הלווייתו של סרן (במיל') יובל זילבר ז"ל
אלפים השתתפו בהלווייתו של סרן (במיל') יובל זילבר (25) מרמת גן, מ"מ בגדוד חי"ר 7007 בחטיבת הראל שנהרג שלשום מירי צלף חמאס בצפון הרצועה ליד הגבול, בבית העלמין במושב נטעים. זילבר, בוגר תיכון "אהל שם" ברמת גן, השתחרר מצה"ל בתחילת אפריל, וכשהמלחמה פרצה הוא היה בתאילנד במסגרת הטיול הגדול של אחרי הצבא. שלושה ימים אחרי תחילת הקרבות כבר נחת בישראל ואז חבר לפלוגת מילואים חדשה, שאת אנשיה לא הכיר. לרצועת עזה נכנס ביום שישי.
אביו של יובל, איתי זילבר, נשען על ארונו של בנו העטוף בדגל ישראל, בכה וזעק: "איך אפשר להגיד קדיש על ילד?", כשהמשתתפים בהלוויה, רבים מהם במדי מילואים, בכו ביחד איתו.
"יובל אהוב שלי, היית ילד יפה, מוכשר עם תלתלים", ספד האב "ילד שלו ומאושר, לאן שהגעת הארת באור הגדול שלך נתינה אין סופית והומור שנון. היינו משפחה מיוחדת. הדברים עברו בלב, כל שיחה הסתיימה בחיבוק, הבנה והכלה. אהבנו לטייל. בתיכון למדת בכיתת מחוננים, ניחנת בחשיבה יוצאת דופן עם דגש לעשייה חברתית. התקבלת לליד במסלול לפיתוח מנהיגות ועזרה לזולת. למרות שהקפדתי להעיר אתכם כשהייתי בנסיעות עבודה לחו"ל, הייתם עובדים עליי וממשיכים לישון.
"יצרנו חבורה מיוחדת, החברים שלך ושל שירה אהבו להתנחל אצלנו בסלון. יצאת לשנת שירות, התנדבת לקרבי בצה"ל וקצונה. בראש השנה האחרון בתאילנד פגשת את נועה והאהבה פרצה. יובל ידע שזה זה. נראית מאושר באדם ושמחתי בשמחתך. ב-7 באוקטובר מראות הזוועה והטבח החזירו אותך מתאילנד כדי להילחם מבלי שקראו לך. ב-1 בנובמבר נלחמת כגיבור, ובערב שמעתי את הדפיקה בדלת שהפילה עליי את השמיים. זכינו בך ל-25 שנים, וזה מעט. מבטיח לך שנצחק, נאהב ונחיה - זהו רצונך. לסיום אקריא שיר של שלומית אסף, 'בתוך הלב'. כל כך מתגעגע ואוהב, אבא".
האם יעל אמרה: "יובלי, ילד שלי אהוב, כך נפתחה כל ברכת יום הולדת שכתבתי לך. הבאת לעולם אושר ב-25 שנות חייך. עצוב לי וכואב לי. באחד מימי היום הולדת אמרת לי 'אמא, במקום ברכות תכתבי לי סיפורים'. אקרא קטע מהסיפור 'מטה הקסמים' שכתבתי לך לכבוד ראש השנה כשהיית ילד בגן. אני אוהבת מתגעגעת. איתי, תודה שהבאנו ילד כזה לעולם. אהיה תמיד איתכן שירה ורום".
אחותו שירה אמרה: "אח שלי הגדול שאני גאה בכל דבר שעושה, אם רק יכולתי להגן עליך. אני יודעת שרצית ללכת, אבל לא ללכת בלי לחזור. אתה הכול בשבילי, אני אשמור על אבא". אחותו רום אמרה בבכי: "איך אפשר להתחיל להספיד את האדם הכי חי בעולם? אח שלי, האיש הכי חכם. קיבלת אותי ביום הולדת 6 שלך. בהבדל של שש שנים הלכתי כמוך, אם זה בצופים או במגמת תיאטרון. השאיפה של הייתה לעשות שנת שירות כמוך. תודה על מה שהיית בשבילי. מתת כגיבור בשביל המדינה שאהבת. תודה אח שלי".
בת הזוג של יובל, נועה טברסקי, אמרה: "יובי שלי, מעולם לא אשכח את היום שנפגשנו. גדלנו באותו תיכון, באותו שבט. באחת השיחות אמרת 'אלוהים לא לוקח מאף אחד, הוא רק נותן לזמן קצוב מראש'. קשה לנו שהמתנה שלנו פגת תוקף. מהיום הראשון שנפגשנו שנינו ידענו שזה מיוחד לא האמנתי שהמתנה כל כך קצרה. לימדת אותי על מוסר ועל אהבה, מה זה לאהוב באמת את היפה שבדברים הקטנים. מצאנו את הדבר האמיתי, ועכשיו נשארנו לבד. החיבור היה מעבר למה שמילים יכולות להביע. עמדת להיכנס לעזה וראית את הטוב".
הילה פסטרנק, אישתו של סמח"ט ביסל"ח סא״ל אלעד פסטרנק שהיה המפקד של יובל, הקריאה הספד מבעלה, שנמצא כעת בלב הלחימה בעזה: "שלחת לי הודעה ביום ראשון, 8 באוקטובר, שאתה לרשותי וחוזר לארץ עוד יומיים. הגבתי בלב אדום. יובל גיבור שהתייצב להגן על הבית. אני אוהב אותך וגאה בך, ומתחייב שנמשיך להילחם בעזה ולא לעצור במלחמה בחיות האדם. גאה בך אוהב אותך ומצדיע לך".
