בסיום כל משחק שבו ניצחה נבחרת מרוקו במונדיאל ההיסטורי שלה בקטאר יצאו המונים מבתיהם ומבתי הקפה בלעיון, העיר הגדולה ביותר בטריטוריית סהרה המערבית, וחגגו במשך שעות. באופן מפתיע-משהו, לפחות עבור המתבונן מבחוץ, החוגגים האלה כללו גם חלק מבני העם הסהראווי, קבוצה אתנית שדורשת ממרוקו כבר עשרות שנים להעניק עצמאות לטריטוריה הזו, שבה היא מרוכזת.
8 צפייה בגלריה
חוגגים את הניצחון על פורטוגל בסהרה המערבית, "למרות אי-שביעות הרצון המתמדת"
(צילום: AP)
סהראווים אחרים, לעומתם, מסרבים להשתתף בחגיגה: הם מדגישים במקום זאת את הדיכוי שמפעילים שלטונות מרוקו נגד פעילים סהראווים למען העצמאות, וטוענים כי זו משתמשת בהצלחתה של הנבחרת המרוקנית בקטאר כדי להסיח את דעת האוכלוסייה המקומית מהקשיים הכלכליים. כך או כך, עצם העובדה שחלק מהאוהדים הסהראווים מעודדים את נבחרת מרוקו בלעיון מלמדת עד כמה גדול כוחה המאחד של הקבוצה המרוקנית – הנבחרת הראשונה מאפריקה או מהעולם הערבי שהגיעה לשלב ארבע האחרונות במונדיאל.
טריטוריית סהרה המערבית היא חבל ארץ מדברי ענקי לחופי האוקיינוס האטלנטי, והסכסוך על השליטה בה התלקח ב-1975, אחרי שהכוחות הקולוניאליים הספרדיים עזבו את האזור. מרוקו טענה כי השטח שייך לה, ובמשך 16 שנה ניהלה שם מלחמה נגד לוחמי "חזית הפוליסריו", תנועה שנתמכה על-ידי אלג'יריה השכנה ודרשה עצמאות ליושבי האזור – וגם הכריזה על עצמאות כזו ב-1976.
כיום שולטת ממשלת מרוקו בכשלושה רבעים מסהרה המערבית, ואילו חזית הפוליסריו שולטת בשאר. בחלק שבשליטת מרוקו חיים כ-350 אלף איש, אך בני העם הסהראווי הם רק מיעוט בקרבם, והשאר הם בעיקר מרוקנים – תוצאה של 50 שנות מאמצים מצד ממשלות מרוקו ליישב את השטח באזרחיהן. סהראווים אחרים גרים באזור של סהרה המערבית שנשלט על-ידי חזית הפוליסריו או במחנות פליטים באלג'יריה.
8 צפייה בגלריה
מניפים את דגל "הרפובליקה הדמוקרטית של סהרה המערבית", שעבורה נאבקים הסהראווים לעצמאות
(צילום: EPA)
מרוקו טוענת כי סהרה המערבית, שטח בערך בגודל של קולורדו ועשיר בפוספטים ובשטחי דיג, היא חלק אינטגרלי מהממלכה שלה, והציעה לבדלנים שם לקיים אוטונומיה נרחבת תחת שליטה מרוקנית, אבל היא מדגישה כל העת כי לא תוותר על ריבונותה באזור. חזית הפוליסריו מצדה דורשת לקיים משאל עם על זכותם של תושבי האזור להגדרה עצמית, כפי שנקבע בהסכם הפסקת האש שהושג ב-1991. ההצבעה נדחתה מאז שוב ושוב בשל חילוקי דעות בין הצדדים, בין השאר על נוסח השאלה שתופנה למצביעים.
בשנים האחרונות נעשתה מרוקו אסרטיבית מאוד בקידום התביעה שלה לבעלות על סהרה המערבית, אזור שאותו היא מכנה "המחוזות הדרומיים שלנו", והיא מכחישה את עצם הטענה שמתנהל שם סכסוך מזוין כלשהו. בשנת 2020 זכתה תביעתה לחיזוק משמעותי כשארה"ב הכירה בריבונותה על סהרה המערבית בתמורה לכך שתנרמל את יחסיה עם ישראל.
