הנהירה הישראלית לכלי תקשורת ומדיה חברתית בערבית הייתה נקודתית והתרחשה בנסיבות שהמילה "טרגדיה" אפילו לא מתחילה לתאר אותן. הדרך היחידה לקבל מידע על הזוועות שהתרחשו ביישובי הנגב המערבי בבוקר 7 באוקטובר הייתה באמצעות גלישה לאתרים וחשבונות טלגרם, טיקטוק, טוויטר ופייסבוק של חמאס ושל תושבים עזתים שתיעדו והדהדו את הטבח והחטיפות. המפגש הזה היה טראומתי מן הסתם בגלל אופי האירועים, אבל היה לכך גורם נוסף: עבור רבים מהגולשים הישראלים היה זה מקרה נדיר שבו הם נפגשו באופן חזיתי ובלתי אמצעי עם השכן/אויב וכלי התקשורת שלו ללא הסינון, העריכה והפילטרים של העיתונות בעברית.
בעידן הנוכחי לא תמיד יש לכך הצדקה. במרחק של כמה מקשים במחשב או בטלפון הנייד נמצאת כמות אדירה של כלי תקשורת ערביים בכלל ופלסטיניים בפרט, כמו גם חשבונות מגוונים ברשתות החברתיות, שקריאה וצפייה בהם יכולות לסייע להתעדכן באקטואליה וללמוד על פערי המידע והנרטיבים שהתרחבו והלכו לאורך השנים בין הישראלי/ת הממוצע/ת לבין מאות מיליוני הערבים והמוסלמים המקיפים אותם. אפילו מכשול השפה מצטמצם למינימום, משום שלרבים מכלי התקשורת הערביים יש מהדורות באנגלית, ורבות מאושיות הרשת – מעזה עד ריאד – כותבות, מדברות ומצייצות באנגלית. שלא לדבר על כפתור התרגום שנמצא בתחתית הפוסטים ברוב הפלטפורמות החברתיות.
3 צפייה בגלריה
כלי תקשורת ערביים. בין האמת, האינטרסים וההטיות
(Editorial credit Copyright Lawrey Shutterstock.com, Editorial credit Anton Garin Shutterstock.com, רויטרס)
אבל איך עושים את זה נוכח שפע האפשרויות? כיצד לבור את המוץ מהתבן ולהתחיל לעקוב בעצמכם אחרי המתרחש בעזה, ברשות הפלסטינית ובמזרח התיכון בכלל? ואיך יודעים אילו מקורות אפשר לצרוך, נוכח ריבוי האינטרסים האידיאולוגיים, הלאומיים, הפוליטיים והכלכליים שמשפיעים על התקשורת בערבית כפי שהם משפיעים על התקשורת בכל מקום אחר?
לפניכם המלצות של מזרחנים ועיתונאים המסקרים את העולם הערבי, ומרכיבות מעין מדריך למתחילים. חלקן כצפוי לא יהיו קלות לקריאה או לצפייה עבור הישראלי/ת הממוצע/ת, ויש בהן כאלה שאת תוכנן צריך לקבל עם יותר מקורט מלח וספקנות. אבל נדמה שאירועי 7 באוקטובר הזכירו שאת המציאות והאמת עדיף להכיר גם אם הן קשות לעיכול.
סוכנויות ואינסטגרם / עינב חלבי
1) סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות הפלסטינית היא "וופא" (בעברית – נאמנות), שמזוהה עם ארגון אש"ף ותנועת פתח, ומדווחת על האירועים השוטפים ברשות ובמוסדותיה, כולל חדשות וידיעות מהשטחים, מישראל ומהמזרח התיכון, בערבית ובאנגלית. מחד, בפועל מדובר בשופרו של אבו מאזן ועל כן יש להתייחס לתוכן בהתאם (גם פלסטינים רבים מתייחסים אליו כך). מאידך, זהו מקור יעיל לחדשות יבשות ולאופן שבו נתפסת ישראל ברשות.