חברו של יובל, תומר פלד, אמר: "הוא היה הכי טוב שלנו, יש את כל הסיבות לבכות עליך. בימים האחרונים יש כל כך הרבה סיבות לבכות. באתי להיפרד ממך. תמיד צחקנו שנכתוב הספדים אחד על השני. היית גיבור אמיתי. אני אוהב אותך אחי, אני שלך, אני פה ועוד נתראה".
החברים יובל מערבי ועומר ברנע: "לפנ יומיים לקחו לנו אח. לפני יומיים לקחו לנו את החובש היחידי שידע לרפא לנו את הלב ולגרום לכולם סביבך לחייך. ילד חד שיודע הכול. תודה על החברות, על התמיכה והאוכל הטבעוני הקר, כי לא היה לך כוח לחמם. תודה שהגנת עלינו ועל המדינה. מקווה שתופיע, אוהב אותך יובל".
דודו של יובל, בועז מילר, אמר: "בור נפער בגוף. מגיע הלילה ואני יושב ליד אמא שלי, והלב נקרע שיעל איבדה בן. פעם היו שלושה פרחים והיום שניים. אני לומד ממך המון, מתרגש מהחשיבה היצירתית שלך. אני אוהב אותך על קשת הצבעים שבך. השארת אותנו לבד מול חברה שסועה וקרועה. אני יודע שהשבר גדול והמחיר כבד, האמנת במדינה ויצאת לקרב כדי להגן עליה. יהיה כיסא חסר בשולחן השבטי שלנו, אני אוהב אותך".
חברו ניב בדיחי אמר: "מסתכל על השמיים ומישהו לקח אותם. נכנס לאוטו ושומע את השם שלך ברדיו, משהו בלב נקרע. מה עם הטיול במונגוליה והשוק בדרמסלה?".
סא"ל דוב גינזבורג אמר בשם צה"ל בהלוויה: "סרן יובל זכרו לברכה התגייס לשרות קרבי בנח"ל והמשיך בגדוד 7007 בחטיבת הראל. הוא דוגמה ומופת. כמפקד, עצרת את הטיול כדי להצטרף לחברים בלחימה. עם הגעתך לארץ, ובענווה גדולה, הצטרפת כאחד החיילים. פעלת בנחישות, בחפץ לב ובאומץ".
רס"ל שלומי מוזר, רס"פ פלוגת אריאל, אמר: "אין במילים להקל על האובדן. ברביעי שקעה השמש, נפרדנו מחברי היקר אחרי שהצטרף אלינו לפלוגה לאחר שקיבל את הבשורה על השבת השחורה כשהוא בטיול בחו"ל. הוא הגיע לפלוגה והביא איתו לחימה וחיוך".
הזמרת רוני דלומי, שיובל כה אהב, שרה מעל ארונו. היא אחזה בגיטרה ואמרה בקול רועד: "זאת הייתה אמורה להיות סיטואציה אחרת, לראות אותך בהופעה שלי. אני לא מבטיחה שזה יהיה הביצוע הכי טוב, אבל הוא יהיה מעומק הלב". היא שרה את השיר "איש של לילה" למשמע בכי הקהל.
"התייצבת כדי להדליק את האור - ולגרש את הרוע"
מאות ליוו בדרכו האחרונה את רס"ר במיל' אוריה מש (41), לוחם בגדוד השריון 52 של חטיבה 402, שנפל אתמול במהלך הקרבות בעזה. אוריה, תושב נריה שבשומרון, הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.
הלווייתו של רס"ר (מיל') אוריה מש ז"ל
הוריו של אוריה, דוד וריטה, ספדו לבנם: "אוריה, בנינו, אתה נולדת במוצאי יום כיפור, וכבר בלידתך תרמת וזיכית אותנו במצווה של המשך הצום. תמיד זכרנו לך את זה. גדלת להיות ילד שאוהב את הבריות ושוחר שלום לכולם. לימוד התורה היו נר לרגליך ובכל מפגש היינו דנים בסוגיות. תמיד דאגת למצבנו בכל שבוע ושבוע. אנחנו נשמור אותך לעד, ותורתך תעמוד מול עינינו".
אחיו של אוריה, ליאור ספד לו: "לפני שלושה שבועות הייתה שמחת תורה וכיסה ענן שחור את הארץ. בצהרי שבת קודש אתה ואלפים כמוך מיד קמתם מהחושך והתייצבתם בראש המחנה כדי להדליק את האור - ולגרש את הרוע. אני לא איש של דברים. אוריה אחי, גם שנינו לא דיברנו, ובטח ובטח לא בטלפון. אתה איש של שתיקה. השתיקה בינינו הייתה שיח נשמתי. אני מעריץ אותך".
סגן אלוף צחי חסיד, נציג צה"ל, אמר: "אוריה, אני עומד כאן היום יחד עם משפחתך וחבריך, ההמומים וכואבים את נפילתך. ברגעים קשים אלו לוחמי צה"ל נמצא בלחימה מול האויב ופועל להגנת המדינה, ביניהם לוחמי ומפקדי גדוד 52 אשר לוקחים חלק פעיל בלחימה. בחרת להתגייס ולשרת בשריון, תמיד ראית לנגד עיניך את ביטחון המדינה. חבריך ומפקידך נלחמים גם עתה בעיר עזה, ולכן נבצר מהם ללוותך. חבריך ביקשו לספר שהיית להם לאח. נפלת יחד עם חבריך והותרת לנו מורשת".
אלפים הגיעו גם להלווייתו של רס"ם (במיל') גיל פישיץ (39) מחריש, נהג טנק בגדוד 9 בחטיבה 401 שנהרג אתמול בצפון רצועת עזה, לאחר שמשפחתו קראה להגיע להלווייתו. ההלוויה נערכה בבית העלמין הצבאי בחדרה.
