חשיפתן השבוע של ההתכתבויות בין הכדורגלנים עומר אצילי ודור מיכה בפרשת יחסי המין שקיימו עם נערות בנות 15, הציבה סימן שאלה אדום ומהבהב – לפחות ברמה הציבורית והמוסרית – מעל ההחלטה של מועדוני מכבי חיפה והפועל באר שבע להחזיר אותם לשחק בליגה הישראלית. אולם לפחות על פניו לא נראה שנחשף ממצא שיערער על ההחלטה שקיבלה המשטרה לפני כשנה לסגור את התיק הפלילי נגדם: ככל הידוע, על פי הפרסומים בזמנו, הנערות הציגו את עצמן כבנות 17 ומשמעות הדבר היא שככל שאצילי ומיכה ידעו - הן היו מעל גיל ההסכמה ולכן לא בוצעה עבירה פלילית.
"גיל ההסכמה", שבישראל עומד על 16, הוא מונח משפטי המעוגן בחוק ואמור לבטא רף מוכנות פסיכולוגית, מנטלית ורגשית לקיום יחסי מין, כולל המסוגלות להתמודד עם הסיכון בכניסה להיריון. אלא ש"מוכנות" היא מושג חמקמק וקשה להגדרה אמפירית. אין שני אנשים זהים ואין שתי נשים בעלות מבנה נפשי זהה. האחד מתבגר מהר, והאחרת זקוקה לעוד זמן. האחת נמצאת במסגרת משפחתית וחברתית שיכולה לתמוך בה, ואילו האחר מגיע מרקע של הזנחה ומצוקה, ומין עלול לשמש עבורו דרך לחפש יציבות, חום ואפילו כסף.
על גיל ההסכמה מחליטים מחוקקים הנועצים באנשי מקצוע, ופערי תרבות, דת וגאוגרפיה גורמים להבדלים – לעיתים ניכרים – בין מדינות שונות בעולם. כך למשל, כמו ישראל, גם ארה"ב, בריטניה, רוסיה, שווייץ, ניו זילנד ורבות אחרות קבעו את גיל ההסכמה על 16. אולם במערב יש לא מעט מדינות שבהן הוא נמוך יותר – למשל 15 (צרפת, פולין, שבדיה, דנמרק, צ'כיה ויוון ועוד), ואפילו 14 (גרמניה, איטליה, פורטוגל, אוסטריה, ברזיל ועוד). המדינה המפותחת שבה גיל ההסכמה הנמוך ביותר היא יפן – 13.
חזרתה של פרשת אצילי-מיכה השיבה את הסוגיה הרגישה לסדר היום ועשויה לעורר שאלות לגביה: על פי מה מלכתחילה נקבע גיל ההסכמה? האם יש מקום לשינוי שלו? האם הוא אכן מצליח להגן על קטינות וקטינים? ועד כמה מוצדקת ההתערבות בחייהם? מומחים ששוחחו עם ynet בנושא סבורים שתשובות חד-משמעיות לתהיות האלה אין בנמצא.
השרירותיות בקביעת גיל ההסכמה
גיל ההסכמה הוא כאמור הגיל שבו אדם נחשב בוגר לצורך מתן הסכמה משפטית לקיום יחסי מין. תחת סימן ה' פרק י' לחוק העונשין מפורט כי גבר או אישה שמקיימים יחסי מין עם מי שגילם קטן מגיל ההסכמה (16) - מבצעים עבירה פלילית. בעשורים הראשונים של המדינה בוסס החוק על הפקודה המנדטורית, והוא עוגן בחוק סדר הדין הפלילי ב-1977.
"יש ממד שרירותי בקביעה מדויקת של גיל הסכמה", אומר ד"ר שי ווזנר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. "הרי מידת הבגרות הנדרשת כדי שנערה תוכל להבין את מכלול המשמעויות של קיום יחסי מין, ולהסכים להם באופן מלא ואוטונומי, משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם. בגלל שקשה עד בלתי אפשרי לבדוק בכל מקרה ומקרה את היכולות הקוגניטיביות של האישה ואת מידת הבגרות שלה, המחוקק קובע קו גבול פורמלי שלפיו לפני גיל מסוים חזקה שהקטינה אינה יכולה לגבש הסכמה אוטונומית וכנה לקיום יחסי מין".