למהדורה האנגלית של וופא – לחצו כאן
2) בעולם הערבי יש כמה רשתות תקשורת וסוכנויות ידיעות מוכרות (ראו להלן), אולם בתקופה האחרונה עולה להן מתחרה שעשויה בעתיד להצטרף לרשימת המובילות: סוכנות הידיעות Arab World Press, המופעלת מדובאי באמצעות חברת "דה האב ניוז", שואפת להיות הרויטרס של העולם הערבי. אחת מקפיצות המדרגה החשובות שלה הייתה בנובמבר האחרון, שם בלטה בפרסומים בלעדיים שהתבררו כמוצקים סביב המתווה לשחרור החטופים הישראליים, מה שהוכיח שהיא בעלת מקורות וקשרים ייחודיים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי.
3) לפני יותר מעשור מונתה אסרא אל-מודלל לאישה הראשונה כדוברת חמאס, בין היתר בזכות היותה דוברת אנגלית רהוטה כמי שחיה תקופה עם משפחתה בבריטניה. כבר בגיל 17 החלה לעבוד ככתבת ברשת הטלוויזיה "press tv" ובהמשך למדה עיתונות באוניברסיטה האסלאמית בעזה. היא ביימה כמה סרטי תעודה, והייתה שותפה לקבלת פני משלחות זרות ברצועת עזה. כיום היא כבר לא נציגה רשמית של חמאס, אבל היא מדבררת את המתרחש במלחמה בעזה לתקשורת המערבית. חשבון האינסטגרם שלה (עם 173 אלף עוקבים) פעיל בערבית ובאנגלית.
4) מוחמד זקוט הוא צלם עיתונות עזתי שמתעד את המלחמה ומתרגם את הסטוריז שלו לאנגלית. לגולשים הישראלים זו אפשרות לראות את המלחמה ותוצאותיה דרך עיניים פלסטיניות.
5) חוסיין א-שייח הוא מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, ראש הרשות הכללית לעניינים אזרחיים וחבר הוועד המרכזי של הפתח. יש לו חשבון טוויטר ממלכתי ולא זוהר לכאורה, עם עדכונים על הנעשה בלשכתו וברשות הפלסטינית בכלל, אבל הוא מסוג האנשים שצריך לעקוב אחריהם משתי סיבות: הוא אחת הדמויות החזקות ביותר ברשות, ובעיקר - הוא נתפס כיורשו של אבו מאזן.
לחשבון הטוויטר של חוסיין אל-שייח – לחצו כאן
6) הזמרת אליסה היא כוכבת-על לבנונית חריגה. בניגוד לאמנים ערבים רבים החוששים להתבטא בנושאים פוליטיים בכלל, ולהביע דעות לא-קונצנזואליות בפרט, היא מבטאת עמדה נחרצת נגד שליטת ארגון חיזבאללה במדינתה – מה שגורר מחד מחמאות והערכה, ומאידך ביקורת נוקבת ואף איומים על חייה. בנוסף, היא לא נשואה ומקפידה להתבטא על שחרור נשים מכבלי החברה הפטריארכלית. הסרט עליה, "It's ok" בנטפליקס, שלמרבה הצער אינו זמין בישראל, היווה מבט אינטימי לחייה וחשף אותה במדינות רבות בעולם.
לחשבון הטוויטר של אליסה – לחצו כאן
7) קצת תרבות. הרשת צועדת על קיבתה, וגם מרחב האינטרנט הערבי מוצף בשפים, בשלנים ומתכונים. באופן אישי, שני בלוגרים עיקריים – שמכינים אוכל ערבי אבל לא רק - פופולריים במטבח שלי בבית: יסמין נאסיר הירדנית, בוגרת קורדון בלו בצרפת, שמבשלת בשיטה ייחודית (ולמתקשים גם מתרגמת את המצרכים לאנגלית). השני הוא אבו ג'וליה, פלסטיני עזתי במקור שמתגורר כיום בלונדון, ומציג מתכונים מקוריים וטעימים באופן חריג.
