יובל ארד, בתו של הנווט רון ארד שנפל בשבי בלבנון ב-1986 ונעדר מ-1988, קראה הערב (יום רביעי) לממשלה "לקבל החלטות קשות" ולהיכנס למו"מ עם חמאס שיביא לשחרור כל החטופים.
ארד הזהירה כי אין ערובה שהחטופים ישרדו בשבי החמאס זמן רב כמו גלעד שליט או הטייסים שנשבו במלחמת יום הכיפורים, ומתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו: "המנהיגות והאחריות הן שתי תכונות שנפלו גם הן בשבי. הממשלה והעומד בראשה צריכים לשאת ולתת עם ארגון טרור רצחני, ובעיקר לתת - ויתורים כואבים שיכאיבו לנו כעם וכמדינה, ולשרים מבחינה פוליטית. זו בדיוק הסיבה שאין עסקה".
בפוסט שפרסמה בפייסבוק של אמה, תמי ארד, יובל כתבה כי היא לא פעילה ברשתות החברתיות מתוך רצון לשמור על פרטיותה, אך התחושות שעוררו בה חטיפתם של יותר מ-200 מאזרחי ישראל ב-7 באוקטובר הביאו אותה לבסוף לחרוג ממנהגה. "מהשבוע הראשון אחרי השבת השחורה ההיא, כשהתחלתי להבין את גודל האסון שקרה לעם שלנו, אני משחזרת את ההיסטוריה המשפחתית שלנו, וכל מה שאני רוצה לעשות זה לצעוק", כתבה.
יובל כתבה עוד כי מאז הטבח "שיננתי את שמות כל החטופים, קראתי את סיפור חייו של כל אחד ואחת והרגשתי איך החור בלב שאבא שלי הותיר בי רק מתרחב. כל הצער הזה מלווה כל העת בסצנות ממהלך השבי של אבי ואיך תמיד היינו צעד אחד מאחור, איך תמיד היו חכמים בדיעבד, איך ידעו לשער איפה היה ומתי 'עד לפני מספר חודשים', ואיך לא הבינו שזמן בשבי הוא חלון הזדמנויות שבכל רגע עלול להיסגר לעד". היא הדגישה כי "לצערי, אבא שלי היום הוא פוסטר, 'הנווט השבוי רון ארד', שאף אחד לא רוצה להיות".
כאמור, יובל הזהירה כי "יהיו מי שידמיינו שלחטופים יש זמן של חמש שנים וארבעה חודשים (תקופת חטיפתו של גלעד שליט)", אך הדגישה כי "לפי העדויות מהשבי והתמונות האחרונות של החטופות שהתפרסמו, זה לא נראה כך. הזמן רץ, עוד מעט יחלפו מאה ימים של שבי של צעירות ומבוגרים, נשים וגברים, אחים ואחיות, אבות ובני זוג. המשפחות מחכות, אומרים להן 'עוד קצת לחץ צבאי ונהיה במקום טוב יותר להחזיר אותן', או 'אל תדברו עם התקשורת כי זה משפיע על המו"מ' או 'אנחנו עושים הכל, גם אנחנו רוצים אותם בבית'.
"גם לנו אמרו ש'כולם חוזרים, ראיתם את הטייסים ממלחמת יום כיפור'. גם לנו אמרו 'אנחנו עושים הכל'. גם לנו אמרו 'סבלנות'. גם אנחנו ספרנו ימים, לילות, שבועות, חודשים ושנים, וגם אנחנו התחננו לצלב האדום, וגם אנחנו טסנו לרחבי העולם להיפגש עם בכירים בינלאומיים כדי שיפעילו לחץ. היו סרטים צהובים ובלונים כחולים, סרטונים להעלאת המודעות, ראיונות לתקשורת ובקשות לעזרה, ולכן אני כותבת את הדברים האלה. כי לא רק שההיסטוריה חוזרת על עצמה מול העיניים שלי, נראה שמסרבים ללמוד מההיסטוריה, ואני לא יכולה לשאת את זה יותר".
יובל מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה עד כה, וכתבה כי "על עסקה צריך לקחת אחריות, להתייצב מול המצלמות, להיישיר מבט ולהגיד 'קיבלנו החלטה', וזה לא קורה כי המנהיגות והאחריות הן שתי תכונות שנפלו גם הן בשבי". היא הדגישה כי "כדי להחזיר את החטופים הביתה, הממשלה והעומד בראשה צריכים לקבל החלטות קשות, לשאת ולתת עם ארגון טרור רצחני, ובעיקר לתת. בנתינה לארגון טרור יש ויתורים כואבים. הם יכאיבו לנו כעם וכמדינה, והם יכאיבו לשרי הממשלה הזו מבחינה פוליטית. וזו בדיוק הסיבה שאין עסקה. ישלפו שוב את הדיונים על הפרסונות שהשתחררו בעסקת שליט במקום לעסוק בגורמים להתעצמות הארגון המפלצתי הזה".
יובל חתמה את הפוסט בקריאה להחזיר את החטופים "כי עם ישראל צריך ויכול לשאת בכאב הוויתור, כדי שכולנו נוכל להתחיל להחלים".