הקביעה של גיל ההסכמה היא הכללה שמבוססת על הנחות שונות בדבר התפתחותם של בני אדם בשנות הילדות והנערות, ועל תפישות נורמטיביות, ערכיות ותרבותיות וחברתיות ביחס לקיום יחסי מין בכלל ובגיל צעיר בפרט. "שאלה דומה לגיל ההסכמה יכולה להתעורר בהקשרים משפטיים אחרים", מוסיף ד"ר ווזנר. "למשל, מאיזה גיל יכולים נער או נערה להתקשר בחוזה מכר למכירת דירה ששייכת להם? מאיזה גיל נאמר שהרצון וההסכמה שהם מביעים בעניין ביצוע העסקה הם אכן רצון והסכמה מלאים ואותנטיים ומחייבים מבחינה משפטית".
- מה המשמעות בפועל של גיל ההסכמה?
"שמתחת לגיל 16, זו עבירה גם אם הנערה הביעה את הסכמתה באופן מפורש לקיים יחסי מין ואולי אף יזמה אותם. מבחינה משפטית זו לא נחשבת להסכמה מלאה ואמיתית. האיסור הוא על עצם קיום יחסי המין. בשלב הבא, התפישה היא שקיום יחסי מין שלא בהסכמה מלאה זו פגיעה באוטונומיה של האישה והיא עלולה לגרום לה פגיעות נפשיות נוספות, ואפילו ארוכות טווח".
- איך אפשר להסביר את העובדה שגיל ההסכמה שונה בין מדינות שלכאורה חולקות תרבות דומה וערכים דומים?
"זה דווקא לא מפתיע. שיטות משפט שונות קבעו גילאים שונים. ובכל מקרה, לא מדובר בהבדלים גדולים במיוחד".
- יש מקום להעלות את גיל ההסכמה?
"קשה להצביע על הבדל משמעותי בין 15 ל-16 או 17. אבל אנשי מקצוע, כמו פסיכולוגים למשל, יכולים לסייע למחוקק לקבוע את הגבול באופן מיטבי. וכאמור, יש כאן גם העברת מסר ביחס לדרך שבה החברה תופסת קיום יחסי מין בגילאים צעירים, וניסיון לעצב את ההתנהגות של הציבור באופן מסוים.
"קביעת גיל ההסכמה היא צעד חשוב ונכון, שבעיקרו נועד להגן על קטינות מפני פגיעות שהן אולי לא מודעות להן כשהן מבטאות את ההסכמה לקיום יחסי מין. אבל אי אפשר להתעלם גם מהצד השני: בסופו של דבר יש כאן איסור פטרנליסטי שבאמצעותו המחוקק בעצם אוסר על קטינות קיום יחסי מין, גם באותם מקרים שבהם הקטינה אולי כן גיבשה הסכמה ורצון מלאים".
אני הייתי מאוהבת, הוא רצה בתולה
שלי (שם בדוי), כיום בת 30, הייתה כמעט בת 17 כשהכירה את אהבתה הראשונה בחופי סיני. גילו היה כפול מגילה. לדבריה, מעט אחרי שקיימו יחסי מין בפעם הראשונה הוא "זרק" אותה, ואף שחלפו שנים רבות מאז – תחושת הניצול עדיין מוחשית עבורה.
"באתי ממשפחה מפורקת. לא היה לי איפה להיות ומצאתי את עצמי בסיני", היא מספרת ל-ynet. "הייתי תמימה וחשבתי שהכרתי את אהבת חיי. הוא ידע שאני בתולה ושאני לא באמת רוצה לשכב איתו. רק בדיעבד הבנתי שכל מה שהוא רצה זה להיות הראשון ששוכב איתי. אפילו החברים שלו סיפרו לי".
- מבחינת החוק היית מעל גיל ההסכמה. הוא לא ביצע עבירה פלילית.
"באופן רשמי זה נכון. אבל הייתי בת פחות מ-17, מה כבר הבנתי? הייתי בטוחה שזה הגבר שאני אתחתן איתו. לא היה לי צל של ספק בכך. אבל לו הייתה מטרה מאוד ברורה: כל מה שהוא רצה זה לשכב עם בתולה, ואחרי שהוא השיג את המטרה שלו הוא זרק אותי".
- גיל 16 הוא פחות או יותר הסטנדרט בעולם המערבי, אפילו מחמיר יותר בהשוואה למדינות רבות באירופה.