אבנים על חוגגים בגלל "הסכסוך במדבר"
מאז אמצע נובמבר, בלילות שבהם משחקת מרוקו במונדיאל האווירה בסהרה המערבית שבשליטה מרוקנית היא אווירה חגיגית אך מתוחה. א-סליק אל-יזיד, צעיר תושב לעיון, הוא אחד הסהראווים בטריטוריה שיוצאים לרחובות כדי לחגוג את הניצחונות המרוקניים בקטאר: "ההצלחה ההיסטורית של נבחרת מרוקו יצרה תחושה קולקטיבית של שמחה בלתי נשלטת שכוללת את כל הערבים והאפריקנים, למרות אי-שביעות הרצון המתמדת מההתנהלות של מרוקו כמדינה", הוא אומר.
8 צפייה בגלריה
נבחרת מרוקו ברבע הגמר מול פורטוגל. "תחושה קולקטיבית של שמחה ערבית-אפריקנית"
(צילום: AFP)
8 צפייה בגלריה
אוהדים מרוקנים חוגגים ברבאט אחרי הניצחון בשבת. אבנים על חוגגים ב"מחוזות הדרומיים"
(צילום: AFP)
לדברי אל-יזיד, זהו סימן לשינוי הדרגתי בתפיסה בקרב סהראווים צעירים שגדלו תחת השלטון המרוקני אחרי כניסתה לתוקף של הפסקת האש ב-1991: "עם צמיחתם של דורות חדשים שמשתלבים זה בזה וחיים בדו-קיום נעשה די טבעי לראות סהראווים חוגגים ניצחון של נבחרת מרוקו", הוא אומר. "הרבה סהראווים התגברו על בעיית הזהות שלהם שנגרמה מעשרות שנים של מאבק פוליטי".
אבל לא כולם משתייכים כמובן למחנה של אל-יזיד. בשבוע שעבר למשל, כשמרוקו שיחקה בשמינית הגמר נגד ספרד, אפשר היה לראות סהראווים הלובשים חולצות שמביעות תמיכה בספרד, השליטה הקולוניאלית לשעבר של סהרה המערבית, והיו אף מי שיידו אבנים לעבר אוהדים שחגגו את ניצחון מרוקו. מוחמד אל-יוספי, תושב מרוקני בלעיון, אומר שהוא מבין את הטינה, מסביר שהיא קשורה עמוקות ל"סכסוך במדבר", כלשונו, ומודה שגם החגיגות של אוהדים מרוקנים אינן תמיד אלגנטיות: "גם אוהדי מרוקו שמנסים להביע שמחה נופלים לעתים למלכודת הפוליטית ומשמיעים קריאות כמו 'ניצחנו כדי להרגיז את האויב', כשכוונתם לסהראווים".
הפוליטיקה, נזכיר, שבה וצפה במשחקיה של מרוקו במהלך הטורניר, כשכמה משחקניה וחלק מאוהדיה חגגו שוב ושוב את ניצחונותיהם בהנפת דגל פלסטין.
מי שמייצג ליגה מלכותית, מייצג את בית המלוכה
במונדיאלים קודמים נרשמה בקרב הסהראווים תמיכה ברורה בנבחרת אלג'יריה, שכנתה של מרוקו שתמכה כאמור ב"חזית הפוליסריו" הסהראווית ושאשתקד ניתקה את היחסים עם רבאט, תוך שהיא מזכירה גם את ההתקרבות המרוקנית לישראל.
בטורנירי עבר של גביע העולם טענו פעילים סהראווים כי משטרת מרוקו דיכאה באלימות חגיגות שקיימו סהראווים אחרי ניצחונות אלג'יראיים. כך או כך במונדיאל הנוכחי אלג'יריה אינה משתתפת, ומרוקו נותרה לבדה על הבמה.
8 צפייה בגלריה
31 שנה עברו מאז הסכם הפסקת האש - וההבטחה למשאל עם. חגיגות הניצחון בסהרה המערבית
(צילום: AP)
סהראווים הממשיכים להיאבק למען עצמאות ממרוקו אומרים שאי אפשר להפריד בין הנבחרת המרוקנית לבין ממלכת מרוקו עצמה. מובארק ממינה, פעיל של חזית הפוליסריו שמתגורר בלעיון, אומר שהנבחרת מייצגת את ליגת הכדורגל המלכותית של מרוקו, ומתוקף זה את בית המלוכה, "שהוא עבורנו הסיבה לטרגדיה של בני עמנו באמצעות הכיבוש שלו בסהרה המערבית. המשטר המרוקני משתמש בכדורגל ככלי כדי להסיח את תשומת הלב של המרוקנים מבעיות היסוד שלהם, במיוחד לנוכח ההידרדרות הכלכלית ותנאי המחיה במדינה".
