פרופ' ראובן בונפיל בן ה-86 הדליק אמש (שני) משואה בעצרת המרכזית ביד ושם, יחד עם נכדו, סרן נעם בן ה-27, קצין באוגדת עזה - ומי שהמליץ על סבו להיות משיא משואה. "היה חשוב לי שיכירו את הסיפור של סבא", סיפר נעם, "ובכלל את שואת יהודי יוון, שלא התרחשה רק בסלוניקי".
ראובן נולד בקרדיצה, בחבל תסליה שביוון, בן יחיד להוריו. בסוף שנת 1943, כשהגיעו הגרמנים לקרדיצה, הוא ואמו הסתתרו במחסן הפחם מתחת לבית. אביו, שלימד צרפתית את בישוף העיירה, ניצל לאחר שהבישוף הוריד את שרשרת הצלב מצווארו, תלה אותה על צווארו של האב והציג אותו בפני הגרמנים כשמש שלו.
המשפחה נמלטה לאזור ההרים והגיעה לכפר אפידיה, שם אימצה משפחת גולאס היוונית-אורתודוקסית את ראובן והוריו, שיכנה אותם בחדר בביתה וחלקה איתם את לחמה. אביו של ראובן לימד את ילדי הכפר חשבון, ואמו לימדה אותם קרוא וכתוב ביוונית. לאחר שהכפר הופצץ, נמלטה משפחת בונפיל למעבה יער, שם הסתתרו בבקתה וחיו בדלות קשה עד נסיגת הגרמנים כעבור כחצי שנה. כשחזרו לביתם, גילו שמשפחת האם כולה נשלחה לאושוויץ ונרצחה.
לימים, מספרים הסב והנכד, הם ביקשו שיכירו בזוג גולאס כחסידי אומות עולם. זה קרה ב-2018 בטקס מרגש שנערך ביוון, אז נפגשה משפחתו המורחבת של בונפיל עם ילדיהם של הזוג, שכבר לא היו בין החיים.
בונפיל נישא לחוה, ניצולת שואה מגרמניה. הם גרו במילאנו, שם הוא שימש כממלא מקום של הרב הראשי של העיר, ואז עלו ארצה והקימו משפחה. בונפיל הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, ומתמחה ביהודי איטליה בימי הביניים וברנסנס.
האהבה להיסטוריה עברה גם לנעם. "מגיל צעיר אני מתעניין בשואה", הוא אמר, "בחטיבת הביניים לקחתי שיעורים פרטיים בגרמנית, כי ידעתי שבעתיד אתעסק בחקר השואה וזה חשוב להכיר את השפה. במקביל לשירות הצבאי אני עושה תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל וכתבתי מאמרים בנושא. הראשון שבהם בעזרתו של סבא, ובעזרת השם אני מקווה גם להיות ד"ר כמוהו".
בונפיל משחרר אנחת רווחה. "הוא גאווה גדולה שלי", שיתף הסב, "הוא יותר בקיא ממני בהיסטוריה, זה גורם לי הרבה נחת. יש לנו קשר הדוק מאוד. כל יום מדברים כמה פעמים בטלפון, וכמובן נפגשים מתי שאפשר. אני מודה על המשפחה שהקמתי".
אמש, כאמור, הם הדליקו יחד את המשואה. נעם: "במובן הטכני אני העברתי לסבא את הלפיד, אבל במובן המהותי סבא ובני דורו מעבירים לנו, לי, את הלפיד. את הזיכרון של השואה שמחייב אותנו להיות אנשים טובים ואוהבי אדם, שבעת הצורך יסייעו לחלש".
עבור בונפיל מדובר ברגע מרגש במיוחד. "המעמד היה לי קשה", הוא מודה, "הייתה המון התרגשות, לא קל לעמוד בפני קהל ביום כזה. אבל זה גם רגע מיוחד מאוד עבורי וכבוד גדול".
