועושים. זה הזמן גם להזכיר ולעורר תקווה שרק ביחד נייצר כוח להביא פתרונות ושינוי. לפני תשע שנים דרשנו צדק חברתי, והיום, כשברור שאין ממי לדרוש, זה הזמן לייצר צדק חברתי".
עשרות שוטרים הוצבו במקום כדי לאכוף את תקנות הקורונה, בהן שמירה על מרחק ועטיית מסכות. במקביל, נערכות הפגנות גם בכיכר רבין ובכיכר הבימה, וכן מחוץ לראש הממשלה.
"אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה, אבל. יש עוד הפגנות בכל הארץ", אמרה דפני ליף למפגינים. "בחרנו להיות כאן ולדבר אחדות ולדבר אחווה. אנשים מדברים בכעס כי כואב להם, אנחנו האנשים שכואב להם מרוב שאכפת להם. אנחנו לא מוכנים לוותר. לא ניתן לאף אחד להפריד בנינו. אנחנו אולי ממקומות שונים, אולי מפגינים אחרת ומתמודדים אחרת, אבל אנחנו בזה ביחד. צאו מהבתים וקחו חלק".
מורל לוי (37), אם לשלושה, אמרה על הבמה: "לא למדתי תואר, למדתי מאמא שלי איך לקחת אחריות. תמיד הגעתי לכל היעדים שלי. לא ידעתי מה קורה מחוץ לבית שלי, מחוץ למשפחה שלי. חייתי במין בועה. הבועה הזו שלא הייתי פעילה חברתית, לא היה אכפת לי מפוליטיקה. ואז הגיעה הקורונה. חשבתי 'אוקיי נתמודד', ואז הבנתי שאני בסכנת קיום. הבנתי שכעצמאית אין לי עם מי לדבר. זה הוביל אותי לתחושה שרומסים לי את הכבוד".
לוי הוסיפה: "כאמא, כאשת עסקים. אני כל החיים למדתי איך לדחוף ולא לבקש עזרה מאף אחד. בהתחלה היה לי קשה לבקש עזרה. עברו ארבעה חודשים והכל נשאר סיוט. במקום להישאר בבית החלטתי לצאת לרחובות. למדתי שהממשלה מנותקת. גיליתי שאני חלק מהמעמד העצמאי שלא נחשב במדינה הזו. זה לא משנה כמה עבדתי קשה, לא הצלחתי להתפרנס. אני מתחננת לכסף. הגעתי למצב בזוי ולא ראוי. לא הגעתי לעולם הזה כדי להתחנן".
המוזיאקי קובי אוז נאם ואמר: "העם שלנו אנשים זהב אחד אחד. אנחנו עוזרים אחד לשני. אבל מה קורה עם הממשלה שלנו? לוקחים את המסים בקלות, אבל כשהמס צריך פעם אחת לרדת אלינו, הוא מתקמצן. אף אחד לא רוצה לעשות את העבודה הזו. בואו נרים צעקה יחד".
הבדרן גורי אלפי, שהגיע גם הוא להפגנה, אמר: "אין גוף פעולה אין סיוע כלכלי. אין דרך משותפת. לא תמיד היינו לבד. לפני תשע שנים הייתה התפוצצות סולידריות ותקווה, הרגשנו שאנחנו חלק ממשהו גדול. הרגשנו שאפשר להזיז הרים. הכל היה אפשרי. כולם רצו להצטרף וחיבקו את המחאה הזו עד שנרדמה. מה שהתחיל ביולי 2011 ממשיך היום. לפני תשע שנים הממשלה חיבקה, היום היא מאשימה אותנו שאנחנו מפיצים את הנגיף".
לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה, הוסיפה: "אחותי נרצחה לפני 9 חודשים על ידי בעלה. אני פעילה חברתית הרבה שנים, דיברתי בעבר במחאת האוהלים על במות גדולות, אבל לפני הרצח של אחותי לא דיברתי על חיי אדם. הקמתי את פורום מיכל סלה שמטרתו מניעה של הרצח הבא, והיעד הוא 0 נרצחות בשנה. רצח נשים זה תחום שאין בו מניעה".
