המונים ליוו למנוחות היום (שלישי) את סמ״ר נווה יאיר אסולין מהיישוב כרמית שבנגב, לוחם מגדוד שמשון בחטיבת כפיר שנפל בקרב בג'באליה שבצפון הרצועה.
בבית העלמין בבאר שבע ספד אביו, שלמה: "תפסתם קו בגבול לבנון. באנו אליך. היה שקט יחסית. אמרת, ׳אבא, אנחנו עוד מעט יורדים לעזה׳. והיית ביו״ש, ובחברון, ובכל פעם התעצבנת וכעסת, ׳למה לא שולחים את הגדוד שלי לעזה? אנחנו לא עושים כלום פה׳.
״אני שמחתי, מה אתה צריך להיות שם? ניסיתי להראות לך שאני מסכים. אבל בתוך תוכי שמחתי שאתה לא שם. ואז הודעת, ׳עוד שבוע אנחנו נכנסים׳. ככל שקרבו הימים לכניסתך לדרום התחלתי לפחד. הבטחת לי שתשמור על עצמך. ׳אבא, אל תדאג, אף אחד לא יפגע בי׳, אמרת, ׳אבא, אני פה כדי להגן על המדינה שלנו, על העם שלנו. אם אני לא אעשה מי יעשה?׳.
״נסכת בי ביטחון. אולי אתה באמת חסין. תצא. תילחם. הדאגה שלך לא הייתה להרוג מחבלים. אמרת, ׳אבא, אני רוצה להביא חטופים׳. בשביל זה נכנסת. לשם יש תוכניות אחרות. הוא צריך אותך שם, הוא לקח לי אותך. עוד לא הגעת לגיל 22. לא ראית חיים, לא ראית כלום".
הלווייתו של סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל
תמי איבגי חדד, דודתו של נווה, ספדה לו: "אהוב שלנו. מלח הארץ. יצאת להילחם על קדושת הארץ, יצאת להילחם כדי לשחרר את החטופים. כל מה שרצית הוא לשחרר את החטופים. לא היה לך פחד, לא היסוס. היית חדור מטרה, נראה כאילו ניצב למשימת חייך. זכית לקחת חלק במלחמה של מצווה ולהגיע אליה באומץ לב וגבורה, עד כדי חירוף נפש.
״כל כך רצית שיחזרו הביתה, והרצון הזה מתחבר עם הערכים שגדלת עליהם - קדושת וחשיבות המשפחה, הערך של סיוע לאחר בשעת צרה. להיות שם בשבילו. ערך של מצוות פדיון שבויים ואהבת חינם. אנחנו פה כולנו מתפללים שלא נפלת לשווא. אנחנו נושאים תפילה לחזרת כל החטופות והחטופים. נווה יקיר, תאיר לנו את הדרך בימים החשוכים האלה".
ראש העיר באר שבע, רוביק דנילוביץ', ספד לנווה: "בדברי הימים של מדינת ישראל והעם היהודי ייכתב וייזכר שילדים בשנות ה-20 לחייהם הצילו את האומה. ילדים שלא הספיקו לאהוב, להקים משפחה, אבל הם נכנסו אל האש בגבורה כדי שכל אחד ואחד מאיתנו, שקמים בבוקר בשגרת היום-יום שלנו, נוכל להמשיך ולבנות את ארצנו האהובה שהיא איננה מובנת מאליה.
נווה יאיר, דודה שלך כותבת לי מאז 7 באוקטובר כל פרט על כל חלל ונופל. היא מסייעת לי לעמוד כאן מעל הקברים, 60 במספר - חיילים, לוחמים, גיבורים, אזרחיות ואזרחים. ארבע דקות לפני השעה 01:00 אחר חצות תמיד היא כתבה לי, 'אני לא מאמינה שאני כותבת לך את ההספד של האחיין שלי'. העיר באר שבע אבלה, כואבת, מרכינה ראשה בנופלו של אחד מגיבוריה. צעיר יפה תואר, ארץ ישראל היפה הלוחמת, זו שבאה מהאהבה ולא נשברת״.
״עכשיו תורנו לבכות על הבן שלנו״
בבית העלמין הצבאי בעפולה אלפים ליוו היום גם את סמל-ראשון גרי ללהרואיקימה זולת, לוחם בחטיבת כפיר שנפל גם הוא אתמול בקרב בג'באליה.
"אני רוצה לספר על הבן שלי", אמר בדברי ההספד האב דגן. "גרי נולד בינואר 2003. בהיותו בן שלוש וחצי עלינו ארצה. היינו במרכז קליטה בכרמיאל, לאחר מכן בשדרות. מאז שהיה קטן הוא היה ילד מיוחד״.
הלוויתו של סמ"ר גרי ללהרואיקימה זולת ז"ל
"כשהתחילה המלחמה", אמר האב השכול, "אחותו הגדולה של גרי התגייסה למילואים. אני כאבא תמיד התפללתי למען חיילי צבא ההגנה לישראל, אם זה בקידוש בשבתות, אם בהבדלה. כל הזמן התפללתי לשלומם של החיילים. כשאני רואה בחדשות בטלוויזיה חיילים צעירים נופלים, חיילים טובי לב, אני משתתף בצערן של המשפחות על כך שהבנים שלהן נופלים בגיל כל כך צעיר. אני בוכה יחד איתן. אבל העולם מתגלגל. עכשיו זה התור שלנו לבכות על הבן שלנו".
