השבוע שבו יצוינו חמישה חודשים למלחמה מתחיל עם הסלמה נוספת בגזרה בין ירושלים לוושינגטון. האמריקאים, תחת השפעת התקרית החריגה שבה מתו עשרות פלסטינים (עם טענה שהמספרים גבוהים יותר) לאחר שהסתערו על משאיות סיוע הומניטרי, יודעים עד כמה התמונות הללו משפיעות על דעת הקהל, וגם ככה הסבלנות לממשלת נתניהו קצרה הרבה יותר ממה שהייתה. תגובת הנשיא ביידן, במילים ("ישראל צריכה לעשות הרבה יותר") ובמעשים (הצנחת סיוע בשיתוף עם הירדנים), מלמדת: בבית הלבן גמרו עם המשחקים, בטח כשברקע ביידן מרגיש שהקדנציה השנייה עלולה לחמוק לו בין האצבעות. עם זאת, כרגע אין סכנה שארה"ב תפסיק את חידוש המלאים, אבל הדגש הוא על "כרגע".
בצה"ל ובדרג המדיני שוברים את הראש כבר שבועות ארוכים בניסיון לפצח את המשוואה המורכבת של הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה
בצה"ל ובדרג המדיני שוברים את הראש כבר שבועות ארוכים בניסיון לפצח את המשוואה המורכבת של הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה. מצד אחד, נותרו שם כ־300 אלף עזתים וצריך למצוא אליהם את הדרך כפי שישראל התחייבה בפני האמריקאים ויתר המדינות התומכות במערב. מצד שני, המצב האזרחי בצפון הרצועה הוא קלף לא זניח במו"מ עם חמאס להחזרת החטופים והחטופות, וישראל לא מוכנה לתת אותו "בחינם". ומעל הכל - מדובר בשטח מלחמה חסר מנגנוני חוק וסדר שבו החזק ובעל הנשק והקמח שורד. המשמעות היא שגם אם ישראל כבר מתאמת העברת סיוע לצפון - הוא נבזז באלימות על ידי כנופיות חמושות ואנשים שלא ממש דוגלים בעמידה מסודרת בתור.
מתחילת המלחמה איפשרה ישראל להכניס 14 אלף משאיות שנשאו מזון, מים, תרופות וציוד מחסה. בחודש האחרון בלבד נכנסו יותר מ־3,000. לצד זאת, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, הכניס בתיאום עם מדינות וארגונים בינלאומיים שישה בתי חולים שדה - שמהווים תחליף לבתי החולים שהפכו למפקדות חמאס בעזה. באו"ם מסרבים בחודש האחרון לשנע ציוד הומניטרי לצפון הרצועה מחשש מבוזזים אלימים - ולכן הנהגים שלהם הוחלפו במקומיים שהסכימו לבצע את המשימה המורכבת. אלא שגם זה לא פתר את הבעיה.
בניסיון למצוא פתרונות יצירתיים לתסבוכת, הגבירו בצה"ל את היקף הצנחות הסיוע ההומניטרי על ידי צבאות זרים. אמנם זה לא יותר מטיפה בים, אבל בירושלים ובקריה מעדיפים לראות במסכי החדשות בארה"ב תמונות של הצנחות מזון במקום תמונות של ילדים רעבים.
אם המשבר הנוכחי, שכאמור רחוק מלהסתיים, מלמד משהו לקראת הבאות - זה שהסיוע ההומניטרי אינו פרס ניחומים והתייפייפות, אלא צורך אסטרטגי במטרה להשיג את יעדי המלחמה. בהקשר הזה, המשחק הכפול של חלקים בממשלה מול המפגינים והמפגינות שמונעים את הכנסת הסיוע לא עוזר. מנהיגות גדולה זה בטח לא.
במקביל, בצה"ל ממשיכים להיערך לקראת הכניסה לרפיח, אך מתריעים בפני הדרג המדיני שיש צורך במאמץ מדיני משלים, שידרוש ויתורים פוליטיים. נכון לרגע זה, הערכה היא שהפעולה רחוקה בגלל לחץ האמריקאים, אולם ללוחמים בתוך עזה כבר אין את הפריווילגיה להמשיך ולהמתין שהקבינט יתכנס לדון ביום שאחרי, שכן ההחלטה שתתקבל שם - תשפיע על הצעד הבא במלחמה שהם מנהלים בשטח, שממשיכה להיות קשה באזורים העצימים, כפי שהדגימה התקרית הקשה בחאן־יונס שבה נפלו שלושה לוחמים ונפצעו עוד 14 אחרי כניסה לבית ממולכד. בזירה אחרת, סוריה, גורמים מערביים אומרים שצה"ל מנהל מרדף אחרי ה"יועצים" האיראנים ובפעילות שיטתית מצליח לחסל עוד ועוד קצינים במשמרות המהפכה. גורמים מערביים אומרים שהמאמץ נושא פירות ודוחק את הקצינים מסוריה. ביום שישי דווח על שלושה כאלה שנהרגו ושבעה שנפצעו בתקיפה המיוחסת לישראל בעיר בניאס שבמערב סוריה. תקיפה כזאת, בדירת מסתור מרחק מאות קילומטרים מהגבול, מחייבת מודיעין כירורגי, מה שמעביר לאיראנים והשליחים שלהם מסר בנוגע לרמת החדירות שלהם.
גם בלבנון בוצע אתמול חיסול של שלושה פעילים איראנים בתקיפת רכב בנאקורה. המחבלים שחוסלו שייכים לדיוויזיה שמשויכת לאיראן ופועלת למען חיזבאללה, כולל ירי רקטות לישראל. גם בגזרה הזו רושם הצבא הצלחות טקטיות: תוך שלושה ימים נהרגו שבעה פעילי חיזבאללה בסגירות מעגל מהירות. אף על פי כן, המבחן היחיד בצפון הוא השבת הביטחון ברמה שתאפשר את חזרתם של התושבים והתושבות. וזה, כמו כל דבר מאז 7 באוקטובר, לא יהיה פשוט.
