תמונה ראשונה: לפני תשעה ימים אירעה בבניין מגורים רעוע ולא מתוחזק ברובע הברונקס בניו יורק אחת השריפות הקשות בהיסטוריה של העיר. כשהתפזרו האש והעשן נספרו 17 קורבנות, בהם שמונה ילדים. כמעט כל ההרוגים הם בני קהילה קטנטנה של מהגרים מוסלמים מגמביה. הסיקור התקשורתי של האסון הזה נמשך כמה שעות, בערך עד שהפסיק להיות תגית בטוויטר.
תמונה שנייה: בשבועיים האחרונים רותק העולם לסאגת הטניסאי נובאק ג'וקוביץ' באוסטרליה. צבאות של כלי תקשורת הקיפו את המלון שאליו נשלח הטניסאי הטוב בעולם להסגר. במלון שהוא הרבה מתחת לתנאים שלהם הוא רגיל, מצא עצמו ג'וקוביץ' ממתין עם פליטים ומהגרים שנעצרו בכניסה לאוסטרליה. חלקם נמצאים במעצר במלון במשך חודשים, סגורים בחדרים בלי אפשרות לצאת החוצה אפילו לכמה דקות סתם לנשום אוויר. התקשורת האוסטרלית, והעולמית בכלל, לא הקדישה להם בשנה החולפת אפילו חצי אחוז מכמויות המלל והצילומים שקיבל המלון הזה בימים שבהם שהה בו סלבריטאי-על עשיר.
תמונה שלישית: הר געש עצום התפרץ בסוף השבוע החולף בטונגה, מביא בעקבותיו סכנת צונאמי אדירה לאורך חופי האוקיאנוס השקט. בארה"ב מרותקת התקשורת לתמונות, שהרי זה נראה כמו סרט הוליוודי, וכמובן מתעניינת גם בכמה סירות שנפגעו מההדף בנמלים בקליפורניה. היא קצת פחות מוטרדת מהעובדה שגם אתמול עדיין לא היה ברור הנזק האמיתי שנגרם לטונגה ול-100 אלף תושבי קבוצת האיים הקטנטנה. כמו הקורבנות בשריפה בברונקס, כמו המהגרים הכלואים במלון במלבורן, גם מה שקורה בטונגה הוא לא יותר מאנקדוטה אקזוטית עבור העולם המערבי.
היחס הזה של המערב לאוכלוסיות חלשות הוא תוצאה גם של אדישות ואנוכיות שגובלות באכזריות, וגם של ביטחון ארוגנטי שפריבילגיה יכולה להגן על מי שהיה לו מזל להיוולד נכון
האדישות הזו של תושבי מדינות עשירות לסבלם של חסרי מזל היא כמובן לא תופעה חדשה. אחת הסיבות העיקריות לכך שהעולם עדיין לא מתייחס ברצינות ובדחיפות הנדרשות לשינויי האקלים היא שלפחות בינתיים הגלים האלימים ביותר מכים במי שנפגעים ראשונים תמיד: תושבי העולם השלישי, עניים, פליטים, כמעט תמיד אנשים לא לבנים.
אפילו בארה"ב, המדינה העשירה בעולם, מי שנפגע ראשון מהוריקנים וסופות טורנדו במדינות הדרום הם תמיד מי שגרים בבתים לא מוגנים, רחוקים מבתי חולים ומוקדי הצלה. ומי שנפגע מסופות חורף בניו יורק הם מהגרים שגרים בדירות מרתף בברונקס ובקווינס. ומי שנפגעו הכי הרבה מהמגפה הם, כמובן, העניים וחסרי ביטוח בריאות.
ציפי שמילוביץ מתוך אלבום משפחתי הבעיה היא שלמדע ולטבע לא אכפת מגזענות או מפערים כלכליים לא מוסריים, ועם השנים אסונות טבע לא יבחינו בין טונגה לסן פרנסיסקו. בדיוק כפי שהקורונה היא עיוורת צבעים וחסרת גבולות, וכל עוד העולם לא מתגייס ברצינות לחסן את כל האוכלוסיות החלשות ביותר שלו, דלתא ואומיקרון ימשיכו ללדת צאצאים.
היחס הזה של המערב לאוכלוסיות חלשות הוא תוצאה גם של אדישות ואנוכיות שגובלות באכזריות, וגם של ביטחון ארוגנטי שפריבילגיה יכולה להגן על מי שהיה לו מזל להיוולד נכון. אבל אולי מעל הכול, זה פשוט עולם שהפך בשנים האחרונות כל כך ציני, שבאמת שום דבר כבר לא מזיז לו.
- ציפי שמילוביץ היא עיתונאית "ידיעות אחרונות" בארה"ב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