עינב חלבי היא הכתבת לענייני פלסטינים של ynet ו"ידיעות אחרונות"
פודקאסטים וביקורת התקשורת / סמדר פרי
1) כשעוסקים בכלי התקשורת היומיים הממוסדים של העולם הערבי, שלרבים מהם יש מהדורות באנגלית, כדאי להבחין בין אלה שנדפסים או מופקים בבירות המזרח התיכון - קהיר, ביירות, עמאן, רבאט ובנסיכויות במפרץ - לבין אלה שרואים אור בלונדון או בפריז. האבחנה ברורה: במדינות העולם הערבי אין כמעט חופש דעה או כתיבה עצמאית. במצרים, למשל, הנשיא ויועציו ממנים, אישית, את עורכי העיתונים הגדולים שנאמנותם לשלטון ברורה ומחייבת. המצב לא שונה בהרבה בירדן, במרוקו ובערב הסעודית. מי שיחרוג מהקו הרשמי יסכן את המשך עבודתו במקרה הטוב, ויישלח למאסר ו"חינוך מחדש" במקרה הרע.
לעומתם, בעיתונים הנדפסים באירופה יש חופש כמעט מוחלט. העורך הראשי עצמאי והוא זה שיקבע את הטונים ואת סדר היום. חשוב לשים לב שבחלק ניכר מכלי התקשורת הערביים החדשים באירופה יש טביעת אצבע ישראלית ברורה. העורך הראשי מקבל לידיו מאמר או ידיעה שעוסקת, הפלא ופלא, בהיבטים חיוביים על ישראל או כזאת המשרתת את האינטרסים שלה, ומשם הדרך לפרסומה קצר. בשנים האחרונות ראינו את זה בעיקר באמצעות העיתון "אילאף". מומלץ לברר מי הם אותם כלי התקשורת הללו, ולהיזהר בעיקר מידיעות בלעדיות שלהם.
2) למעוניינים להרחיב אופקים בתמונת המצב במזרח התיכון - על היבטיה המדיניים, הפוליטיים והכלכליים, כולל בהקשר של מדינת ישראל – מומלץ להאזין לפודקאסט המצוין של ה"וושינגטון אינסטיטיוט" על האזור, "מידל איסט פוליסיקאסט". מתחילים ומתקדמים יוכלו למצוא בו פרקים על מגוון מדינות וארגונים - מצרים, ירדן, מרוקו, לבנון וחיזבאללה, סעודיה ונסיכויות המפרץ. המכון קנה לו שם של מרכז מחקרים שמנהל פעילות מומחים בתחומיהם, בהם מומחים מובילים בנושא ישראל, עם מגוון עצום של נושאים בענייני השעה.
3) לסקרנים ובעלי עמידות לביקורת שמעוניינים להרחיב את המבט על המזרח התיכון גם לתחומים יותר אנקדוטאליים, מיועד הפודקאסט "אסנשיאל מידל איסט" של סמי זידאן בערוץ "אל-ג'זירה" באנגלית (שאף שאינו חובב ציון, נחשב לאח הפחות ארסי כלפינו ברשת הקטארית). כביכול בלי פוליטיקה עמוקה, עם קריצת עין הומוריסטית, הפרקים של זידאן עוסקים בסוגיות כמו משקל היתר בעולם הערבי, בשאלה אם יש גזענות נגד מוסלמים במזרח התיכון, ובסיכוייהם של שחקני קולנוע ערבים להשתלב בהוליווד, שבה דומיננטיות יהודית מובהקת (על הדרך, אם אתם כבר באזור הפודקאסטים של אל-ג'זירה באנגלית, מומלץ להיכנס גם ל"אינסייד סטורי פודקאסט". הנאה ספק אם תפיקו כישראלים, אבל חדשות הם יודעים לעשות).
4) קצת תרבות. "לובשי הגופיות" הוא ספר שכתבה נדיה תחאוכה בושנק מכפר כמא (אחד משני הכפרים הצ'רקסיים בישראל, השני הוא ריחאניה), שמזכיר לנו שהיכרות עם המזרח התיכון משמעותה היא גם – ואולי קודם כל – להכיר את המיעוטים בתוך הארץ. אחשוף רק קמצוץ מהעלילה: דוניא, ערבייה מהגליל, סטודנטית בפקולטה לרפואה בירושלים, עובדת במקביל כמלצרית בקניון ממילא. לאט לאט היא מתקרבת לצעירות והצעירים היהודים מסביב, שאותם היא מכנה "לובשי הגופיות". מצד אחד היא נמשכת אל סגנון החיים החופשי, ומהצד השני מחכה לה החברה השמרנית שממנה הגיעה ("לובשי הגופיות" זכה בשנה שעברה בפרס ברנר לספרי ביכורים).
סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות" ו-ynet
רשתות, חות'ים והקוראן / ליאור בן ארי
1) לכאורה הדרך המתבקשת להתעדכן בנעשה בעולם הערבי היא באמצעות מעקב אחר רשתות התקשורת המרכזיות. אלא שצפייה בגדולה והמפורסמת ביניהן, "אל-ג'זירה" הקטארית (כולל כאמור במהדורה האנגלית), בעייתית למדי בענייננו מאחר שהיא מהווה דה-פקטו שופר חמאסי, כמו גם זרוע אוהדת לאחים המוסלמים ולציר האיראני. פתרון חלקי לאיזון יכול לבוא באמצעות מעקב אחר יריבתה האידיאולוגית והמסחרית - רשת "אל-ערבייה" הממוקמת בדובאי ונמצאת בבעלות סעודית, ובמידה רבה מייצגת את האינטרסים של הממלכה ושל מה שבישראל נהוג לכנות "הציר הסוני המתון".
דמות מעניינת בערוץ שאחריה מומלץ לעקוב היא העיתונאית הלבנונית ליאל אל-אחתיאר, שידועה כמתנגדת חיזבאללה וחשבון הטוויטר שלה מהווה קול חריג יחסית, ובוודאי אמיץ, בשדה התקשורתי במזרח התיכון (כל שנדרש הוא ללחוץ על כפתור התרגום בתחתית כל ציוץ). לאל-אחתיאר יש היסטוריה של התבטאויות שגרמו לסערות, האחרונה שבהן כשראיינה את סא"ל אביחי אדרעי והגדירה אותו "דובר צבא ההגנה לישראל" - מונח שנחשב מוקצה בעולם הערבי. בתגובה התנהל נגדה קמפיין רשתי שבו הואשמה בהשתתפות במלחמה בעזה.
דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי "מברך" את איסמעיל הנייה
2) דרך מעניינת ללמוד על הלכי הרוח בעולם הערבי טמונה באופן מפתיע דווקא בעמודי סושיאל של גורמים ישראלים רשמיים, בהם דף הפייסבוק של משרד החוץ בערבית, דף הפייסבוק של דובר צה"ל בערבית אביחי אדרעי, וכן הפלטפורמות השונות בערבית ובאנגלית של יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (שבעבר הייתי שותפה להקמתן). הסיבה לכך היא שאחרי העמודים האלה עוקבים מיליוני גולשים פלסטינים וערבים מהמזרח התיכון, והאינטראקציה איתם בדפים האלה, דרך התגובות ובשיח המתפתח, הם שיעור באופן שבו נתפסת ישראל על ידי שכניה. גם כאן כמובן, כפתור התרגום בכל פוסט נדרש לכל מי שאינו דובר וקורא ערבית. בנוסף, בדף הפייסבוק של מתפ"ש באנגלית מתפרסמים נתונים הרלוונטיים כעת למלחמה ברצועת עזה.
3) קטאר היא כבר שנים שחקנית משמעותית במזרח התיכון, וביתר שאת בחודשים האחרונים על רקע המלחמה בעזה והחלק שהיא לוקחת בתיאום ובתיווך סביב המו"מ על עסקאות לשחרור החטופים בין ישראל לחמאס. משרד החוץ שלה מפעיל חשבונות פייסבוק וטוויטר באנגלית ובהם עדכונים בין השאר על הנושאים החשובים הללו, כמו גם פרסומים כלליים של דובר המשרד, מאג'ד אל-אנסארי, שהפך לדמות תקשורתית מרכזית בחודשים האחרונים.