האם שקד ספדה בבכי לבנה. "אלוהי השמיים והארץ, תודה שנתת לנו בן כזה שאוהב את הארץ ואת העם. גרי, אהבנו אותך. אני מבקשת ממך, במקום שאתה נמצא, תחזק את החיילים שלנו, אל תעזוב אותם ותהיה לצידם תמיד. אני אוהבת אותך״.
"אתה בטוח צוחק עלינו עכשיו מלמעלה", נפרדה אחותו של גרי. "בטח אומר לעצמך, 'איזה מגזימים אתם'. אחי הקטן והרגיש, זה שתמיד נמצא שם בשביל כולם, רואה את האחר לפניו. אני מבטיחה לך שאני אשמור על המשפחה הקטנה שלנו. תודה על הזכות הגדולה שזכיתי להיות אחותך. אני אוהבת אותך כל כך ואני מצטערת שלא אמרתי לך את זה הרבה. לעולם גרי, לא נפסיק להתגעגע אליך. אתה תהיה הפרח הכי יפה בגן עדן כמו שהיית כאן בעולם הזה. גיבור שלנו, תנוח עכשיו".
״לחיבוק שלך אין מחיר״
מאות רבות של חברים ובני משפחה ליוו בדרכו האחרונה את סמ"ר אור כץ (20), חובש קרבי בגדוד שמשון, שנפל בקרב לצד חבריו.
איריס אימו ספדה לו: "אור חיים שלי, מלך, קראתי לך אור כי הבאת לנו אור לבית, אבל לא להרבה זמן. הבאת לנו שמחה וחיוך ואושר. הכול אצלך היה רק טוב ואף פעם לא התלוננת. תמיד אמרת, ׳הכול בסדר אמא, הכול טוב אמא׳. תמיד דאגת לכולם, אף פעם לא דאגת לעצמך. אני חצי בת אדם עכשיו, אי אפשר, אתה האור שבבית, אתה נתת לנו את כל התקווה. לחיבוק שלך אף פעם אין מחיר. אני עומדת ומחכה ומחכה, אולי אתה תגיע היום הביתה, וזה לא מתעכל. תשמור על כל החברים שלך, על כל החטופים שיחזירו אותם הביתה. סבא וסבתא מקבלים אותך בזרועות פתוחות והם ייהנו ממך למעלה".
הלוויתו של סמ"ר אור כץ בהר הרצל
אחות של אור, שירן, ספדה: "ניסיתי לשמש לך דמות של אמא ולעזור לך במה שאפשר. רק אלוהים יודע שבכל פעם שהיית בא הביתה הייתי הופכת את העולם כדי להיות בבית כמה שיותר. כשאתה נמצא אני רק רוצה להראות לכולם איזה חיוך יפה יש לך. בבקשה שהמוות שלך לא יהיה לחינם, אפילו שאני יודעת שזו כבר קלישאה. אני אוהבת אותך, אל תשכח אותנו".
שקד האחות ספדה: "אתה האור שלי. 18 שנה שאני אחותך ועשית אותי הכי מאושרת בעולם. בלעדייך אני כלום, וגם אמרתי לך את זה. ביקשתי ממך שתסתכל לי בעיניים ושתשמור על עצמך ולא חזרת. אני מקווה שלפחות שם טוב לך, שאתה חי את החיים, כי אני יודעת כמה אהבת אותם".
אביו, ירון, ספד: "איך זה יכול להיות שאבא מספיד את הבן שלו? אני מספיד את הבן שלי המלך, ככה קראנו לו במשפחה, האור של החיים. כשנולדת קראנו לך אור אדם שמקרין אור, מהרגע שנולדת הפכת להיות האור שלנו במשפחה. שקט, צנוע ועם כל המעולות הטובות, איש נדיר, תמיד צוחק ועם שמחת חיים, תמיד עם חיוך נצחי על הפנים.
״כל מי שמכיר את אור ידע שמדובר באדם שמותיר חותם בכל מקום שהוא נמצא. העובדה שהוא איננו פיזית לא משנה את העבודה שהוא עמוק בקרבנו. אור ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה. אור יקר, אנחנו מבטיחים לזכור ולכבד אותך לעולמי עד. ולחיילים שלחמו יחד עם אור, הייתם עבורו משפחה שנייה, הוא דאג לכם. גם ברגעים הקשים אור היה זה שאפשר לסמוך עליו. אני רוצה להודות לכם. על התמיכה ההדדית שהענקתם זה לזה. אתם ממשיכים את מורשתו של אור. אני מאמין שהוא ימשיך לחיות דרככם. אור, אני גאה בך וגאה בחברים שלך. נוח על משכבך בן יקר, האור שלך יאיר אותנו ואתה בליבנו נצור בזיכרוננו, הגעגוע אלייך יהיה כבד, אך גם האהבה אלייך". בסיום דבריו הצדיע האב לבנו מעל קברו.
