אף שחמאס דוחה על הסף את ההצעה הישראלית לעסקת חטופים בתמורה להפסקת אש, אין זה אומר שהוא לא מעוניין בכך. נכון, צמרת הארגון הודיעה שחידוש המו"מ יתאפשר רק לאחר הפסקה מוחלטת של המלחמה ואפילו נסיגת צה"ל מעזה, אבל בשורה התחתונה היא זקוקה להפסקת אש אפילו יותר מישראל.
- לרשימת החטופים - לחצו כאן
העמדה הנחרצת של חמאס נובעת מכך שבצמרת הארגון מריחים הזדמנות יוצאת דופן לסחוט מישראל ויתורים משמעותיים באשר לאורכה של הפסקת האש ובאשר לזהות האסירים הפלסטינים שישוחררו בתמורה לחטופים הישראלים. לכך צריך להוסיף אלמנט נוסף שמאפיין את בכירי הארגון מאז 7 באוקטובר: זחיחות ויהירות שאין להן אחיזה במציאות.
בראייה של חמאס ההזדמנות יוצאת הדופן נובעת מחיבור בין שני גורמים: האחד - הלחץ הציבורי בישראל להגיע לעסקה. השני - מצבו הרעוע בסקרים של בנימין נתניהו, שמשווע להישגים כלשהם. זה כבר קרה בעבר, כשהמחאה החברתית ב-2011 הובילה אותו להסכים לעסקה חסרת תקדים לרעת ישראל ולשחרור של 1,027 אסירים ובהם יחיא סינוואר בתמורה לגלעד שליט.
הכותרת
איך חמאס מימן את מתקפת הפתע ב-7 באוקטובר?
25:12
ייתכן שנעשתה כאן טעות מצד ישראל שהגישה לחמאס הצעה משופרת בניסיון לגרום לו להסכים למתווה חדש. כמו תמיד, הנכונות הישראלית ללכת רחוק במו"מ התפרשה כחולשה וכהזדמנות לסחיטה. כפי שדיווחה כאן אתמול (רביעי) עינב חלבי, בחמאס מכוונים גבוה ורוצים להביא לשחרור מיידי של בכירי האסירים הפלסטינים, בהם בכיר פתח מרואן ברגותי, מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת וכן עבדאללה ברגותי, מבכירי המהנדסים של חמאס.
מבחינת הארגון, אם הוא יצליח לגרום לישראל לשחרר בקרוב את אלה שסירבה לשחרר בעסקת שליט, יהיה זה הישג יוצא דופן אפילו בהשוואה למתקפת 7 באוקטובר; קל וחומר כשמדובר במרואן ברגותי, שהפך לסמל פלסטיני לאומי ונחשב למנהיג הפופולרי ביותר בשטחים ולמועמד ודאי לרשת את אבו מאזן אם ישתחרר מהכלא.
לכאורה זו מלכתחילה הייתה המטרה של סינוואר במתקפת 7 באוקטובר, ולכן הארגון צפוי להתמקד בשמות הללו. כלומר, הסירוב כעת לנהל מו"מ יכול בראייתו להשיג בקרוב ובמכה אחת את שתי הציפורים – גם להביא להפסקת אש ארוכה וגם לשחרר מחבלים "כבדים" עם כמויות של דם על הידיים. בכך מקווה חמאס שאם יצליח לשרוד עד ינואר - אז לפי הדיווחים צפויה ישראל לשנות דפוס פעולה ולעבור מלחימה רחבה לפשיטות ממוקדות - הרי שגם השלטון שלו ברצועה יישאר על כנו.
אולם לא ניכר שלשאיפות הללו יש אחיזה של ממש במציאות. נכון, מחבלי חמאס רבים שרדו ועדיין מצליחים לבצע התקפות על כוחות צה"ל. ואכן, מתרבים הקולות בישראל שרוצים עסקת חטופים מיידית, ומתגלים סימנים של חוסר סבלנות באשר להגשמת מטרות הפעולה הקרקעית. ועדיין, סינוואר וחבורתו טרם הפנימו שהציבור הישראלי לא יסכים לשום דבר שהוא פחות מהפלת שלטון חמאס ברצועה. וממילא, ממשלת נתניהו לא תשרוד הפסקת אש ארוכת טווח ללא הישגים צבאיים משמעותיים. לכן, במתכוון או שלא, הסירוב של חמאס להיכנס למו"מ על החטופים לפני הפסקת המלחמה משרתת צבאית את ישראל.
מטבע הדברים התקשורת בארץ עוסקת בהרחבה בחללים הישראלים ברצועה ובטרגדיה של הרג שלושת החטופים ביום שישי שעבר בשג'אעיה. אבל במקביל קוצר צה"ל הישגים משמעותיים ובכל יום שעובר נפגעות היכולות הצבאיות של חמאס עוד ועוד. אף שהוא רחוק מכניעה או התמוטטות, עוד ועוד מנהרות שלו נפגעות, ועוד ועוד פעילים שלו נהרגים. ספק אם בשלב זה יש למפקדי הזרוע הצבאית ובהם מוחמד דף שליטה של ממש על הלחימה בדרג' תופאח או אפילו בחאן יונס.