לחשבון הטוויטר של משרד החוץ הקטארי - לחצו כאן
4) עד 7 באוקטובר רוב הישראלים ידעו מעט מאוד על ארגון המורדים החות'ים בתימן ("אנסאר אללה"), אולם מאז שהחל לשגר טילים וכטב"מים לאילת ולהגביל את נתיבי השיט בים האדום, קשה להתעלם ממנו וראוי לעקוב אחר המתרחש בו. חבר הלשכה המדינית חזאם אל-אסד מתחזק חשבון טוויטר שממנו ניתן ללמוד על עמדות הארגון, ולעיתים גם לקבל ספויילרים ורמזים (בעברית!) על ירי שביצעו אנשיו לעבר ישראל.
לחשבון הטוויטר של חזאם אל-אסד - לחצו כאן
5) קצת תרבות: כישראלים המוקפים במאות מיליוני מוסלמים, ונמצאים בעימות אלים ומתמשך עם תנועות איסלאם רדיקליות, יש ערך בהכרת הטקסט הבסיסי - הקוראן. ניתן למצוא אותו בעברית, בתרגומו של חוקר האיסלאם המנוח אורי רובין ז"ל. לא פעם אנו שומעים אמירות ומסרים שכביכול מתבססים על הקוראן ומתייחסים ליהודים, אל-אקצא וכו', אבל לרוב מדובר על פרשנויות שלא בהכרח תואמות את התוכן. קריאה של המקור, ולא ציטוט של מה שמספרים לנו על הספר, חושפת קווים מקבילים ליהדות ואתוסים מקבילים בשתי הדתות.
ליאור בן ארי היא כתבת העולם הערבי של ynet ו"ידיעות אחרונות"
פובליציסטיקה ואופוזיציונרים / ד"ר מיכאל מילשטיין
1) מי שמעצב את סדר היום הפלסטיני בתקופה הנוכחית הוא חמאס, ומי שמבקש ללמוד עליו ועל השפעתו על החברה הפלסטינית יוכל לעשות זאת, לפחות ברמה הבסיסית, באמצעות מעקב אחר אתרי החדשות והדעות הרבים שהוא מפעיל באופן רשמי יותר או פחות. לאתר Palinfo, למשל, יש מהדורה נוחה באנגלית, ודוברי ערבית יכולים לגלוש גם ל-safa.ps, "ריסאלה", "שהאב" ו"קודס". מעקב אחר הדיווחים שם - ולא פחות חשוב: אחר מאמרי הדעה – יכול לסייע ללמוד על האידיאולוגיה וה"היגיון החמאסי", שלא פעם מתפספס בעין הישראלית, כפי שראינו באופן בולט ב-7 באוקטובר.
2) אפרופו מאמרי דעות, הבמה הנחשבת למרכזית ביותר עבור פובליציסטיקה בעולם הערבי נמצאת ביומון הסעודי "א-שרק אל-אווסט". קריאה יומית בו דורשת מן הסתם איזון, ולכן מומלץ לגלוש גם לאתר "אל-קודס אל-ערבי", שנוקט עמדה נצית יותר, בעיקר כלפי ישראל. שני העיתונים, כפי שנהוג לציין, רואים אור בלונדון.
3) למי שמחפש קול פלסטיני מעניין מומלץ לעקוב אחר חשבון הטוויטר באנגלית (והראיונות הרבים) של סאמר סינג'ילאוי ממזרח ירושלים, בכיר "פתח" ממחנהו של מוחמד דחלאן. עד כה הוא הגורם הפלסטיני הרשמי היחיד שגינה באופן ברור ובכל שפה את טבח 7 באוקטובר והצהיר שמדובר היה בפשעי מלחמה. בשל דבריו הוא מאוים כיום מבית. סינג'ילאוי הוא קול במדבר, אך כזה שנוסך טיפת אופטימיות בים הקדרות והייאוש המציף את שאלת הדו-קיום לאחר 7 באוקטובר.
לחשבון הטוויטר של סאמר סינג'ילאני – לחצו כאן
4) עוד קול שיכול ללמד על הגיוון הנסתר מהעין הישראלית בכל הנוגע לחברה הפלסטינית הוא זה של פאדי סלאמין – פעיל פוליטי, חוקר ובלוגר צעיר שמוצאו מהכפר סמוע בדרום הר חברון וכיום פועל מוושינגטון. הוא נחשב ללוחם נגד שחיתות, ובהתאם - לאופוזיציונר חריף לאבו מאזן.