"כיום זה מצחיק אותי שחושבים שמי שהגיע לגיל הזה - זהו, הוא פיקח ומבין לעומק מה קורה סביבו. כבר אז אמרו לי הקרובים אליי 'מה את רוצה, את כבר מעל הגיל'. סביר שכמה שנים אחרי לא הייתי מסכימה לזה. עברו הרבה שנים, אבל גם היום אני מרגישה תחושת ניצול".
ד"ר שירן רייכנברג, משפטנית ומנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים במצבי סיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, טוענת שגיל ההסכמה הוא סוגיה ערכית ולא בהכרח חוקתית-משפטית. "קביעת גיל היא תמיד שרירותית, ולא בהכרח עומדים מאחוריה מחקרים לגיבוי", היא אומרת. "למשל, למה גיל האחריות הפלילית הוא 12 ולא 13 או 14? למה נקבעו שבע שנים להתיישנות על עבירה ולא עשר? תוחמים את זה איפה שזה נשמר סביר. חוק העונשין הוא משנת 1977 אבל נעשו בו תיקונים כדי לנסות ולהתאים לימינו. לפעמים החוק כן מתעדכן לטובה ולפעמים הוא לא מספיק".
אפקט הסלבריטאות
ההנחה שעליה מבוסס החוק היא שבנות ובני נוער בני פחות מ-16 לא יכולים עדיין לעמוד בסיכונים שהולכים יד ביד עם פעילות מינית בגיל מוקדם. תיאוריות פסיכולוגיות משרטטות אשכולות של התנהגויות שמשולבות יחד ומהוות גורמי סיכון שליליים. למשל נשירה מבית הספר, דימוי עצמי נמוך וקיום יחסי מין בגיל צעיר.
"יש פה בעיה כללית של תרבות כי החוק מנסה להציב אמת מידה מוסרית", טוענת ד"ר עידית גוטמן מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "יש הסבורים שהמוח מגיע לבשלות רק בגיל 21, אבל אנחנו נותנים לבני 17 לנהוג ולבני 18 להצביע בבחירות ולהתגייס לצבא. ואנחנו גם רואים את התוצאות: הסיכוי של נהגים צעירים להיות מעורבים בתאונת דרכים הוא גבוה יותר. כלומר, אנחנו חיים בעולם שבו מיטשטשים הגבולות שנקבעו בעבר להפרדה בין ילדים למבוגרים".
עד גיל 16 כאמור אין משמעות משפטית להסכמה לקיום יחסי מין, אולם ישנם שני חריגים בגיל 16-14: אם מדובר בזוג נשוי, או אם פער הגילים עם הפרטנר הוא לא יותר משלוש שנים. כך או אחרת, יש הסבורים שפער גילאים יכול ואף אמור להיכנס תחת ההגדרה של יחסי מרות, לפחות בכל הנוגע לאפקט הסלבריטאות, שהיה מרכזי בפרשת אצילי ומיכה: הנערות פשוט רצו לשכב עם כדורגלנים מפורסמים.
"צריך לחדד את המשמעות של יחסי מרות בחוק", אומרת עו"ד רוני אלוני-סדובניק. "כיום יחסי מרות מתייחסים למקרים כמו עובד-מעביד, רופא-מטופל, מפקד-פקוד, מורה-תלמיד והורה-קטין. לפני כמה שנים הרחיבו את החוק גם לכהן דת ומאמיניו. עניין המפורסמים לא הוכנס לחקיקה אבל הוא נמצא על שולחן הכנסת. הכוונה לסלבריטאי מול קהל מעריצים, במיוחד כשהם קטינים.
"לא סתם קוראים לגיל העשרה 'טיפשעשרה'. מדובר בנערות שעדיין לא מבינות את המשמעות של מה שהן עושות וקל לנצל אותן. מצד שני, מאוד קשה ולא הגיוני לכפות על בני נוער לא לקיים יחסי מין. לא כל ילדה בת 16 היא כמו ילדה אחרת בת 16. חתך הגילים היא מדידה פרימיטיבית. בעיקרון אני לא סבורה שצריך לאסור על נערים או נערות לקיים יחסי מין עם מי שהם רוצים ורוצות. הבעיה היא כשאין הסכמה אמיתית. אפשר להילחם בתופעה על ידי הגדרה מחדש של מה זה ניצול. צריך להחליף את המילה הסכמה במילה רצון".
פורסם לראשונה: 21:28, 29.07.22
