הריאיון עם הישראלים שנמצאים באוקראינה
(צילום: משי בן עמי)
13 ימים אל תוך המלחמה באוקראינה, ועדיין ישנם ישראלים שנצורים במדינה. איתן עדי, תושב אודסה שלחופי הים השחור, סיפר הבוקר לאולפן ynet על אזעקות מדי יום, על ירידה בהיצע המזון - ועל הניסיונות לברוח לגבול. הרב הראשי לאודסה שלמה בקשט מצא מקלט מעבר להרי הקרפטים, וצפוי לעזוב את אוקראינה אחרי שפיקח על פינוי אנשי קהילתו לרומניה.
"יש כאן מדי יום אזעקות מתמשכות, לא של כמה דקות אלא של חצי שעה לכל הפחות", סיפר הבוקר איתן עדי. "האוכלוסייה כאן לא מתרגשת מהאזעקות, לא רואים אנשים מסתתרים או רצים, נהפוך הוא - הם ממשיכים בשגרת חייהם כאילו לא אירע דבר. עד היום כל האזעקות היו בגדר 'עשן בלי אש', זה מצב מאוד מסוכן כי אם תתחיל הפגזה אנשים רבים ייפגעו בגלל אי-המוכנות שלהם. אני מקווה שזה לא יקרה אבל כוננות העורף לא טובה כאן".
הריאיון עם נציגת משרד החוץ, מגבול אוקראינה
(צילום: משי בן עמי)
למה אתה עדיין שם? למה אתה לא עושה תנועה לכיוון הגבול?
"עשיתי, ניסיתי שלוש פעמים ולא היה לי מזל. פעם אחת הייתה הפגזה בכיוון הגבול ונהרגו 18 אנשים, בפעם השנייה היה ירי על ישראלים באזור הגבול עם מולדובה, בפעם השלישית ניסיתי לצאת דרך רכבת ללבוב ולא היה מקום, אנשים ישבו במסדרון הרכבת. כרגע המקום הכי טוב מבחינתי זה המקום בו אני נמצא, זה מקום בטוח מבחינתי".
אוכל, מזון, מים יש לכם הכול כרגע?
"יש לנו פה אוכל, כמובן לא מה שהיה לפני המתקפה אבל עדיין יש".
עדי סיפר על התעוררות לאומית באזור. "זה מתחיל באנשי ביטחון שמסתובבים עם נשק וסרט צהוב על זרוע ימין, וזה ממשיך בדגלים שמוצבים על כל בניין כאן, ציורים של דגל אוקראינה על כל בניין"
רב העיר אודסה שלמה בקשט עזב את העיר אל מקום בטוח יותר מעבר להרי הקרפטים, סמוך לגבול עם הונגריה. "יש לנו אחריות לכל חברי הקהילה ושלושה בתי יתומים - זו אחריות לחיי אדם ואנו צריכים לעשות כל מה שאפשר. לכן אנחנו נסענו כולנו לקרפטים, מקום יותר שקט", הוא אמר.
כעת צפוי הרב בקשט לעזוב את המדינה אחרי שפיקח על הוצאת אנשי הקהילה לרומניה. "אתמול אחרוני היוצאים יצאו בשעת לילה מאוחרת וכבר הגיעו לרומניה. אני האחרון שעוזב את הספינה ויוצא לכיוון להיות עם חברי קהילתי והילדים, להתאחד איתם ברומניה ולנסות לקיים איזושהי שגרה".
אתה בא הביתה?
"יש לי אחריות וקהילה שלמה של אלפי יהודים שאני צריך לטפל בהם. אנחנו בקשר עם משרד החוץ לראות איך אנו מתכננים את צעדינו הלאה אחרי שנתאחד עם הקהילה. אנחנו עסוקים כל הזמן בהצלה, לא רק של הקהילה שלי, אנחנו מתפעלים מערכת פינוי מאודסה לכיוון הגבול. בקישינב יש אנשים שיושבים וקולטים אותם, לקחנו מלון שם אנו מקיימים גם איזושהי שגרה מעבר לחיים הבסיסיים. כל זה מצריך טיפול. אחרי שיירגעו העניינים נראה מה יהיה הלאה, לא יודעים מה יקרה, מה יהיה באודסה וכו'".
מה המצב הביטחוני באזור שבו אתה נמצא?
"שקט לגמרי. עברנו את הרי הקרפטים, אנחנו אפילו מאחוריהם, קרוב לגבול הונגריה. שקט כאן לגמרי, גם התושבים המקומיים לא מדברים על מלחמה אפילו".
בינתיים ממשיכים אנשי משרד החוץ לעבור את הגבול מדי יום מפולין לאוקראינה כדי לסייע לישראלים לצאת מאוקראינה ולקדם את הקמתו של בית חולים שדה ישראלי. ראש חטיבת אירו-אסיה במשרד החוץ סימונה הלפרין סיפרה במשדר: "כל יום אנחנו נכנסים, לרוב רק לאזור המעברים, אבל אתמול נכנסנו פנימה על מנת לאתר את המקום בו אנחנו רוצים להקים בית חולים שדה. נפגשנו גם עם שני ראשי עיר בשני המקומות הפוטנציאליים, נפגשנו עם ראש שירותי הבריאות של המחוז ואנחנו נכנסים, לא נשארים שם בלילה".
לדבריה בימים האחרונים ירד מספר הישראלים והיהודים שמבקשים לעזוב את אוקראינה מפני שרק מעטים עדיין נותרו בה. "להערכתנו נשארו פחות מאלפיים ישראלים באוקראינה, וחלק אומרים לנו שהם לא מתכוונים לצאת. הם רשומים אצלנו ואנו שולחים באופן אקטיבי מייל או וואטסאפ לבדוק כוונות ולהיערך. במקביל ממשיכות לצאת כל יום הסעות שהשגרירות מארגנת: מלבוב יוצאים כל יום שניים או שלושה אוטובוסים וגם עליהם יש ישראלים ויהודים שרוצים לעשות את דרכם החוצה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מרשים עם כל הגורמים הרלוונטיים, בראשם נתיב והסוכנות היהודית שמבצעים את בדיקת הזכאות לאלה שמעוניינים לעלות לארץ. אחרי שהם יוצאים הם מנותבים, יש הסעות מאורגנות גם של ממשלת פולין למי שחוצה את המעבר רגלית, גם של מי שחוצה ברכב".