לחשבון הטוויטר של פאדי סלאמין – לחצו כאן
5) קצת תרבות: הנובלה "השיבה לחיפה" של ע'סאן כנפאני היא אחת היצירות הפלסטיניות החשובות ביותר של אחד היוצרים הפלסטינים החשובים ביותר. היא זמינה בעברית במסגרת הספר "החדרים האחרים", ובעשור וחצי האחרונים עלתה על במות שונות בתיאטראות בארץ (מחזה של בעז גאון שכצפוי גרר התנגדות ומחאות). היא מספקת לישראלים זווית ייחודית על סוגיית הפליטות הפלסטינית בפרט והסכסוך בכלל: יש בה אמפתיה לטרגדיות הלאומיות של שני העמים – הנכבה והשואה - ומשורטט בה הקשר הגורדי ביניהם. ספר מפורסם נוסף של כנפאני העוסק בפליטות הפלסטינית ותורגם לעברית הוא "גברים בשמש".
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
עוד המלצות
1) ממר"י – המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון – שהוקם לפני כ-25 שנה על ידי אל"מ (מיל') יגאל כרמון, מתרגם לעברית ולאנגלית כתבות ומאמרים בערבית ופרסית מכלי תקשורת ערביים ואיראניים, ובנוסף מפרסם ניתוחים משלו. אופיו הלאומי וזהות אנשיו גררו לאורך השנים ביקורת שלפיה מדובר במכון ניצי ואנטי-ערבי מובהק המתמקד ונותן עדיפות לתכנים קיצוניים בלבד מהמזרח התיכון. מאז 7 באוקטובר ניכר שינוי מסוים ביחס כלפיו.
לאתר ממר"י בעברית – לחצו כאן
2) ד"ר רז צימט (מ-INSS ואוניברסיטת תל אביב) הוא חוקר איראן, ומעקב אחרי חשבון הטוויטר ושאר הפרסומים שלו חושף את הגולשים הישראלים לתמונה רחבה יותר של הנעשה ברפובליקה האסלאמית: מהפוליטיקה הפנימית, דרך המרוץ שלה לגרעין מול הקהילייה הבינלאומית, המשך במאבקי החיג'אב ועד כמובן ליחסה לישראל ולארגוני הפרוקסי שלה באזור.
לחשבון הטוויטר של ד"ר רז צימט – לחצו כאן
3) סדרת הפודקאסטים "בעקבות הנביא מוחמד" של פרופ' לבנת הולצמן, חוקרת בעלת שם עולמי של תיאולוגיה מוסלמית מהמחלקה לערבית בבר אילן. במקור עלתה הסדרה ביישומון "בר דעת", אפליקציית הפודקאסטים של האוניברסיטה, והיא זמינה גם באפליקציות השמע וביוטיוב. פרופ' הולצמן מתחקה שם אחרי הנביא ומפרטת את יסודות הדת ומושגיה – חובות, מצוות, זכויות. מדובר הן בתיאור היסטורי מרתק והן בפירוט ההיבטים ההלכתיים בחיי היום-יום של המאמין, המומלצים לכל מי שמבקש ללמוד על החברה המוסלמית והערבית סביבנו.
לסדרת הפודקאסטים "בעקבות הנביא מוחמד" ביוטיוב – לחצו כאן
4) ללמוד ערבית ברשת: יוסף מחפוד לוי הוא איש עסקים ישראלי המתמקד בקשרי מסחר עם העולם הערבי ובייעוץ למי שמבקשים להיכנס לתחום. במקביל הוא פעיל למדי ברשת, שם הוא מלמד ישראלים לדבר ערבית, וערבים לדבר עברית. הערך המוסף שלו נעוץ בבקיאות בתרבות ובהכרת הניואנסים של העולם הערבי, נכס נדיר וחשוב בקרב ישראלים.
לחשבון הטיקטוק של יוסף מחפוד לוי – לחצו כאן
